עקבים גבוהים - טוב או רע?

מומלץ לקרוא מאמר זה אחרי קריאת המאמרים על כפות רגליים והליכה כהלכה, שהתפרסמו מזה זמן רב.

חשוב להבהיר מייד בפתיחה - עקבים גבוהים מזיקים מאוד לכל חלקי הגוף.

אילו ה"יצרן" היה חושב שזה טוב לגוף, הוא היה נותן לנו עצם בולטת בעקבים.

אך מהתבוננות בכף רגל של כל אדם, לא נמצאת שם עצם בולטת שכזו, וכן ניתן לראות בבירור שאופי מיבנה העקב והמחצית האחורית של כף הרגל שלנו הוא מאוד מוצק ומסיבי, לעומת מחצית כף הרגל הקדמית, שהיא בעלת מבנה יותר עדין וגמיש. מאופי מבנה זה עולה כי ה"יצרן" התכוון שעל חלק המבנה היותר מוצק - העקבים, יהיה מונח יותר משקל. ואולם, ככל שנעמוד על עקבים יותר גבוהים לעומת קידמת כפות הרגליים, חלק גדול יותר ממשקל הגוף ישען על חלקים יותר קדמיים של כפות הרגליים.

כשהחלקים הקדמיים של כפות הרגליים נאלצים לשאת חלק גדול מדי מן העומס שהם נועדו לשאת, בהדרגה מצטברים שם נזקים, שמתבטאים תחילה בשיבושים ועיוותים בצורת ובמבנה הבהונות, ובהמשך עלולים להופיע כאבים שונים וליקויים בתפקוד כפות הרגליים. כך שברור שנעליים בעלות עקבים גבוהים גורמות לנזקים לכפות הרגליים.

זאת ועוד, ככול שחלק גדול יותר ממשקל הגוף נע לפנים, גובר העומס על מערכת השרירים האחורית, הנאבקת לשמירת יציבות הגוף, בתנאים קשים מן המיועד להם.

מצב זה עלול לבוא לידי ביטוי כואב בשרירי השוק האחוריים הנוטים "להיתפס", בגב בתחתון ובעורף.

כמו כן, במסגרת המאבק לשמירה על איזון הגוף, הרי שעם הגבהת העקבים מתרחשת משיכת כתפיים לאחור, שגורמת בהדרגה להבלטת הבטן קדימה.

בנוסף לכל אלה, גורמים מנעלים בעלי עקבים גבוהים לשיבוש תפקוד כפות הרגליים בהליכה, מצב המביא לצבירת נזקים נוספים.

לסיכום, ברצוני להדגיש שלא רק שעלינו להימנע לחלוטין משימוש בנעליים בעלות עקבים גבוהים, אלא גם שיש יתרונות מובהקים במצב ההפוך.

אני ממליץ מאוד לכל מי שיכול, להשתדל לעמוד בשיפוע הפוך. כזה שיגרום לעקבים להיות יותר נמוכים. במצב כזה יפחתו העומסים מקדמת כפות הרגליים, מן השוקיים, הגב והעורף. גופינו יודה לנו על כך.

 

לנעמי ב. כאבו הברכיים ועוד...

לאחר תקופה ממושכת של כאבי ברכיים, ובעקבות טיפולים שונים שלא צלחו, פניתי לאורי, לאור המלצה חמה שחברתי קבלה עליו....

החל מהשיעור הראשון אצל אורי הבחנתי בדרך טיפול מקורית ושונה.

את התוצאות המידיות והאפקטיביות אני מייחסת, בראש ובראשונה, לאבחנה הראשונית, המדויקת והמהירה של אורי, שהשכיל לרדת לשורשי הכאב.

בעזרת תרגול והנחייה נכונה שקבלתי מאורי, הסתבר לי, לראשונה, כיצד במאמץ מועט ובתנועות קטנות, ניתן, מצד אחד לשנות הרגלים, אשר היוו את מקור הקושי לביצוע פעולות יום-יומיות, ומצד אחר לתרגול מנח נכון של הגוף.

