החלפת ראש מפרק ירך - עדותו של עמוס נ.

שלום לכם,

אני מבקש לספר לכם על ההתנסות שלי בטיפול של אורי.

שמי עמוס נ. אני בן 78 והשנה הנוכחית 2015, הייתה קשה לי במיוחד: אירוע מוחי, והחלפת מפרק ירך שהייתה מקור לכאבים במשך חודשים רבים.

למי פונים? אולי שכיח מכולם הוא הכלל שנעזרים במשוב של חבר שהטיפול עזר לו מאד, ומוביל אותך להחלטה "שווה לנסות". כך היה במקרה שלי.

תחילה נהגתי באורי בחשדנות ובאי אמון, אבל אמרתי בלבי, ניתן לו סיכוי. אינני אדם שעוסק בספורט ולכן גם לא הייתי ער למגבלות הגוף.

עם תחילת הפעילות התברר לי שהבעיה שלי היא מקיפה וקיומית: אני בעצם סובל מחוסר גמישות משווע והשרירים שלי קצרים באופן שאני מתקשה לבצע פעולות פשוטות שאורי הטיל עלי. למה? כי הרי אמרנו "אין צורך לטפל כי לא כואב ואפשר ללכת ולשבת ולשכב בלי להתלונן מדי ולהסתפק באמירה: "טוב, זה הגיל. יש לו מחיר של מגבלות הגוף ואין מה לעשות במצב הזה.", אלא שבהדרגה או לפתע פתאום ההגבלה בתפקוד הגוף או החמרה במצבו מציקים לנו עד ש"אי אפשר יותר".

כבר בשיעור הראשון התברר לי שבכל תרגיל מופיעים אצלי כאבי שרירים קשים באזור הגב התחתון ובמפרקים, וכאן הגעתי לקו "פרשת המים", האם להמשיך בתרגול או לחזור לשגרה בבחינת "למה לסבול כשאפשר איכשהו להתנהל בחיי היומיום."

בתחילה, מתוך "רחמים עצמיים" וספקות לא תרגלתי ברצינות, אלא המתנתי לאורי שאחת לשבוע יתרגל אותי. בהדרגה הפנמתי את התובנה שלהתנהלות כזו אין ערך, ולעומת זאת התרגול היומי העיקש והנחוש הוא המתכון הנכון לשיפור הגמישות. לביצוע המוצלח של כל תרגול שותפות הנשימות והנשיפות, שלראשונה נחשפתי לחשיבותן אצל אורי. לאחר מספר פגישות עם אורי, הגמישות שלי משתפרת באופן משמעותי. 

תמיד התבוננתי בתחושת דחייה למראה זקנים שהליכתם מעידה על זקנתם ומקבעת אותה, הגוף הכפוף וההליכה בצעדים קצרים בדריכה על כל כף הרגל בלי התנועה הגמישה של הרמת העקב, ובלי התמיכה של אצבעות הרגליים, זו ההליכה שמהווה סמן בולט במיוחד לאפיון הזקנה, שהמרחק בינה לבין מיטת הסיעוד קרובה מאד, וכנראה שגם אני לא הייתי רחוק מזה.

לאחר מספר שיעורים ההליכה שלי הפכה לזו של אדם צעיר, הצעד הרחב ותפקוד מלא של כף הרגל על כל אצבעותיה, מהבוהן עד הזרת, עם הפנמה במוח שכך יש לנהוג.

אז כן, גם בגילי ניתן להשתפר על ידי תרגול מתאים בהדרכת אורי.

ועוד לא אמרתי את הכול: לשיפור בביכולת התנועתית ישנה עלי השפעה נפשית חיובית מאד, שמתבטאת בתחושת אופטימיות כלפי החיים, ביטחון עצמי, חשיבה חדה יותר ותרומה ליצירתיות שאותה אני מחשיב במיוחד, והיא מלווה אותי כל חיי בתחומים השונים. 

זאת ועוד, הגישה הטיפולית של אורי כוללת גם הסבר מדעי-רפואי  פשוט, הגיוני וברור לתפקוד הגוף. בתור מדען-ביולוג לשעבר, יש בהסבריו המדעיים של אורי תרומה אישית חשובה, שמסייעת לי להבין את מצבי הגופני הירוד, וכיצד התרגול ישפר את יכולותיי הגופניות.  

