כפות רגליים (3)

להתנהגות כפות הרגליים נודעת השפעה עצומה על כל חלקי הגוף. אנסה לתאר חלק מהשפעות אלה.

עומס-יתר על קדמת כפות הרגליים והבהונות:

בפרק הקודם הוסבר שהתבססות עיקרית אמורה להתקיים על עקבים ושוליים חיצוניים של כפות הרגליים. במצב זה הגוף צומח אנכית מן הקרסוליים ומעלה. אך מצב בו נאלצות הבהונות לשאת משקל, מעיד על הטיית הגוף לפנים. בהעדר התבססות נכונה - גוברת נטיית הגוף "ליפול" לפנים. במצב זה נאלצת מערכת השרירים האחורית של הגוף בכללה, ושרירי הגב התחתון בפרט, לעבוד בעומס גובר כדי למנוע נפילה. נטייה זו (של הגוף לפנים) על השלכותיה השליליות, מחמירה ככל שעקבינו מוגבהים יותר. ניסוי פשוט ימחיש זאת בתחושה ברורה: עמדו, לפרק זמן קצר, על הגבהה מתחת לעקבים (3 ס”מ לערך). בעמידה זו, על עקבים מוגבהים, ניתן לחוש שחלקה הקדמי של כף הרגל נושא עומס מוגבר, תחושת מאמץ בגב תחתון תוך העמקת השקע המותני, נטייה גוברת של הבטן "להשפך" קדימה (מגמה שלילית ומסוכנת). עתה, הניחו את ההגבהה מתחת לכריות כפות הרגליים. במצב זה, ניתן לחוש שהעומס על העקבים גבר (כנדרש), בבהונות ובקדמת כפות הרגליים תורגש הקלת עומס, תגבר דריכות הבטן למניעת ה"נפילה" לאחור, והעיקר: תחושת הקלה בגב התחתון. עומס מוגבר ומצב מקוצר של שרירים – הם שני הגורמים העיקריים לכאבי גב. הסבר זה, מתייחס למערכת השרירים האחוריים בכללה, לרבות שוקיים, ישבנים, גב תחתון ועורף. למניעת תופעה זו לא יועילו תרגילים לחיזוק הבטן. כל ההולכים/ות על עקבים גבוהים עושים זאת מתוך כוונה לשפר את המראה, אך התוצאה בהכרח תהיה הפוכה.
עומס מופרז, שיאלצו לשאת הבהונות וקידמת כף הרגל - ישפיע לרעה גם על צורת כף הרגל ועיצובה. התעבות ועיוות של שורש הבוהן הגדולה והבוהן עצמה (הלוס ולגוס), וכן עיוותים שונים בשאר הבהונות. תופעה זו נפוצה מאוד, לרבות אצל מי שהעומס המוגבר על קדמת כף הרגל מתקיים אצלו אף ללא הגבהת עקבים.

כף רגל נטויה פנימה:

התבססות על שוליים חיצוניים של כף הרגל ניתנת להשגה על ידי עבודת השרירים המצויים בגשר כף הרגל ובשוק. ללא עבודה נכונה של שרירים אלה תחול שקיעת כל כף הרגל פנימה, באופן בו הכף אינה מונחת במקביל לרצפה. במצב זה יבואו לידי ביטוי התופעות השלילות המאפיינות רגל שטוחה – "פלאטפוס". חשוב לציין שרוב המוגדרים כבעלי רגל שטוחה הם בעלי ליקוי התנהגותי ולא ליקוי מבני.

כף רגל "קורסת" פנימה (ומשטיחה את הגשר) מייצרת מצב בו מחולק העומס על כף הרגל בצורה לא נכונה, ולעיתים עד כדי "ריחוף" הזרת, ואי שיתופה בפעולות העמידה וההליכה. כף רגל נטויה פנימה גורמת לעצם השוק לפגוש את עצם הירך כך ששטח המגע ביניהן אינו מלא. עצמות השוק והירך אינן מונחות בדיוק במנח המושלם זו מול זו, ונוצר לחץ-יתר בין שתי העצמות בחלק הפנימי של המשטח המפרקי ביניהן. מצב שעלול להוביל לשחיקת סחוס מואצת בברך. גיד אכילס, המחבר את שרירי השוק אל העקב, נטוי פנימה ואינו אנכי כנדרש.

כפות רגליים מופנות חוצה בעת עמידה (צ'ארלי צ'פלין):

ניתן להראות בדוגמאות רבות מאוד, (אחת מהן תוארה בפרק הקודם) שכפות הרגליים הפונות חוצה בעמידה, (ולרב גם בתנוחות אחרות), גורמות למצב מקוצר בשרירי הגב. בעת הליכה בכפות רגלים שאינן מקבילות, הזרת לא יכולה להשתתף בדחיפת האדמה לאחור, תיגרם, לאורך הרגל כולה – עד הירך – תנועת פיתול קלה. מאחר ומפרק הברך הוא מפרק צירי שלא נועד לתנועות פיתול - תנזקנה גם הברכיים מהתנהגות כפות רגלים כזאת.