להפתעתי, כעבור זמן קצר, לאחר שהתמדתי בתרגול, נעלמו הכאבים כלא היו. בין כלל התרגילים, אני מוצאת לנכון להתמקד בשני גורמים אשר מבחינתי היוו חידוש לגבי בכל תהליך הטיפול:

א. היכרות מחודשת עם כף הרגל:  עד למפגש עם אורי לא הייתי ערה למידת החשיבות של מדרך נכון של כף הרגל ולתרומתו למנח הגוף בכלל וליציבה בפרט וזאת בעיקר בעת הליכה ועמידה. מאורי למדתי אודות תרגול נכון של אחיזה נכונה של כף הרגל בקרקע תוך ההתבססות על העקב ועל שולי כף הרגל, כמו גם תנועתיות נכונה של הבהונות.

ב. האגן:  בעזרת תרגול נכון של שרירי הבטן והתבססות על האגן, למדתי כיצד ניתן למנוע עומס יתר על שרירי הגב והעורף, בעיקר בעת ישיבה מול המחשב.

תרגילים אלו כמו גם הקניית הרגלים שנועדו לשמירה על שימוש נכון בתנועות הגוף הפחיתו משמעותית את הכאבים מהם סבלתי, עד להיעלמותם הסופית.

בנוסף, ברצוני להדגיש כי התרגילים של אורי העמידו במבחן גם את כושר עמידתי בתנאי המסע שערכתי בחו"ל, וזאת זמן קצר לאחר תחילת הטיפול. הנסיעה כללה ישיבה ממושכת במטוס, הליכה למרחקים, עליה במדרגות ועמידה ממושכת במוזיאונים.

כדי להיערך לכך מבעוד מועד הקפדתי לבצע, מידי בוקר, טרם היציאה לשטח, כמה תרגילים קצרים ופשוטים שלמדתי מאורי כך שיכולתי לעבור את המסע בהצלחה וללא כאבים מיותרים. אין לי אלא לזקוף זאת לזכות העבודה עם אורי.

ולסיכום, הודות לאבחנה הראשונית הנכונה, לדרך העבודה הייחודית ולמודעות שאורי הצליח להטמיע בי, אני מבצעת כיום בפשטות ובטבעיות פעולות שגרתיות ותנועות קטנות, שלכאורה נקראות תרגול, ללא כאבים וללא מאמץ. לגבי, המושג "מכף רגל ועד ראש" קבל משמעות חדשה. ללא ספק, בזכות מקצועיותו המוכחת של אורי איכות חיי השתפרה לבלי הכר ועל כך נתונה לו מלוא תודתי! 

קצר ומועיל

פעילות אירובית:

הליכה:

בשל רמת המאמץ המאוד מתונה - תועלת מוגבלת.

בשל התנהגות לא מספיק טובה של כפות הרגליים (רב האנשים), קיים פוטנציאל נזק לברכיים, למפרקי הירך והגב.

שיפור מוצע: הליכה בשיפוע משמעותי (עליה). מגביר מאוד את התועלת מקטין את הסיכון. התנהגות נכונה של כפות הרגליים על האדמה בעמידה והליכה – קריטית לשמירה על בריאות כפות הרגליים, הברכיים, מפרקי הירך, הגב והעורף.

ריצה:

בדומה להליכה, ביצוע בשיפוע יגביר מאוד את התועלת ויקטין משמעותית את פוטנציאל הנזק. יחס תועלת לזמן טוב מאוד.

מומלץ: הליכה ו/או ריצה על החול היבש שעל שפת הים.

עליה במדרגות, כמה שיותר קומות ברצף. אימון אירובי מעולה.

ירידה – במעלית!

גב תחתון:

רצוי לשמור רגל אחת לפחות, (אפשר גם שתיים) קרוב אל הגוף ככל האפשר, בכל התנוחות. (עמידה – רגל אחת על כיסא, ישיבה – רגל על הכיסא, ברך בניצב.)

שכיבה – רצוי על הצד, ברכיים קרובות לגוף ברכיים.