מה עדיף למניעת כאבי גב – קעור או קימור

המטופלים אותם אני פוגש במסגרת עבודתי בטיפול והדרכה למניעת כאבי גב תחתון, רובם ככולם, הם אנשים שמאחוריהם שורה ארוכה של טיפולים מטיפולים שונים.

החל מייעוץ אורתופד, המשך בטיפולים פיזיותרפיים מגוונים, כירופרקט, אוסטיאופט, יוגה, פלדנקרייז, שחיה, מרפאת כאב... והיד עוד נטויה.

חשוב להבין שהפתרון לכל בעיה רפואית שמקורה באורח החיים של האדם (עודף משקל, סוכרת, עישון, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית אירובית, תזונה לקויה, כאבי גב ועוד) עשוי להמצא אך ורק בשיפור אורח החיים שיינקט ע”י האדם עצמו.

מכאן שלא ניתן לטפל ביעילות ולאורך זמן בכאבי הגב, מבלי שבעל הדבר ייקח חלק פעיל בעבודה ויישא באחריות להבראתו שלו.

הסובל מבעיות גב חייב לשנות אי-אילו דפוסים והרגלים באורח החיים, לעומת זה שהיה נהוג על-ידו עד כה, ושאיפשר לכאבי הגב להתפתח.

השינוי החשוב ביותר, וזה שבלעדיו לא ניתן להשיג הישגים משמעותיים ברי קיימא לאורך זמן, עשוי להיות תרגול (יומי) המותאם לצרכיו וליכולתו של המטופל/ת.

לגבי רוב מכריע מהסובלים מכאבי גב, סיבת הכאב, כפי שהוסבר במאמרים שונים בבלוג זה, וכפי שאסביר להלן, הינה שרירי גב מאוד מקוצרים. לפיכך פעולות להארכתם, דוגמת כפיפה לקירוב כתפיים אל הברכיים (=קימור הגב) הן פעולות בכיוון הנכון.

לצערי, קורה לא אחת שבבקשי ממטופל/ת להתכופף מישיבה על כיסא, כפיפה לפנים, בניסיון לקירוב כתפיים אל ברכיים, מופיעה הבעת פליאה רבה או אף חשש אמתי מפעולה פשוטה וטבעית זו. להערכתי, חשש זה מקורו בהמלצות ההפוכות בדיוק שהאדם קבל, והשתדל לנהוג לפיהן עד כה:

ההמלצות שקבל כללו מגוון תנועות בהן מובא הגב התחתון למצב קעור (שקוע). מצב מקוצר בשרירי הגב התחתון.

לעתים אני נדרש לשורה ארוכה ומגוונת של הסברים והפצרות בכדי לזכות בשיתוף הפעולה המיוחל.

ראוי להדגיש שאני דן כאן באותם מקרים בהם מופיעים כאבי הגב תוך כדי מהלך חיים רגיל (כאבים שאינם תוצאה של תאונה או מום מולד).

זה המצב ברוב המוחלט של המקרים!

גופנו נועד לתנועה. קביעה זו מתייחסת גם לעמוד השדרה והגב.

השאלה שעל הפרק:

האם רצוי להדגיש בתרגול מונע פעולות במגמה של

קיעור - העמקת השקע המותני, או מגמה הפוכה – קימור?

זה המקום לשאול האם תפיסתית, נכון "להזהר" ולצמצם טווחי תנועה כהמלצה לריפוי – והכוונה לא בשעה הכאב עצמו (שאז הכאב עצמו מהווה מעצור לתנועה זורמת ורגילה, כפי שכל אחד חווה), אלא כאורח חיים המומלץ לתחזוקה. את זאת אני שולל מכל וכל!

למיטב הבנתי וניסיוני, - באם חוסר הגמישות במערכת השרירים האחוריים, ומצבם המקוצר של אותם שרירים, הם הגורמים לבעיות בגב התחתון, הרי תרגול פעולות לשיפור גמישות זו, ומתיחת אותה מערכת שרירים, יהיה תרגול בכיוון הנכון.