התנהגות כף הרגל בהליכה

הליכה בכללה היא פעולה מורכבת, בה חייבים להשתתף כל חלקי הגוף. להליכה אייחד פרק נכבד וניפרד. כאן  אדון רק בתיפקוד כף הרגל בעת הליכה.

הליכה אמורה להתבצע מתוך תחושה, כאילו כפות הרגליים מתגלגלות בתוך גליל גדול. גלגול זה מהווה מרכיב במערכת בלימת הזעזועים. עקב נועד לפגוש ראשון במשטח, ואחריו, בגלגול כף הרגל לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל, אל שורש הבוהן הקטנה ואל כרית הזרת עצמה הפוגשת את המשטח לפני יתר הבהונות. בהמשך פרישת יתר הבהונות, כמניפה, אל המשטח. לקראת ניתוק כף הרגל מן האדמה, יש להשתמש, בכל חמש הבהונות, תוך הדגשת תפקוד הזרת. על הבהונות לדחוף את האדמה לאחור כדי לקדם את הגוף לפנים. אין לאפשר מצב בו הזרת אינה משתתפת בדחיפה זו. זרת פעילה מאלצת את כל(!) הבהונות להשתתף בדחיפה. כמו כן, מעודדת פעולת הזרת את מקבילות הרגליים, ומייעלת את פעולת ההליכה. ניתן להרגיש זאת במיוחד בעת הליכה בעליה – הדגשת דחיפת הזרת תגרום להאצת קצב ההליכה, גם ללא כוונת האצה! הליכה בחול הלח שעל שפת הים מטביעה עקבות שעל פיהן ניתן לדעת אילו מן הבהונות אכן השתתפו בדחיפה לאחור. העקבות השכיחים, מעידים על חוסר השתתפות הזרת בדחיפה, ועומס יתר על הבוהן הגדולה. העדר מקבילות כפות רגליים, ואי שיתוף הזרת בעת הליכה - מזיקים לכפות הרגליים והברכיים. תנועה סיבובית של כף הרגל תוך כדי שהייתה על הרצפה - הפניית כף הרגל האחורית חוצה (אל הצד), לקראת - ותוך כדי ניתוקה מן הקרקע, - אינה רצויה. תנועה זו מעידה על העדר גלגול כף הרגל לאורך שוליה החיצוניים, והעדר מגע אקטיבי בקשר שבין הזרת והקרקע. 

כפות רגליים (1)

אטפל בנושא בסדרת מאמרים.

בתרבות בה אנו חיים, כפות הרגליים אינן זוכות ל"כבוד" הראוי להן, או, למיצער, ליחס ההולם את מידת חשיבותן ועוצמת השפעתן על הגוף כולו. למרות עוצמת השפעתן האדירה, נאלצות כפות הרגליים, במקרים רבים מאוד, לתפקד בתוך סוגי מנעלים שאינם מותאמים, ולו במקצת, לצורכיהן. רוב מכריע של הפעילויות הגופניות המבוצעות על ידינו, אינן מפנות תשומת לב לאופן תפקודן. הנחת המוצא היא שכשאנחנו צועדים, רצים, משחקים טניס, כדורסל... רוקדים או משתתפים בחוג טאיצ'י, כפות הרגליים כבר יסתדרו. ממחקרים עולה שהחברות הגדולות המייצרות נעלי ספורט השקיעו בשלושים השנים האחרונות למעלה משלושים מיליארד(!) דולר בפיתוח דגמים משופרים. ובכל זאת, האתלטים פגועים ברגליהם במידה דומה עתה כבעבר. ככל ש"שופרו" הנעלים - נחלשו הרגלים בהתאמה.

יש להפנות תשומת לב למספר מאפיינים במבנה כף הרגל:

1. המבנה בחלק האחורי של כף הרגל (עקב וקרסול) בעל אופי מאסיבי.
2. המבנה בחלק הקדמי - עדין יותר, וכולל עצמות ומפרקים רבים יותר.
3. מבנה כף הרגל הולך ומתרחב מאחור לפנים. מעקב אל בהונות.
4. לאורך השוליים החיצוניים קיים רצף של מבנה.
5. לאורך השוליים הפנימיים קיים מעין "גשר" (כלומר, הרצף אינו נשמר).כל אחד ממאפיינים אלה מהווה חלק מ"הקוד" הרשום במבנה הגוף. הבנת קוד זה והתנהגות על פיו מהווה אחד התנאים ההכרחיים לשמירה על הבריאות.