עמידה:

רצוי בשיפוע שיגרום לעקבים להיות נמוכים יותר.

נעליים בעלות עקבים גבוהים – נזק חמור!

מנעלים:

רכים, קלים וגמישים, עם מרווח מספק לבהונות. (לא שפיץ).

אין להשתמש בכפכפים, אלא בסנדלים בעלי רצועה מאחורי הקרסול.

שרירי הבטן:

הכרח ששרירי הבטן יתפקדו כהלכה בכל רגע נתון.

החלפת ראש מפרק ירך - עדותו של עמוס נ.

שלום לכם,

אני מבקש לספר לכם על ההתנסות שלי בטיפול של אורי.

שמי עמוס נ. אני בן 78 והשנה הנוכחית 2015, הייתה קשה לי במיוחד: אירוע מוחי, והחלפת מפרק ירך שהייתה מקור לכאבים במשך חודשים רבים.

למי פונים? אולי שכיח מכולם הוא הכלל שנעזרים במשוב של חבר שהטיפול עזר לו מאד, ומוביל אותך להחלטה "שווה לנסות". כך היה במקרה שלי.

תחילה נהגתי באורי בחשדנות ובאי אמון, אבל אמרתי בלבי, ניתן לו סיכוי. אינני אדם שעוסק בספורט ולכן גם לא הייתי ער למגבלות הגוף.

עם תחילת הפעילות התברר לי שהבעיה שלי היא מקיפה וקיומית: אני בעצם סובל מחוסר גמישות משווע והשרירים שלי קצרים באופן שאני מתקשה לבצע פעולות פשוטות שאורי הטיל עלי. למה? כי הרי אמרנו "אין צורך לטפל כי לא כואב ואפשר ללכת ולשבת ולשכב בלי להתלונן מדי ולהסתפק באמירה: "טוב, זה הגיל. יש לו מחיר של מגבלות הגוף ואין מה לעשות במצב הזה.", אלא שבהדרגה או לפתע פתאום ההגבלה בתפקוד הגוף או החמרה במצבו מציקים לנו עד ש"אי אפשר יותר".

כבר בשיעור הראשון התברר לי שבכל תרגיל מופיעים אצלי כאבי שרירים קשים באזור הגב התחתון ובמפרקים, וכאן הגעתי לקו "פרשת המים", האם להמשיך בתרגול או לחזור לשגרה בבחינת "למה לסבול כשאפשר איכשהו להתנהל בחיי היומיום."

בתחילה, מתוך "רחמים עצמיים" וספקות לא תרגלתי ברצינות, אלא המתנתי לאורי שאחת לשבוע יתרגל אותי. בהדרגה הפנמתי את התובנה שלהתנהלות כזו אין ערך, ולעומת זאת התרגול היומי העיקש והנחוש הוא המתכון הנכון לשיפור הגמישות. לביצוע המוצלח של כל תרגול שותפות הנשימות והנשיפות, שלראשונה נחשפתי לחשיבותן אצל אורי. לאחר מספר פגישות עם אורי, הגמישות שלי משתפרת באופן משמעותי. 

תמיד התבוננתי בתחושת דחייה למראה זקנים שהליכתם מעידה על זקנתם ומקבעת אותה, הגוף הכפוף וההליכה בצעדים קצרים בדריכה על כל כף הרגל בלי התנועה הגמישה של הרמת העקב, ובלי התמיכה של אצבעות הרגליים, זו ההליכה שמהווה סמן בולט במיוחד לאפיון הזקנה, שהמרחק בינה לבין מיטת הסיעוד קרובה מאד, וכנראה שגם אני לא הייתי רחוק מזה.

לאחר מספר שיעורים ההליכה שלי הפכה לזו של אדם צעיר, הצעד הרחב ותפקוד מלא של כף הרגל על כל אצבעותיה, מהבוהן עד הזרת, עם הפנמה במוח שכך יש לנהוג.

אז כן, גם בגילי ניתן להשתפר על ידי תרגול מתאים בהדרכת אורי.