לעומת זאת, לדעתי, באם כאבי הגב נגרמים בשל שרירים מקוצרים וחסרי גמישות, מובן מאיליו שתרגול פעולות בהן מובאים שרירי הגב התחתון למצב עוד יותר מקוצר, לא יכולות לשמש פתרון. ולכן לא מומלץ לבצע פעולות במגמה לקיעור הגב התחתון. ממילא זו מגמה הנמצא בעודף גדול בחיי רובנו.

כך אני נוהג מזה שנים רבות עם הגב הפרטי שלי ועם גבם הכואב של רוב מכריע של האנשים העובדים בהדרכתי.

על איכות התוצאות אני מעדיף לתת למטופליי להעיד.

להלן דרך המחשבה המנחה אותי לבחור אופן טיפול זה:

בכל המצבים הזקופים בהם אנו נמצאים (עמידה, הליכה וברוב מצבי הישיבה והשכיבה), ימצא הגב התחתון במגמת קיעור - העמקת ה"שקע המותני" הטבעי (לורדוזה, קער) .

השקע המותני (והצווארי) הם חלק נורמלי ממבנה עמוד השדרה.

מבנה זה נועד לענות על תפקודים רבים וחשובים.

אחד התפקודים - הקניית קפיציות לעמוד השדרה, כחלק ממערכת בלימת זעזועים רבת מרכיבים. (לא כאן המקום לפרט את כל היתרונות לאופי מבנה זה של עמוד השדרה).

פועל יוצא מאופי מבנה זה – הִמַּצאוּת השרירים באזור הגב התחתון במצב מקוצר למשכי זמן ארוכים בכל יום.

הנחת המוצא שלי היא שכאבי הגב התחתון מתחילים להתפתח, ברב מכריע מהמקרים, כתוצאה מחוסר איזון בין המצב הקעור, בו שרירי הגב התחתון נמצאים מקוצרים, המצוי בשפע בחיי היומיום, לעומת מצבים קמורים בגב התחתון, שהם נדירים.

זאת בנוסף לעומסים מופרזים ולא מאוזנים אתם נאלצים שרירי הגב התחתון להתמודד.

דוגמה נפוצה למצב הגורם לעומס מופרז:

כשבעת עמידה נוטה משקל הגוף לפנים, עד כדי שחלק ניכר משקל הגוף מונח על חלקה הקדמי של כף הרגל (סמנים המעידים על כך ניתן לראות על כפות רגליהם של רוב הציבור), נאלצים שרירי הגב להתמודד עם עומס מופרז, במאמץ למנוע את נפילת הגוף לפנים. אילו היה מונח עיקר המשקל על העקבים,(בהתאם ל"הוראות היצרן") היה הגב נאלץ להתמודד עם עומסים מופחתים, כאלה שהוא תוכנן לעמוד בהם. (קיימות דוגמאות רבות נוספות). ראה מאמר "כפות רגליים".

קיצור שרירים ועומסים מצטברים, הם הסיבה העיקרית, וכמעט היחידה, לכאבים ולהתחלת בעיות הגב.

באם גורמים אלה לא יקבלו מענה הולם, תחמיר הבעיה בהדרגה, עד שתגיע לפגיעה בדיסקים ובמבנים אחרים.

חוסר איזון זה שמעודד קיצור שרירים מתמשך במערכת השרירים האחוריים בכלל, ובגב התחתון בפרט, בנוסף לעומסים ולחצים גדולים באזור זה, מהווים את התנאים והסיבות לכאבי הגב.

(הסברים ודוגמאות נוספות באשר לגורמים לכאבי גב ניתן למצוא במאמרים:

"הסיבותלכאבי גב", "פריצתדיסק", ובמאמרים נוספים)

הטיפול המונע בבעיה צריך להיות מושכל, מתוך הבנת הסיבות והגורמים להופעתה, והתחשבות ב"עקרונות התנועה".

לפיכך, פעולות בהן יש שימוש הולך וגובר ביכולת כפיפת הגוף לפנים,וכן בשילוב עם פיתול, בעיקר בישיבה, (על כיסא ועל הרצפה, לא בעמידה!) , ובפעולות המיועדות לשיפור הגמישות והארכת השרירים במערכת האחורית של הגוף – בעיקר בגב, ישבנים ובירכיים, הן פעולות שיש בהן כדי לספק איזון למצב המקוצר האופייני בחיי היומיום.

אלה הן הפעולות הדרושות למניעת כאבי גב.