במבט בוחן על המציאות האישית בכפות הרגליים, יגלה, כמעט כל אדם, אחד או יותר מהסימנים הבאים:

1. התעבות ניכרת של שורש הבוהן הגדולה.
2. סטיית הבוהן הגדולה הצידה אל עבר יתר הבהונות.
3. בוהן גדולה “מוברגת” על צירה. הציפורן אינה במקביל לרצפה.
4. בהונות לחוצות זו אל זו, או עולות זו על זו.
5. זרת לא נוגעת ברצפה בעת עמידה או הליכה.
6. הבהונות כפופות, סגורות, קפוצות דרך קבע.
7. עור יבלתי, קרני וקשה במרכז כרית כף הרגל.
8. כף רגל שטוחה. (פלאטפוס. רק לעתים רחוקות זה גנטי).
9. כל כף הרגל נטויה פנימה.

כל אלה אינם תוצאה של גנטיקה, אלא של התנהגות. הסימנים הללו ועוד אחדים נוספים, מעידים בבירור, כל אחד לחוד, על שימוש לא טוב דיו בכפות הרגליים. כל אחד מהסימנים מוכיח שהאדם המסוים אינו מציית ל"הוראות היצרן", ולכן איברים נוספים - בעיקר ברכיים, מפרקי ירך וגב – נפגעים אף הם.

תוחלת החיים

קיימת טענה הנשמעת לא פעם מפי מי שחווה לראשונה בחייו כאבי ברכיים (כדוגמה) בהגיעו לגיל חמישים (+-), שעל-פיה הכאב נובע מכך שלכאורה נועדנו לחיות כארבעים שנה בקירוב. לפיכך אין להתפלא שסביב גיל חמישים החלו הברכיים לכאוב.ראשית יש להדגיש, וללא כל קשר לתוחלת החיים, שהברכיים, כמו כל חלק אחר בגוף לרבות הגוף כולו, נועדו לחיות בבריאות מושלמת כל החיים. זאת בהנחה שחיים על פי "הוראות היצרן". הטענה בדבר תוחלת חיים בת 40 - 50 שנה נובעת, לדעתי, מן הסטטיסטיקה בלבד.בעידנים בהם למעלה ממחצית הנשים לא שרדו לידה, בהם כחמישים אחוז מן התינוקות לא שרדו את שנתם הראשונה, עידנים בהם לא ניתן היה להתמודד עם שטפי דם חזקים, שברים פתוחים, ארס נחשים ופגיעתן של חיות אחרות, תקופות בהן היה קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם זיהומים, בעידנים שלפני גילוי החיסון בהם מגפות השמידו אוכלוסיות שלמות, בתקופות בהם האירגון החברתי כלכלי לא יכול היה למנוע תקופות רעב ממושכות, כל אלה ועוד גרמו לכך שברמה הסטטיסטית של הדברים אכן תוחלת החיים הממוצעת הייתה קצרה משמעותית מן המקובל היום.
אך לכל מי שהצליח לחמוק מפגיעתם הרעה של כל הגורמים הנ"ל, היה סיכוי סביר להאריך חיים בדומה למוכר לנו היום. בנוסף לכך, בזכות הניקיון האקולוגי, ניקיון מקורות המיים, העדר רעלים מחומרי הדברה ומתעשיות שונות, רמות נמוכות של קרינה אלקטרומגנטית, העדר כימיקלים מזיקים שונים ומגוונים בסביבת החיים, רמות נמוכות ביותר של צריכת סוכר, אלכוהול וכד', כל אלה גרמו לכך שכל השורדים את הפגעים השונים, האריכו חיים ונהנו מרמת בריאות גבוהה. עדויות התומכות בהערכה זו ניתן למצוא במסורות של כל התרבויות.
כדאי לזכור שלפני למעלה ממאה שנה צריכת הסוכר הממוצעת עמדה על כשני ק"ג לנפש בשנה. נכון להיום עומדת צריכת הסוכר הממוצעת על כשבעים ק"ג! ובהתאמה, הסטטיסטיקה של העשורים האחרונים מצביעה אמנם על עליה מתמדת בתוחלת החיים, אך בד בבד מצביעה גם על עליה מתמדת בתחלואה, בעיקר בתחומים הבאים: כלי דם ולב, שבץ מוחי, סרטן, פרקינסון, טרשת נפוצה סוכרת, עודף משקל ניכר ועוד.

לסיכום, במידה ונשמור כהלכה על הברכיים שלנו, הן אמורות לשרת אותנו כהלכה הרבה יותר מארבעים או חמישים שנה.