ועוד לא אמרתי את הכול: לשיפור בביכולת התנועתית ישנה עלי השפעה נפשית חיובית מאד, שמתבטאת בתחושת אופטימיות כלפי החיים, ביטחון עצמי, חשיבה חדה יותר ותרומה ליצירתיות שאותה אני מחשיב במיוחד, והיא מלווה אותי כל חיי בתחומים השונים. 

זאת ועוד, הגישה הטיפולית של אורי כוללת גם הסבר מדעי-רפואי  פשוט, הגיוני וברור לתפקוד הגוף. בתור מדען-ביולוג לשעבר, יש בהסבריו המדעיים של אורי תרומה אישית חשובה, שמסייעת לי להבין את מצבי הגופני הירוד, וכיצד התרגול ישפר את יכולותיי הגופניות.  

מה עדיף למניעת כאבי גב – קעור או קימור

המטופלים אותם אני פוגש במסגרת עבודתי בטיפול והדרכה למניעת כאבי גב תחתון, רובם ככולם, הם אנשים שמאחוריהם שורה ארוכה של טיפולים מטיפולים שונים.

החל מייעוץ אורתופד, המשך בטיפולים פיזיותרפיים מגוונים, כירופרקט, אוסטיאופט, יוגה, פלדנקרייז, שחיה, מרפאת כאב... והיד עוד נטויה.

חשוב להבין שהפתרון לכל בעיה רפואית שמקורה באורח החיים של האדם (עודף משקל, סוכרת, עישון, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית אירובית, תזונה לקויה, כאבי גב ועוד) עשוי להמצא אך ורק בשיפור אורח החיים שיינקט ע”י האדם עצמו.

מכאן שלא ניתן לטפל ביעילות ולאורך זמן בכאבי הגב, מבלי שבעל הדבר ייקח חלק פעיל בעבודה ויישא באחריות להבראתו שלו.

הסובל מבעיות גב חייב לשנות אי-אילו דפוסים והרגלים באורח החיים, לעומת זה שהיה נהוג על-ידו עד כה, ושאיפשר לכאבי הגב להתפתח.

השינוי החשוב ביותר, וזה שבלעדיו לא ניתן להשיג הישגים משמעותיים ברי קיימא לאורך זמן, עשוי להיות תרגול (יומי) המותאם לצרכיו וליכולתו של המטופל/ת.

לגבי רוב מכריע מהסובלים מכאבי גב, סיבת הכאב, כפי שהוסבר במאמרים שונים בבלוג זה, וכפי שאסביר להלן, הינה שרירי גב מאוד מקוצרים. לפיכך פעולות להארכתם, דוגמת כפיפה לקירוב כתפיים אל הברכיים (=קימור הגב) הן פעולות בכיוון הנכון.

לצערי, קורה לא אחת שבבקשי ממטופל/ת להתכופף מישיבה על כיסא, כפיפה לפנים, בניסיון לקירוב כתפיים אל ברכיים, מופיעה הבעת פליאה רבה או אף חשש אמתי מפעולה פשוטה וטבעית זו. להערכתי, חשש זה מקורו בהמלצות ההפוכות בדיוק שהאדם קבל, והשתדל לנהוג לפיהן עד כה:

ההמלצות שקבל כללו מגוון תנועות בהן מובא הגב התחתון למצב קעור (שקוע). מצב מקוצר בשרירי הגב התחתון.

לעתים אני נדרש לשורה ארוכה ומגוונת של הסברים והפצרות בכדי לזכות בשיתוף הפעולה המיוחל.

ראוי להדגיש שאני דן כאן באותם מקרים בהם מופיעים כאבי הגב תוך כדי מהלך חיים רגיל (כאבים שאינם תוצאה של תאונה או מום מולד).

זה המצב ברוב המוחלט של המקרים!

גופנו נועד לתנועה. קביעה זו מתייחסת גם לעמוד השדרה והגב.

השאלה שעל הפרק:

האם רצוי להדגיש בתרגול מונע פעולות במגמה של

קיעור - העמקת השקע המותני, או מגמה הפוכה – קימור?