רופאים אורתופדים, מומחים לעמוד שידרה, נוהגים להתייחס לנושא כאבי הגב רק באם התגלו ממצאים "מפלילים" בבדיקות הדמיה כאלה או אחרות.

להלן ציטוט מדויק מדברים שאמר לי אחד מרופאים אלה:

"כשמגיע אלי אדם המתלונן על כאבי גב, ואני עורך לו את כל הבדיקות ולא מוצא שום דבר - אני לא יכול לעזור לו".

הרופא לא מוצא ממצאים משום שהשרירים המקוצרים בגב המטופל, לא נחשבים בעיני הרופא כבעיה, ואינם נראים בבדיקות המקובלות על הרופא. למרות ששרירים מקוצרים אלה הם הסיבה לכאבים.

באם מצב זה יימשך לאורך זמן, יתדרדר מצב המטופל בהדרגה, עד אשר יופיעו אותם ממצאים שאליהם כן מתייחס הרופא, (בלט-דיסק, פריצת דיסק, הסתיידויות, זיזי-עצם, היצרות תעלה).

לממצאים מן הסוג הנ"ל מוצעים לא פעם פתרונות פולשניים ואחרים.

אך המטרה חייבת להיות הימנעות ממצבים אלה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור שתרגול פעולות המיועדות לשיפור גמישות (הארכת) השרירים האחוריים, בין היתר על ידי פעולות קימור הגב - כפיפה לפנים, כפיפה לפנים הכוללת פיתול, וכן פעולות לשיפור גמישות הירכיים והישבנים, יחד עם תפקוד נכון של שרירי הבטן, זו הדרך הבטוחה למניעת כאבי גב.

יעידו על כך מאות ואלפי אנשים שפעלו בדרך זו.

לעומת גישה זו, קיימת אסכולה אחרת, רחבה למדי, שעליה נסמכת שורה ארוכה של רופאים, אורתופדים, ופיזיותרפיסטים.

על פי דעתם של אלה, חזות הכל – פריצת דיסק.

כל עוד אין פריצת דיסק – כאילו אין בעיה, ואפשר להסתפק במשכך כאבים ומנוחה.

על פי שיטה זו מומלץ להרבות בתנועות הגורמות לגב התחתון להגיע למצב קעור (העמקה יזומה של השקע המותני) בתנוחות שונות.

(לדוגמה: שכיבה על הבטן והרמת פלג הגוף העליון על ידי יישור הידיים).

בבסיס גישה זו עומדת הטענה שעל ידי שיקוע מותני זה ניתן לא רק למנוע פריצת דיסק אלא גם לטפל ביעילות במקרים בהם פריצה שכזו כבר אירעה. (ראו בבלוג זה את המאמר "פריצת דיסק").

לגבי רב מכריע מהסובלים מכאבי גב, המלצה זו דומה להמלצה לאדם הסובל מאי ספיקת ריאות בשל עישון – להכפיל את כמות הסיגריות שהוא מעשן.

בין היתר גורסת גישה זו שחוסר מקבילות של החוליות מהווה חלק מהסיבות לפריצת דיסק. (זהו לדעתי – רעיון מופרך). החוליות נוצרו כחוליות ולא כ"מקל של מטאטא" בדיוק כדי שתתאפשר בהן תנועה שתכלול זויות רבות ומשתנות.

מכאן גם צומחת המלצה מאוד נפוצה בדבר הצורך לרדת מעמידה לעמידה שפופה, בגב ישר, ועל ידי כפיפת ברכיים בלבד.

גם זו, לדעתי, המלצה שגויה בתכלית, שתשפיע לרעה על הגב והברכיים. (קל מאוד להוכיח את טענתי).

ניתן למצוא שפע מידע אודות גישה זו באתרי אינטרנט רבים, אף בעברית, ולכן אינני רואה צורך בהסבר הרעיון העומד בבסיס השיטה במסגרת מאמר זה. (ראה "שיטת מקנזי" ובאתרים רבים נוספים).

לפי הבנתי, השיטה לקיעור הגב עשויה לטפל בהצלחה רק במצבים מאוד מאוד מסוימים, המהווים אחוז קטן ביותר, כמעט זניח, מכלל הסובלים מכאבי גב.