עקרונות התנועה

כללי
העקרונות שיוסברו להלן, מהווים חלק מחוקי הטבע. הם פועלים ומשפיעים עלינו, לחיוב או לשלילה, כל הזמן. הבנת העקרונות הללו ויישומם במהלך חיינו הרגילים, וכמובן גם בכל פעילות גופנית יזומה ספורטיבית או אחרת - תהווה תרומה חשובה ואף הכרחית לשמירה על בריאות הגב, המפרקים והגוף כלו, ושמירה על יכולת התנועה הרצויה. כפועל יוצא מציות לעקרונות אלה תטופח ותשמר צורתו הנאה של הגוף לאורך שנים רבות. רשימת עקרונות התנועה, כפי שנוסחו על ידי, כוללת חמישה(!) עקרונות בלבד. עקרונות אלה הנם בעלי חשיבות זהה, ונובעים אלו מתוך אלו. קיום נכון ומדויק של כל עיקרון בפני עצמו מעורר ומעודד יישום נכון של כל האחרים, ולהפך. שימוש לא מדויק ולא נבון, כזה שלא בהתאם להיגיון הפנימי של מבנה הגוף כולו, או של כל חלק ממנו בנפרד, יגרום לשיבושים בתיפקוד, לכאבים ולעיוותים במבנהו (כגון: התרחבות מרכז הגוף, אובדן גובה, שינויים בצורת הגב או כפות הרגליים, ועוד).כאבים ומיחושים, הם תחבולה מחוכמת (אם כי מאוד לא נעימה), ותכליתם להתריע על תקלה במערכת. כל כאב הוא תוצאה של נזק מצטבר, כך שהכאב מופיע רק ל א ח ר מעשה. (פרט לאירועים טראומטיים).המשמעות: תנועה שמתבצעת שלא כהלכה, גורמת לגוף לספוג נזק כלשהו. כאשר מידת הנזק המצטבר מגיעה לרמה מסויימת – מופיע הכאב. זאת בדומה לטיפות מים הנושרות אל תוך כוס. רק כאשר תתמלא הכוס יתחילו המים להשפך. לשום אירוע גופני חד פעמי – אין משמעות בריאותית לטוב או לרע (חוץ מלאירוע טראומתי כגון תאונה). מטופלים רבים מדווחים לי על תנועה מסויימת שכביכול היוותה את הסיבה לבעייתם. אך יש להדגיש שהאירוע שהתרחש בעת הופעת הכאב או בסמוך לפני כן, לרוב איננו אלא "הקש ששבר …", ואין לראותו כסיבה הישירה לכאב.חלק מן ההיבטים המעשיים של עקרונות אלה, יהיה ברור ומשמעותי יותר בעזרת הדגמות פשוטות, שאותן ניתן לחוות רק בעבודה מעשית. אני משוכנע שכל מי שמשתתף באופן שגרתי בפעילות בהדרכתי, מבין היטב את כוונתי. להלן העקרונות:

עקרון ראשון - התבססות

עקרון זה נוסח לראשונה ע"י ארכימדס באמירתו המפורסמת על נקודת המשען. גוף האדם (והחיה), אינו "מונח" על האדמה ונשען עליה כאחד החפצים והרהיטים, אלא דוחף את האדמה מטה, על מנת להתרומם ולצמוח ממנה. (כפי שפועל מגבה – ג'ק).משמעותו הפיסיקלית של צמד המונחים "התבססות - צמיחה" היא הצמד "כוח - קונטרה". דריכת חץ וקשת, סגירת רוכסן כנגד מתיחת הבגד, סחיטת סמרטוט, סגירת/פתיחת עט וכד'."דחיפה" זו הינה פעולה ולא מצב. פעולת דחיפת האדמה/התבססות, מתבצעת דרך נקודת המשען העיקרית של הגוף על האדמה בתנוחה נתונה: עקבים בעמידה, ברכיים בעמידה על ארבע, אגן בישיבה וכן הלאה. התבססות יכולה להתבצע רק מכוח היזום במרכז הגוף: בטן, מותניים וריצפת האגן (כל השרירים המהווים מעטפת לחלל הבטן).

עקרון שני – יוזמה במרכז הגוף

עקרון זה נובע מעקרון ההתבססות, וקובע שכל תנועה, חייבת להיות יזומה במרכז הגוף, ע"י שרירי הבטן המותניים ורצפת האגן. ניתן למנות לפחות עשר סיבות שונות, שכל אחת מהן לכשעצמה, מהווה, על פי היגיון אלמנטרי, סיבה מספקת לכך שקבוצת השרירים הנ"ל חייבת ליזום, לפעול ולהיות שותפה ערנית בכל תנועה משך כל שעות הערות של היצור החי. לא ניתן לקיים אף לא אחד מעקרונות אלה ללא השתתפות שרירי הבטן. כל אחד מחמשת עקרונות התנועה המפורטים בזאת מהווה אחת משורת הסיבות. קיימות כמובן גם סיבות נוספות לצורך בתפקוד רצוף של שרירי הבטן יומיום כל היום. בהעדר התבססות היוזמת ויוצרת צמיחה – תתקיים בהכרח, עקב פעולת כוח הכובד, השענות, צניחה והידחסות הגוף אל תוך עצמו. כתוצאה מכך - אובדן גובה והתעבות מרכז הגוף.