זה המקום לשאול האם תפיסתית, נכון "להזהר" ולצמצם טווחי תנועה כהמלצה לריפוי – והכוונה לא בשעה הכאב עצמו (שאז הכאב עצמו מהווה מעצור לתנועה זורמת ורגילה, כפי שכל אחד חווה), אלא כאורח חיים המומלץ לתחזוקה. את זאת אני שולל מכל וכל!

למיטב הבנתי וניסיוני, - באם חוסר הגמישות במערכת השרירים האחוריים, ומצבם המקוצר של אותם שרירים, הם הגורמים לבעיות בגב התחתון, הרי תרגול פעולות לשיפור גמישות זו, ומתיחת אותה מערכת שרירים, יהיה תרגול בכיוון הנכון.

לעומת זאת, לדעתי, באם כאבי הגב נגרמים בשל שרירים מקוצרים וחסרי גמישות, מובן מאיליו שתרגול פעולות בהן מובאים שרירי הגב התחתון למצב עוד יותר מקוצר, לא יכולות לשמש פתרון. ולכן לא מומלץ לבצע פעולות במגמה לקיעור הגב התחתון. ממילא זו מגמה הנמצא בעודף גדול בחיי רובנו.

כך אני נוהג מזה שנים רבות עם הגב הפרטי שלי ועם גבם הכואב של רוב מכריע של האנשים העובדים בהדרכתי.

על איכות התוצאות אני מעדיף לתת למטופליי להעיד.

להלן דרך המחשבה המנחה אותי לבחור אופן טיפול זה:

בכל המצבים הזקופים בהם אנו נמצאים (עמידה, הליכה וברוב מצבי הישיבה והשכיבה), ימצא הגב התחתון במגמת קיעור - העמקת ה"שקע המותני" הטבעי (לורדוזה, קער) .

השקע המותני (והצווארי) הם חלק נורמלי ממבנה עמוד השדרה.

מבנה זה נועד לענות על תפקודים רבים וחשובים.

אחד התפקודים - הקניית קפיציות לעמוד השדרה, כחלק ממערכת בלימת זעזועים רבת מרכיבים. (לא כאן המקום לפרט את כל היתרונות לאופי מבנה זה של עמוד השדרה).

פועל יוצא מאופי מבנה זה – הִמַּצאוּת השרירים באזור הגב התחתון במצב מקוצר למשכי זמן ארוכים בכל יום.

הנחת המוצא שלי היא שכאבי הגב התחתון מתחילים להתפתח, ברב מכריע מהמקרים, כתוצאה מחוסר איזון בין המצב הקעור, בו שרירי הגב התחתון נמצאים מקוצרים, המצוי בשפע בחיי היומיום, לעומת מצבים קמורים בגב התחתון, שהם נדירים.

זאת בנוסף לעומסים מופרזים ולא מאוזנים אתם נאלצים שרירי הגב התחתון להתמודד.

דוגמה נפוצה למצב הגורם לעומס מופרז:

כשבעת עמידה נוטה משקל הגוף לפנים, עד כדי שחלק ניכר משקל הגוף מונח על חלקה הקדמי של כף הרגל (סמנים המעידים על כך ניתן לראות על כפות רגליהם של רוב הציבור), נאלצים שרירי הגב להתמודד עם עומס מופרז, במאמץ למנוע את נפילת הגוף לפנים. אילו היה מונח עיקר המשקל על העקבים,(בהתאם ל"הוראות היצרן") היה הגב נאלץ להתמודד עם עומסים מופחתים, כאלה שהוא תוכנן לעמוד בהם. (קיימות דוגמאות רבות נוספות). ראה מאמר "כפות רגליים".

קיצור שרירים ועומסים מצטברים, הם הסיבה העיקרית, וכמעט היחידה, לכאבים ולהתחלת בעיות הגב.

באם גורמים אלה לא יקבלו מענה הולם, תחמיר הבעיה בהדרגה, עד שתגיע לפגיעה בדיסקים ובמבנים אחרים.