בגישה זו ניתן להשתמש במינונים מאוד זהירים ומזעריים, אפילו דרך שיגרה, בין שלל התנועות אשר מבנה עמוד השדרה נועד לאפשר.

אך בשום אופן לא ככיוון תנועה עיקרי או בלעדי.

חשוב לזכור שמצב מקוצר בשרירי הגב התחתון מצוי בלאו הכי בשפע מוגזם בכל פעולה בחיי היומיום. אין צורך להדגיש מגמה זו בתרגול יומי, אלא, לשם השגת איזון, רצוי להדגיש את המגמה ההפוכה (קימור).

מי שמבין שתהליך מתמשך של קיצור השרירים בגב התחתון ומגבלות תנועתיות באזור זה, הן הסיבות להיווצרות הבעיות, אמור להבין שעבודה במגמה שתעודד קיצור כזה אינה יכולה לשמש מכשיר נכון ויעיל למניעת הבעיה.

סיפורו של א שהתפרסם כאן, הוא סיפור האופייני למקרים רבים ומכאן חשיבותו וחשיבות תשובתי לנושא.

הריון וכאבי גב

 בעת הריון גוברים מאוד הסיכויים ללקות בכאבי גב תחתון.

לכרס ההריון, ככל שהיא גדלה ומתפתחת, והופכת להיות בהדרגה כבדה יותר ויותר, יש מספר השפעות משמעותיות על יציבת הגוף:

מרכז הכובד נע קדימה:

ככל שמרכז הכובד (G) נמצא רחוק יותר לפנים, כך גוברת נטיית הגוף העומד ליפול לפנים - המומנט המושך את הגו לפנים גדל.

בהתאמה גובר העומס על מערכת השרירים האחורית, בעיקר הגב התחתון, הנתונה למאמץ במגמה למנוע את הנפילה.

קיצור שרירי הגב התחתון:

עם צמיחת הכרס, והתרחקות מרכז הכובד של הגוף לפנים, מתרחשת משיכת כתפיים לאחור, במגמה לאיזון המשקל המושך לפנים.

כתוצאה משני אלה, מעמיק השקע המותני (לורדוזה מותנית) במידה הולכת וגוברת, כך ששרירי הגב התחתון נמצאים במצב מקוצר ביותר.

שרירי הבטן:

ככל שגדלה הכרס, מתקשים שרירי הבטן, המתוחים, לתפקד, ולפיכך מספקים לגב הגנה פחות יעילה.

שלושת הגורמים הנ"ל קיימים ומשפיעים על הסיכויים לכאבי גב גם בזמנים רגילים.

קיומם של גורמים אלה הוא ההסבר לריבוי מקרי כאבי הגב בציבור.

ואולם עם התקדמות ההיריון מחמירים התנאים.

ככל שהשקע המותני יותר עמוק, שרירי הגב התחתון נמצאים במצב יותר מקוצר, והם נאלצים לעבוד יותר קשה כדי להתמודד עם נטייתו הגוברת של הגוף לפול לפנים, מקצינים התנאים הגורמים לכאבי גב (עומס וקוצר).

לכן תפוצת כאבי הגב בעת הריון – עולה.

כיצד יש להתמודד עם מציאות זו:

כל מה שנכון ביחס למניעת כאבי גב ללא הריון, נכון גם בהריון, ובעיקר לפני ההיריון.

מאחר ובמהלך ההיריון, וביתר שאת בשלביו המתקדמים, קשה יותר לתרגל פעולת למניעת כאבי הגב, לכן חשובה במיוחד פעילות מונעת נכונה טרם ההיריון.

ככל שמצבה הגופני הכללי של האישה יהיה טוב יותר לפני תחילת ההיריון, גוברים הסיכויים להרגשה ותיפקוד טובים יותר במהלכו.

ההכנות הדרושות לקראת ההיריון:

1. שמירה על גמישות תקינה, ואף למעלה מכך, במערכת השרירים האחוריים של הגוף, עם דגש מיוחד על שרירי הירך, הישבנים והגב התחתון. 
2. יש לשמור ולטפח את חוזקם של שרירי הבטן וריצפת האגן.
3. יש לשמור על כוח רגליים.
4. יש לשמור על יכולת אירובית (סבולת לב-ריאה) גבוהה.
5. יש להתחיל בפעילות במגמה זו מספר חודשים לפני תחילת הריון, ולהתמיד בפעילות לטיפוח היכולות הנ"ל גם, ככל האפשר, במהלך ההיריון, בכפוף למגבלות, ועם יעוץ והשגחה של אדם בעל כישורים מתאימים.