עקרון שלישי - איזון, שיווי משקל

קיים ציווי עליון של הטבע להשקעת אנרגיה מזערית לטובת השגת כל מטרה תנועתית. הפעלת הגוף נועדה להתבצע באופן חסכני, מדויק, הרמוני, אלגנטי ושובה עין. שימוש במינימום תנועות להשגת מקסימום יעדים. לפיכך על תנועה להתבצע באופן חסכני, יעיל, מדויק ואלגנטי. זה היופי בהתגלמותו. מה שיעיל, חסכוני, מדויק ואלגנטי – הוא גם שובה עין ביופיו, וכמובן גם מועיל לבריאותינו.לשם הפעלת כל גוף/חפץ תדרש אנרגיה מזערית כל עוד ימצא הגוף/חפץ בתנאי שיווי משקל ואיזון. כאשר ימצא מקל של מטאטא, כיסא או גוף האדם בתנאי שיווי משקל ואיזון – יפעלו על מבנהו מיזער (מינימום) עומסים.כאשר בעת תנועת הגוף יתקיימו שני עקרונות התנועה הראשונים שהזכרנו, תהיה לגוף נטייה טבעית וספונטנית לקיים גם את העיקרון השלישי ולהגיע למצב שיווי משקל - איזון.כך למשל, בעת הרמת רגל לפנים ממצב עמידה – יושג האיזון הדרוש על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כתף בצד הרגל הגבוהה תופיע מאחור, כתף נגדית מלפנים, ובכך יגיע הגוף לשיווי המשקל והאיזון. מצב זה יהיה תוצאה של התבססות ברגל העומדת ויוזמה במרכז הגוף. התנהגות נכונה, כזו שתגרום לגוף להגיע לאיזון הדרוש באופן ספונטאני, תתבטא בהליכה בהפניית חזה קלה אל עבר הרגל הצועדת לפנים.ללא יוזמה נכונה במרכז הגוף - לא קיימות תנועות פיתול בגו, ובלעדי תנועות אלה לא ניתן להגיע לאיזון. בהעדר איזון יאלץ הגב לעמוד בעומסים גדולים לאין שיעור.נסו להשוות בין אחיזת כיסא בנקודת האיזון שלו לבין אחיזת אותו כיסא בקצה רגלו הקדמית.אצל כל בעלי החיים (בעלי החוליות) – מגיב כל עמוד השדרה לכל תנועה באשר היא. אצל בני האדם תופיע תגובה זו, רק באם יתקיימו עקרונות אלה.

עקרון רביעי - כל תנועה היא משימה לכל הגוף

הגוף הוא ישות אחת, שאמורה להתגייס כל כולה לביצוע כל מטרה תנועתית. כל הפעלת יד, רגל או ראש, חייבת להתבצע תוך קיום התבססות, יוזמה במרכז הגוף, ובתנאי שיווי משקל ואיזון. על מנת להשיג את כל אלה יחד – נדרשת התגייסות של הגוף כולו.על פי הדוגמה שהובאה בסעיף הקודם, במצב עמידה, הכוונה להרמת רגל לפנים צריכה להתבטא בהתבססות על עקב הרגל העומדת, בדחיפת שרירי הבטן את הגב התחתון לאחור (לבל ימשך לפנים על ידי משקל הרגל המורמת), ובהפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל המתרוממת - שימוש בגוף כולו. ללא קיום כל מכלול מרכיבי ההתנהגות הזו, בעת הרמת הרגל יפעלו על הגוף כוחות דוחסים, יפעלו על הגב עומסים מופרזים והגוף יאבד מגובהו ומגמישותו.

עקרון חמישי – ה"קוד" הרשום במבנה הגוף

הגוף בנוי על פי הגיון מוצק. הבנת הגיון זה תוביל לשימוש נבון ויעיל בגופינו. לעומת זאת התנהגות גופנית שאינה בהתאם לקוד זה תגרום בהכרח לצבירת נזקים. כל חלק מחלקי הגוף יכול לשמש דוגמה לקיומו של הקוד הרשום במבנהו. לשם הסברת עיקרון זה די אם אציג שתי דוגמאות:
כף הרגלהינה בעלת מבנה חזק ומסיבי באזור העקב, ובעלת מבנה עדין בהרבה בקדמת כף-הרגל והבהונות. המסקנה המתבקשת היא, שרוב המשקל אמור להישען היכן שהמבנה חזק יותר – על העקב - ולא על הבהונות! רוב בני האדם אינם מתנהגים כך. 

המפרקים
מובן מעליו שהעצמות מקנות חוזק למבנה הגוף, והמפרקים מקנים חופש תנועה. מבנהו המיוחד של כל מפרק מכתיב את אופן ההפעלה שהמפרק מיועד לו – כיווני/מישורי תנועה וטווחיה.