חוסר איזון זה שמעודד קיצור שרירים מתמשך במערכת השרירים האחוריים בכלל, ובגב התחתון בפרט, בנוסף לעומסים ולחצים גדולים באזור זה, מהווים את התנאים והסיבות לכאבי הגב.

(הסברים ודוגמאות נוספות באשר לגורמים לכאבי גב ניתן למצוא במאמרים:

"הסיבותלכאבי גב", "פריצתדיסק", ובמאמרים נוספים)

הטיפול המונע בבעיה צריך להיות מושכל, מתוך הבנת הסיבות והגורמים להופעתה, והתחשבות ב"עקרונות התנועה".

לפיכך, פעולות בהן יש שימוש הולך וגובר ביכולת כפיפת הגוף לפנים,וכן בשילוב עם פיתול, בעיקר בישיבה, (על כיסא ועל הרצפה, לא בעמידה!) , ובפעולות המיועדות לשיפור הגמישות והארכת השרירים במערכת האחורית של הגוף – בעיקר בגב, ישבנים ובירכיים, הן פעולות שיש בהן כדי לספק איזון למצב המקוצר האופייני בחיי היומיום.

אלה הן הפעולות הדרושות למניעת כאבי גב.

רופאים אורתופדים, מומחים לעמוד שידרה, נוהגים להתייחס לנושא כאבי הגב רק באם התגלו ממצאים "מפלילים" בבדיקות הדמיה כאלה או אחרות.

להלן ציטוט מדויק מדברים שאמר לי אחד מרופאים אלה:

"כשמגיע אלי אדם המתלונן על כאבי גב, ואני עורך לו את כל הבדיקות ולא מוצא שום דבר - אני לא יכול לעזור לו".

הרופא לא מוצא ממצאים משום שהשרירים המקוצרים בגב המטופל, לא נחשבים בעיני הרופא כבעיה, ואינם נראים בבדיקות המקובלות על הרופא. למרות ששרירים מקוצרים אלה הם הסיבה לכאבים.

באם מצב זה יימשך לאורך זמן, יתדרדר מצב המטופל בהדרגה, עד אשר יופיעו אותם ממצאים שאליהם כן מתייחס הרופא, (בלט-דיסק, פריצת דיסק, הסתיידויות, זיזי-עצם, היצרות תעלה).

לממצאים מן הסוג הנ"ל מוצעים לא פעם פתרונות פולשניים ואחרים.

אך המטרה חייבת להיות הימנעות ממצבים אלה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור שתרגול פעולות המיועדות לשיפור גמישות (הארכת) השרירים האחוריים, בין היתר על ידי פעולות קימור הגב - כפיפה לפנים, כפיפה לפנים הכוללת פיתול, וכן פעולות לשיפור גמישות הירכיים והישבנים, יחד עם תפקוד נכון של שרירי הבטן, זו הדרך הבטוחה למניעת כאבי גב.

יעידו על כך מאות ואלפי אנשים שפעלו בדרך זו.

לעומת גישה זו, קיימת אסכולה אחרת, רחבה למדי, שעליה נסמכת שורה ארוכה של רופאים, אורתופדים, ופיזיותרפיסטים.

על פי דעתם של אלה, חזות הכל – פריצת דיסק.

כל עוד אין פריצת דיסק – כאילו אין בעיה, ואפשר להסתפק במשכך כאבים ומנוחה.

על פי שיטה זו מומלץ להרבות בתנועות הגורמות לגב התחתון להגיע למצב קעור (העמקה יזומה של השקע המותני) בתנוחות שונות.

(לדוגמה: שכיבה על הבטן והרמת פלג הגוף העליון על ידי יישור הידיים).

בבסיס גישה זו עומדת הטענה שעל ידי שיקוע מותני זה ניתן לא רק למנוע פריצת דיסק אלא גם לטפל ביעילות במקרים בהם פריצה שכזו כבר אירעה. (ראו בבלוג זה את המאמר "פריצת דיסק").