כל הגורמים הללו חשובים לכל האנשים משני המינים, בכל הזמנים. אך לנשים המתעתדות להיכנס להריון – חשיבותם גוברת.

על מנת להחיש את קצב חזרת הגוף לתפקוד (ולמידות) הקודמים, חשוב מאוד להתחיל לפעול ולתרגל פעולות לחיזוק שריר הבטן וריצפת האגן סמוך ככל האפשר לסיום הלידה. 

ואסיים בברכת הריון קל ונעים.

דני (73) מספר על כאבי הגב שלו

שמי דני שימל ואני בן 73.

סבלתי מכאבי גב בשלוש השנים האחרונות ולמרות אורטופדים, טיפולי פיזיותרפיה, דיקור סיני, תרגילי התעמלות שקבלתי ובצעתי בקפידה, הכאב רק הלך והחמיר.  

הפניה למרפאת כאב לא רק שלא הועילה אלא הוסיפה כאב במקום שלא כאב לפני כן.

את ההמלצה לעבור ניתוח גב דחיתי מידית.

הגעתי למצב כזה שלא יכולתי ללכת יותר מכמה עשרות מטרים מבלי לעצור ולשבת על ספסל רחוב או בתחנת אוטובוס.

לפני שלושה חודשים ( חודש מאי 2013 ) פגשתי את אורי עתריה לשיעור פרטי אחד!!!!!

הוא לימד אותי תרגילים מסוימים, שאני מבצע כל יום בבית, ולא להאמין, אבל מזה שלושה חודשים חלפו נעלמו להם הכאבים. אני הולך בלי שום צורך לעצור ולתת מנוחה לגב.

אם מי מכם לא מאמין לי הוא מוזמן לבוא לרמת השרון ולראות איך אני הולך.

מספר הטלפון שלי:  052-2280415.

אם אני מצטער על מה שהוא זה על כך שלא הכרתי את אורי עתריה לפני שלוש שנים!

        דני שימל

כאבי הגב של א. - סיפור על טיפול נפוץ

סיפורו של א. מהווה דוגמה אופיינית.

א. הגיע לקבוצה שעבדה בהדרכתי בהמלצת חברה שהשתתפה בפעילות הקבוצה.

בהגיעו היה א. כאוב ומלא חששות מפני כאבי גבי תחתון שהטרידו אותו תקופה ארוכה מאוד. הוא עבד, לאורך שנים, בהדרכת אנשי מקצוע שונים, ובאופן כללי הונחה להרבות בתנועות הגורמות לקעור הגב התחתון בתנוחות שונות.

בהגיעו אלינו לראשונה, עסקנו בקבוצה בישיבה על ספסלים, ובכפיפות שונות לפנים.

א. ראה ונחרד. הוא ממש פחד לתת אימון ולשתף פעולה. הפעולות נראו לו הפוכות מן הדרוש עבורו.

בעיניי היה ניכר שכל מערכת השרירים האחוריים שלו נמצאה במצב מקוצר, והיה לדעתי צורך חד משמעי במתיחת שרירי הירכיים, ישבנים והגב התחתון, ובהארכת שרירים אלה.

לאחר מאמצי הסבר ושכנוע לא מבוטלים, החל א. לקחת חלק בפעילות תוך הקפדה צמודה מצידי על דיוק הביצוע.

ככל שעבר הזמן, גבר ביטחונו ואמונו בי ובדברי. בהדרגה הוא החל לתרגל גם בבית, על בסיס יומי, את הדברים החשובים ביותר.

כעבור חודשים, בהם חל שיפור הדרגתי ומתמיד בהרגשתו ויכולת התנועה שלו, חזר א. ושאל אותי "למה"? מדוע אמרו לו, משך זמן רב כל כך, לעשות דברים שלא אפשרו לו להיפטר מכאבי הגב.

היום, כשנתיים אחרי, מתייחס א. אל כאבי הגב שלו כחלק מן העבר.

על ידי תרגול מתאים ומתמיד יש בידו שליטה על הכאבים.