מפרק, לעומת עצם, מהווה נקודת תורפה. הטבע הציב בגופינו מפרק בכל מקום בו נדרשת תנועה. מאחר והמפרק מהווה נקודת תורפה, הגוף "יפרנס" מפרק רק בתנאי שאכן יהיה בו שימוש כציר תנועה. כל מפרק שלא נשתמש בו, או בחלק מטווח התנועה שלו, – יחדל מלהתקיים כציר תנועה (בדומה לציר שער חלוד), או יאבד את אותו טווח תנועה שלא היה בו שימוש. כאשר יזהה הגוף שפוטנציאל התנועה במפרק מסוים אינו בשימוש – הוא יגרום למפרק לאבד את תכונותיו כמפרק, עם הזמן המפרק יתגרם ויהפוך לעצם. ככל שבמפרק מסוים מתקיימת פחות תנועה וקיים יותר לחץ – תואץ ההתגרמות. תופעה זו בולטת במיוחד בעמוד-השדרה המותני, ומתרחשת לעתים כבר בגילאים מוקדמים ממש.
שימוש במפרק שלא בהתאם ל"הוראות היצרן", הנגזרות מן הקוד הרשום במבנה המפרק, גורם נזק למפרק ולחלקי גוף נוספים.
דוגמה: ברך אינה מיועדת לתנועות-פיתול; כפות רגליים הפונות חוצה (לצדדים), יגרמו בעת הליכה לתנועת פיתול לאורך הרגל כולה, לרבות בברך, עם כל צעד. כתוצאה מכך יצטברו נזקים בכף הרגל עצמה, בברך, והנזק ישודר (אפקט הדומינו), למפרקים נוספים: ירך, חוליות המותן והעורף, וישפיע על כל יציבת הגוף.
ציר תנועה צריך להיות מתוחזק כך שלא יהיה "דחוס" ושלא יופיעו עליו עומסים בכיוונים ובמידה שאינו מיועד להם - בדומה לציר שיש לשמנו כדי שלא יחליד, "יחרוק" ויישחק.
עמוד השדרה בנוי מחוליות המקנות יכולת תנועתית בשלושה מישורים: כפיפה לפנים ולאחור, כפיפה לצדדים ופיתול. לפיכך יש צורך בקיום תנועות אלה לשם שמירה על בריאותו.

סיכום
בעלי החיים מתנהגים על פי אינסטינקטים, ולכן הם מקיימים את החוקים הללו באופן ספונטני, וכתוצאה מכך תנועתם אלגנטית ונאה לעין, הם מצליחים להימנע מכאבים, לשמור על יכולותיהם הגופניות וצורתם המקורית לאורך כל חייהם.
במהלך אלפי שנות האבולוציה, נפרד האדם בהדרגה מן האינסטינקטים ה"חייתיים", ובתמורה פיתח יכולות למידה, הבנה והסקת מסקנות. יכולות ייחודיות אלה אמורות לשרת את האדם המודרני, ולמלא את ה"חלל" שנפער עקב אובדן האינסטינקטים. כאשר תופנה יכולתו האינטלקטואלית להבנה ולימוד עקרונות אלה, יוכל לשפר את איכות חייו ובריאותו.
לנוכח העדר האינסטיקטים הדרושים לקיום תנועה נכונה, התאפשרה התפתחות הרגלי תנועה ויציבה לא נכונים דיים, שגורמים להצטברות נזקים שונים.
שינוי הרגלי תנועה, היא משימה קשה ביותר, שדורשת התמסרות לאורך זמן רב. לכן עלינו לעסוק במקביל לכוונה לסגל לעצמנו הרגלי תנועה ויציבה משופרים, (בהתאם ל"הוראות היצרן"), גם בפעולות פיצוי ו"תחזוקה" רציפות – כלומר: תרגול נכון.

הסיבות לכאבי גב

תנאי ראשון לטיפול נכון ויעיל בכאבי הגב, תנאי שבלעדיו אין סיכוי להצלחה, הוא הבנה יסודית ומעמיקה של הסיבות והגורמים האמיתיים לתופעה כאובה זו. הסטטיסטיקה מלמדת שכ-80% מן הציבור חוו באופן אישי את תופעת "כאבי גב/עורף”. מאידך, ניכר שבעלי החיים אינם סובלים מבעיה זו. עובדה זו גורמת לרבים, ביניהם לעתים אף בעלי מקצועות הנוגעים לתחום זה עצמו - רופאים אורטופדים, פיזיותרפיסטים ומורים לתנועה בגישות שונות – להסיק שסיבת כאבי הגב נעוצה בעובדת הליכת האדם 'על שתיים'. המשמעות היא - שבני האדם נועדו לסבול מכאבי גב! שהרי נועדנו להלך על שתיים.

אין, כמובן, טעות גדולה מזו. כל בעלי החיים בטבע נועדו לחיות בבריאות מושלמת כל חייהם. זאת בשני תנאים:
1.  המנעות מאירועים טראומטיים - עיניין של מזל. בכך לא נעסוק.
2.  ציות ל"הוראות היצרן". (ראה מאמר מוקדם יותר הנושא שם זה).