לגבי רב מכריע מהסובלים מכאבי גב, המלצה זו דומה להמלצה לאדם הסובל מאי ספיקת ריאות בשל עישון – להכפיל את כמות הסיגריות שהוא מעשן.

בין היתר גורסת גישה זו שחוסר מקבילות של החוליות מהווה חלק מהסיבות לפריצת דיסק. (זהו לדעתי – רעיון מופרך). החוליות נוצרו כחוליות ולא כ"מקל של מטאטא" בדיוק כדי שתתאפשר בהן תנועה שתכלול זויות רבות ומשתנות.

מכאן גם צומחת המלצה מאוד נפוצה בדבר הצורך לרדת מעמידה לעמידה שפופה, בגב ישר, ועל ידי כפיפת ברכיים בלבד.

גם זו, לדעתי, המלצה שגויה בתכלית, שתשפיע לרעה על הגב והברכיים. (קל מאוד להוכיח את טענתי).

ניתן למצוא שפע מידע אודות גישה זו באתרי אינטרנט רבים, אף בעברית, ולכן אינני רואה צורך בהסבר הרעיון העומד בבסיס השיטה במסגרת מאמר זה. (ראה "שיטת מקנזי" ובאתרים רבים נוספים).

לפי הבנתי, השיטה לקיעור הגב עשויה לטפל בהצלחה רק במצבים מאוד מאוד מסוימים, המהווים אחוז קטן ביותר, כמעט זניח, מכלל הסובלים מכאבי גב.

בגישה זו ניתן להשתמש במינונים מאוד זהירים ומזעריים, אפילו דרך שיגרה, בין שלל התנועות אשר מבנה עמוד השדרה נועד לאפשר.

אך בשום אופן לא ככיוון תנועה עיקרי או בלעדי.

חשוב לזכור שמצב מקוצר בשרירי הגב התחתון מצוי בלאו הכי בשפע מוגזם בכל פעולה בחיי היומיום. אין צורך להדגיש מגמה זו בתרגול יומי, אלא, לשם השגת איזון, רצוי להדגיש את המגמה ההפוכה (קימור).

מי שמבין שתהליך מתמשך של קיצור השרירים בגב התחתון ומגבלות תנועתיות באזור זה, הן הסיבות להיווצרות הבעיות, אמור להבין שעבודה במגמה שתעודד קיצור כזה אינה יכולה לשמש מכשיר נכון ויעיל למניעת הבעיה.

סיפורו של א שהתפרסם כאן, הוא סיפור האופייני למקרים רבים ומכאן חשיבותו וחשיבות תשובתי לנושא.

הריון וכאבי גב

 בעת הריון גוברים מאוד הסיכויים ללקות בכאבי גב תחתון.

לכרס ההריון, ככל שהיא גדלה ומתפתחת, והופכת להיות בהדרגה כבדה יותר ויותר, יש מספר השפעות משמעותיות על יציבת הגוף:

מרכז הכובד נע קדימה:

ככל שמרכז הכובד (G) נמצא רחוק יותר לפנים, כך גוברת נטיית הגוף העומד ליפול לפנים - המומנט המושך את הגו לפנים גדל.

בהתאמה גובר העומס על מערכת השרירים האחורית, בעיקר הגב התחתון, הנתונה למאמץ במגמה למנוע את הנפילה.

קיצור שרירי הגב התחתון:

עם צמיחת הכרס, והתרחקות מרכז הכובד של הגוף לפנים, מתרחשת משיכת כתפיים לאחור, במגמה לאיזון המשקל המושך לפנים.

כתוצאה משני אלה, מעמיק השקע המותני (לורדוזה מותנית) במידה הולכת וגוברת, כך ששרירי הגב התחתון נמצאים במצב מקוצר ביותר.

שרירי הבטן:

ככל שגדלה הכרס, מתקשים שרירי הבטן, המתוחים, לתפקד, ולפיכך מספקים לגב הגנה פחות יעילה.

שלושת הגורמים הנ"ל קיימים ומשפיעים על הסיכויים לכאבי גב גם בזמנים רגילים.