הרגשתו הכללית משופרת מאוד, יכולותיו הגופניות השתפרו ובעיקר ביטחונו העצמי בכך שהוא יכול לסמוך על גופו, ושהוא איננו חשוף, חדשות לבקרים, להפתעות כואבות.

כאבי הגב שלי

שמי א.ל

הגעתי לשעורי 'עקרונות התנועה והיציבה' של אורי עתריה בעקבות המלצה של חברה

שעבדה בהדרכתו כשנה.

אני בעל עבר "עשיר" בכאבי גב תחתון.

כשהגעתי בפעם הראשונה וראיתי את התרגילים – נכנסתי ללחץ ונתקפתי חרדה.

הייתי בטוח שעוד רגע יחלו כאבים חזקים וייתפס לי הגב.

הרבה מהתרגילים שעשיתי במשך שנים בהמלצת פיזיותרפיסטים מומחים לבעיות גב,

היו מנוגדים לתרגילים שאורי לימד.

היום, אחרי כשנתיים של אימון אצל אורי, אני יכול להגיד

שהשיטה שלו ניחנה בהבנה עמוקה של תנועה ויציבה של גוף האדם.

שיפרתי מאד את ההליכה שלי, חיזקתי (בנוסף לגב תחתון שזו הייתה הבעיה שממנה סבלתי כל השנים) את הברכיים, ואת היציבה.

רמת הרגישות בגב פחתה במידה רבה מאוד והרגשתי הכללית השתפרה באותה מידה.

מספר הטלפון שלי מצוי בידי אורי. אשמח לדבר עם כל מי שיבקש זאת.

א. ל

פיזיותרפיה?

כל סוג תרגול שנועד לתת מענה לבעיה כלשהי במערכת התנועה של הגוף, עשוי להיכלל במושג פיזיותרפיה.

אולם, לא כל מה שמוצע תחת הכותרת הזו הוא בהכרח נכון, מועיל, יעיל, וחסר סיכון ביחס לחלקי גוף אחרים.
טיפול "מקומי" המגובה בהדרכה לתרגול נכון ונבון לגבי איבר שבגינו הגיעו לטיפול - לא תמיד מוצע מתוך ראייה כוללת, ולעתים אף מתוך גרימת נזק והזנחה של אברי גוף אחרים

אמנם נכון שהכשרת הפיזיותרפיסטים נחשבת רחבה ומעמיקה יותר מזו של מורים להתעמלות לסוגיהם, וגם הציבור הרחב נוטה לייחס משקל רב יותר להמלצות של פיזיותרפיסט מאשר לכאלה של מאמן/מורה להתעמלות.

אך איכות הפעולות המוצעות על ידי אלה גם אלה אמורה להימדד על פי אותו מדד: הבנת המכלול כולו הבנת עקרונות התנועה וציות להם.

פעולה כלשהי המבוצעת במסגרת טיפול פיזיותרפי ו/או אימון גופני בכל מסגרת אחרת תחשב לטובה ומועילה, אך ורק באם מתקיימים לגביה לפחות התנאים הבאים:

1. הפעולה יעילה להשגת המטרה שלשמה היא מבוצעת
2. הסיכוי לעשותה לא נכון – קטן (אם בכלל קיים)
3. הסיכוי שהפעולה תגרום לנזק לחלק גוף אחר קטן עד לא קיים כלל. .

הגב התחתון יהיה הנפגע העיקרי באם לא מתקיימים התנאים הללו.


דברים אלה נכתבים בצער רב, לאחר שנחשפתי למקרים רבים מאוד בהם ניתנו המלצות לתרגילים שנועדו לטפל בבעיות כתפיים, מפרקי ירך או ברכיים, אך היו מאוד לא ידידותיות, שלא לומר אגרסיביות ממש, לגב התחתון.

הסיבה העיקרית למצב זה נעוצה בחוסר היכולת, של חלק גדול מבעלי ההכשרה, לתפוס ולהבין את התמונה הכללית.

ישנה התייחסות לאיבר המסוים, תוך התעלמות מההשפעות על יתר חלקי הגוף. משל כאילו היה מדובר בעבודה על מפרק מסוים ומבודד מיתר חלי הגוף, בהיותו מונח על שולחן העבודה במעבדה.