ברמה העקרונית של הדברים יש להבין: "סוד הבריאות הוא סוד האיזון”. דרוש איזון בין צמדי-גורמים רבים מאוד:

בין מאמץ למנוחה, בין חום לקור, בין חומצה לבסיס, בין הורמון להורמון, בין חלבון לחלבון ועוד ועוד… בתחום הצר בו אני מתמחה – תחום מערכת התנועה של הגוף - דרוש איזון בין כח לגמישות. איזון בין יכולת המערכת לעמוד בעומסים ולספק עוצמה, לבין יכולתה לאפשר תנועה חפשייה וזורמת. כל הפרה באיזון זה תתבטא בתחושות רעות ובמיחושים. הכאבים במערכת התנועה, ברובם המכריע, נחלקים לכאבים בשרירים ולכאבים במפרקים. גם כאבים בגידים מקורם בשרירים (בבעיות מפרקים והגורמים להן, אדון במועד אחר).

בכל הנוגע לשרירים – מופר האיזון שבין כח לגמישות, כמעט תמיד, לרעת הגמישות. איזון זה מהווה תנאי הכרחי לבריאותם ולתפקודם התקין (אין להסיק מכך ששריר לא גמיש הוא בהכרח חזק…).

"אורך השריר" נמדד בסנטימטרים מנקודת המוצא שלו – "תחל", אל נקודת ה"אחז" כשהשריר רפוי. שריר פועל תוך כדי התכווצותו ו"קיצורו". מתיחת השריר יכולה לסייע בהארכתו. הכרח לשמור על האיזון בין סך כל הגורמים המעודדים קיצור השריר – לבין אלה המאריכים אותו.
מה מקצר שריר? שריר, בדומה לגומייה או לקפיץ – נוטה להיות במצבו המקוצר. כאשר שריר נמצא במצב מקוצר לאורך זמן – הוא נוטה לכאוב. יתר על כן, בהיותו במצב מקוצר ובאם הוא גם נתון לעומס, גוברת נטייה זו. הארכה יזומה של השריר משמשת פיצוי לשריר על כל המצבים הגורמים לו עומס, קיצור וכאב. כלומר, שריר (או קבוצת שרירים) שאינו גמישו דיו, המגיע אך לעיתים רחוקות מאד אם בכלל למצב מוארך, או באם לא זכה למתיחה במשך תקופה ארוכה מידי – כל אחד מהתנאים הנ”ל לחוד, וכולם ביחד מגבירים את הסיכוי לכאבים, ומזרזים את מועד הופעת הכאב.
בפרט, שרירי הגב התחתון נמצאים רב הזמן במצב מקוצר מאוד ובחלק גדול מהזמן גם נתונים לעומסים משמעותיים.

זה חלק מרכזי וחשוב מההסבר לכך שתופעת כאבי הגב כל כך נפוצה. כאב זה, הנובע מקיצור שרירי הגב, מחייב טיפול שעיקרו מתיחה נכונה של אותם שרירים כואבים. רצוי כמובן טיפול מונע. קל יותר למנוע מלתקן.

מצב של חוסר טיפול, או טיפול סימפטומטי בלבד, כזה שלא יתייחס למקור הבעיה - קוצר השרירים, יאפשר פגיעה, הולכת ומחמירה בהדרגה, העלולה, בהמשך הזמן, להתבטא גם כפגיעה במרכיבים (אורגנים) נוספים. פריצת דיסק זו דוגמה אופיינית לכך.

בשלבים המוקדמים של הופעת התופעה המכונה “כאבי גב”, יורגש בדרך כלל כאב שיחלוף מעצמו לאחר זמן מוגבל. האדם שסבל מאותו כאב שחלף, סבור לתומו, שסיבת הכאב היא עניין מקרי, תוצאה של איזו "תנועה לא טובה", פעולה "קשה" רגעית או "התקררות". אך האמת היא שאותו כאב שהופיע (גם אם מדובר באדם צעיר מאוד), אינו תוצאה של תנועה אחת מקרית ולא נכונה, אלא תוצאה של נזק מצטבר. כאותו ה"קש ששבר את גב הגמל". קדמו לאותה תנועה, מקרית כביכול, אלף אלפי תנועות לא נכונות, וחלף כנראה זמן רב ללא הבאת השריר/ים הרלוונטיים למצב מוארך. צירוף גורמים אלה והתמשכותם הביאו להופעת כאב הגב. במקרים רבים, בעיקר אצל אנשים צעירים, חולף הכאב לאחר זמן מה מעצמו וללא כל טיפול. ההסבר לכך: מאחר והאדם סובל מכאב, מן הסתם הוא מתנהג באופן שמאפשר מנוחה לשרירים. לאחר תקופת מנוחה מוגבלת, מתאוששים השרירים וחוזרים לתפקד כרגיל. האדם חושב שהבעיה הייתה מקרית וחולפת. כל עוד יתמיד האדם במנהגיו ואורח חייו, כלומר, ימשיך להתנהל כתמול שלשום - ישובו שרירי הגב להציק, ובתדירות ובעוצמות הולכות וגוברות. דינמיקה כזו, בה מופר האיזון שבין כח/עומס למנוחה והגמשה לאורך זמן, עלולה להביא לשינויים ניווניים שיכולים להתבטא בתופעות שונות אשר המכנה המשותף להן – פגיעה באיכות החיים הגופנית של האדם (כאב כרוני, פריצת דיסק, הקרנות לגפיים,התגרמות מפרקי עמוד השדרה, ועוד).