קיומם של גורמים אלה הוא ההסבר לריבוי מקרי כאבי הגב בציבור.

ואולם עם התקדמות ההיריון מחמירים התנאים.

ככל שהשקע המותני יותר עמוק, שרירי הגב התחתון נמצאים במצב יותר מקוצר, והם נאלצים לעבוד יותר קשה כדי להתמודד עם נטייתו הגוברת של הגוף לפול לפנים, מקצינים התנאים הגורמים לכאבי גב (עומס וקוצר).

לכן תפוצת כאבי הגב בעת הריון – עולה.

כיצד יש להתמודד עם מציאות זו:

כל מה שנכון ביחס למניעת כאבי גב ללא הריון, נכון גם בהריון, ובעיקר לפני ההיריון.

מאחר ובמהלך ההיריון, וביתר שאת בשלביו המתקדמים, קשה יותר לתרגל פעולת למניעת כאבי הגב, לכן חשובה במיוחד פעילות מונעת נכונה טרם ההיריון.

ככל שמצבה הגופני הכללי של האישה יהיה טוב יותר לפני תחילת ההיריון, גוברים הסיכויים להרגשה ותיפקוד טובים יותר במהלכו.

ההכנות הדרושות לקראת ההיריון:

1. שמירה על גמישות תקינה, ואף למעלה מכך, במערכת השרירים האחוריים של הגוף, עם דגש מיוחד על שרירי הירך, הישבנים והגב התחתון. 
2. יש לשמור ולטפח את חוזקם של שרירי הבטן וריצפת האגן.
3. יש לשמור על כוח רגליים.
4. יש לשמור על יכולת אירובית (סבולת לב-ריאה) גבוהה.
5. יש להתחיל בפעילות במגמה זו מספר חודשים לפני תחילת הריון, ולהתמיד בפעילות לטיפוח היכולות הנ"ל גם, ככל האפשר, במהלך ההיריון, בכפוף למגבלות, ועם יעוץ והשגחה של אדם בעל כישורים מתאימים.

כל הגורמים הללו חשובים לכל האנשים משני המינים, בכל הזמנים. אך לנשים המתעתדות להיכנס להריון – חשיבותם גוברת.

על מנת להחיש את קצב חזרת הגוף לתפקוד (ולמידות) הקודמים, חשוב מאוד להתחיל לפעול ולתרגל פעולות לחיזוק שריר הבטן וריצפת האגן סמוך ככל האפשר לסיום הלידה. 

ואסיים בברכת הריון קל ונעים.

דני (73) מספר על כאבי הגב שלו

שמי דני שימל ואני בן 73.

סבלתי מכאבי גב בשלוש השנים האחרונות ולמרות אורטופדים, טיפולי פיזיותרפיה, דיקור סיני, תרגילי התעמלות שקבלתי ובצעתי בקפידה, הכאב רק הלך והחמיר.  

הפניה למרפאת כאב לא רק שלא הועילה אלא הוסיפה כאב במקום שלא כאב לפני כן.

את ההמלצה לעבור ניתוח גב דחיתי מידית.

הגעתי למצב כזה שלא יכולתי ללכת יותר מכמה עשרות מטרים מבלי לעצור ולשבת על ספסל רחוב או בתחנת אוטובוס.

לפני שלושה חודשים ( חודש מאי 2013 ) פגשתי את אורי עתריה לשיעור פרטי אחד!!!!!

הוא לימד אותי תרגילים מסוימים, שאני מבצע כל יום בבית, ולא להאמין, אבל מזה שלושה חודשים חלפו נעלמו להם הכאבים. אני הולך בלי שום צורך לעצור ולתת מנוחה לגב.

אם מי מכם לא מאמין לי הוא מוזמן לבוא לרמת השרון ולראות איך אני הולך.

מספר הטלפון שלי:  052-2280415.

אם אני מצטער על מה שהוא זה על כך שלא הכרתי את אורי עתריה לפני שלוש שנים!

        דני שימל