כדי להבין מדוע פעולה מסוימת נחשבת, לדעתי, כאגרסיבית לגב – רצוי לקרוא כמה ממאמריי הקודמים בבלוג זה  הנוגעים לסיבות לכאבי גב, כגון: עקרונות התנועה, הוראות היצרן, הסיבות לכאבי גב, פריצת דיסק ועוד.


עלי לציין שכל הדוגמאות המובאות בזאת הגיעו אלי מידי מטופלים ש"טופלו" כך. מצויים בידי גם דפי תרגילים כפי שנמסרו לאותם מטופלים במוסדות הרפואיים השונים.
לצורך הבנת הדוגמאות שאציג, לטובת מי שטרם קרא את אותם מאמרים בהם מוסברים מהם המצבים המגוננים על הגב התחתון וידידותיים לו, אזכיר כאן בקצרה וללא ההסברים:

1. רגליים קרובות אל הגוף (טורסו), ברכיים קרובות אל הכתפיים (אחת לפחות).
2. עבודת בטן חזקה לעיגול הגב התחתון ואיסוף עצם הזנב מעט לפנים.
3. ככל שהרגליים רחוקות מהגוף והברכיים יותר ישרות - כך קטן הסיכוי לעבודת בטן.
4. כפיפת גב אל הצד בעמידה מגבירה משמעותית את הלחצים בגב התחתון.

לעומת זאת: שרירים מקוצרים ולחץ מהווים גורמי סיכון מובהקים!


חשוב להבהיר שאין הכוונה כאן ללמד אנשים כיצד להתנהג עם בעיות כאלה ואחרות.
חשוב להדגיש שטיפול אחראי חייב להיעשות פנים אל פנים, תוך התאמה קפדנית של כל פעולה לצרכים וליכולת של כל אדם באופן אישי.


להלן חלק (קטן) מהדוגמאות:
כתפיים:

לא נכון:
בעמדה זו הרגליים רחוקות מהגוף, יד גבוהה, ברכיים ישרות, כפיפת גו קטנה אל הצד, סיכוי אפסי לעבודת בטן.
כל זה ביחד - רע מאוד.

נכון:


בישיבה על משטח - יד תומכת מעבר לברך נגדית, ויד שניה מחליקה בקו האגן אל אל הצד.






לא נכון:


רגליים רחוקות מהגוף, ברכיים ישרות, ידיים מורמות.
לחץ גדול בגב תחתון ושרירים מקוצרים.
פתיחת כתפיים מוגבלת.

  נכון:
ברכיים קרובות אל הגוף.
אורך בשרירי הגב התחתון.
לחץ אפסי בגב התחתון.
פתיחת כתפיים רבה ביותר.

ברכיים:
חיזוק שרירי ירך קדמיים



לא נכון:


מצב קשה ביותר לגב התחתון.
לחץ גדול מאוד בגב תחתון.
שרירים מאוד מקוצרים.

נכון:


לבצע בישיבה עם לחץ ידיים אל הרצפה.
באם קשה מדי - רצוי להגביהה תמיכה בתחת לכל יד. (שני ספרים או משהו דומה.)
רגליים קרובות אל הגוף, אורך בגב תחתון ובגב כולו.
השפעה חזקה יותר על הברכיים.


ברכיים:
חיזוק שרירי ירך אחוריים

לא נכון:


משיכות ברך לאחור.
מצב קשה לגב תחתון.
השפעה חלשה על שרירי הירך.
לחץ גדול וקיצור ניכר בשרירי הגב התחתון.

נכון:
ההמלצה היחידה המוכרת לי לחיזוק שרירי ירך אחוריים שהיא גם ידידותית לגב.
באם ברך לא מגיעה למצח - רצוי להחזיק ביניהם כדור או בלון בגודל מתאים.
השפעה חזקה על חיזוק שרירי הירך.



מפרק ירך:

לא נכון:


רגליים רחוקות מהגוף.
הרחקת רגל אל הצד שווה לכפיפת גו אל הצד.
לחץ בגב תחתון וקיצור שרירים.





נכון:

שתי האפשרויות הבאות מומלצות

רגל/יים קרובות אל הגוף.

לחץ יד עליונה לתוך האדמה מהווה אילוץ לעבודת הבטן.

יעילות גבוהה ביחס למפרק הירך.