למניעת החמרה הדרגתית ומתמשכת שכזו, לא יועילו טיפולים כל שהם. כל טיפול בו המטפל עושה עבודה על גופו של המטופל הפסיבי, יחשב טיפול סימפטומטי ולא יוכל לתת מענה אמיתי לבעיה. בדומה לטיפול בעודף משקל, גם הטיפול בכאבי גב מחייב לקיחת אחריות על ידי המטופל עצמו. אך ורק בעל כאב הגב בעצמו יכול, על ידי לימוד ותרגול הדברים הנכונים, לעזור לעצמו ולהביא לשיפור משמעותי ומתמשך באיכות חייו הגופניים. אין לצפות מאדם בחלוק לבן, ירוק או אחר, שהקידומת לשמו מורכבת מצמד האותיות ד”ר, או כל תואר אחר, שיוכל לעשות את מה שרק האדם עצמו יכול לעשות למען עצמו. אין באמור לעיל לגרוע ממומחיותו של בעל מקצוע כלשהו. לכל מי שדורש בעצתי, ומבקש את עזרתי אני מסביר שהידע העומד לרשותי יוכל לשרתו ביעילות ובמהירות – רק באמצעות תרגול אישי שלו, תירגול נכון ומתמיד. תפקידי לגבש את מתכונת האימון המתאימה לאדם שמולי, בהתאם לצרכיו האישיים וליכולתו. על המטופל ללמוד ולשמור על שגרת תרגול. בתהליך כזה מובטחות תוצאות.

הטיפול הדרוש:
ברמה העקרונית, נגזר הטיפול הנכון מהבנת הסיבות האמיתיות לתופעות השליליות. לאור הסיבות שפורטו לעיל, באם הובן שקיצור השרירים גורם לבעיה, הרי שהארכת השרירים היא הפתרון. בקשר לכאבי גב, ישנן שלוש קבוצות שרירים בעלות חשיבות מיוחדת: גב בכלל ותחתון בפרט, ישבנים וירכיים. כמו כן נודעת השפעה גדולה לתיפקוד שרירי הבטן ולהתנהגות כפות הרגליים. טיפול נכון חייב לכלול התייחסות לכל הגורמים גם יחד.

"הוראות היצרן"

כל בעלי החיים בטבע, והאדם בכלל זה, נועדו לחיות בבריאות מושלמת כל חייהם. מצב זה עשוי להתקיים באם נאפשר לגוף להתקיים ולתפקד בהתאם ל: ”הוראות היצרן" .
לדוגמה: בהתאם ל"הוראות היצרן" יש להכניס לריאות אוויר נקי.

מובן מאיליו, ששאיפת כל חומר אחר, שאיננו אוויר נקי, (עשן סיגריות גזי פליטה של מכוניות ומפעלים, אבק בכמויות מופרזות וכד'), מהווה חריגה מ"הוראות היצרן". מאחר וכך, תגרום חריגה זו לנזקים מצטברים גדלים והולכים עם הזמן, ככל שתימשך החריגה.

לגוף יכולת ספיגת נזקים מרשימה ולעתים אף מדהימה. משמעות הדבר היא שלא כל סטייה מ"הוראות היצרן" מיד תתבטא בכאבים או בבעיות קשות. כלומר, לא כל סיגריה שנעשן - מייד תגרום לנזק בריאותי חמור. אך כל סיגריה שנעשן, אכן תגרום לנזק, אולי קטן, אך כזה שילך ויצטבר עם הזמן.
הצטברות נזקים שנגרמת כתוצאה מאי ציות ל"הוראות היצרן", הינה הסיבה העיקרית לבעיות בכפות הרגליים, הברכיים, הגב, העורף או הכתפיים, ובגוף בכללו, וללא כל קשר לגיל.
הצטברות הנזק תיפסק רק כאשר ישנה האדם את אותם הרגלים בחייו שאינם בהתאם ל"הוראות היצרן".
כל בעיה רפואית שמתפתחת בגוף בהדרגה, תוך כדי חיי היומיום הרגילים, היא תוצאה של נזק מצטבר (לבד מאותם מקרים שהם תוצאה של תאונות/טראומות שונות).
כאבי גב, עורף, כתפיים, ברכיים או כפות רגליים, הם תמיד תוצאה של נזק שהצטבר במידה כזו, שיכולת ספיגת הנזקים של הגוף מוצתה.
ומכאן שלא כל "תנועה לא נכונה" שנעשה - מיד תגרום לנו לכאבי גב קשים. מאידך שימוש לא מספיק טוב בגוף יוביל בוודאות לתוצאות כואבות. לא ברור בתוך כמה זמן זה יתרחש.
"בעיות זקנה" כאלה שהגיל גרמן, כגון קמטים בעור או קרחת, אינן תוצאה של נזק מצטבר.
לעתים קרובות אני פוגש אנשים שונים (לרבות רופאים ובעלי מקצוע אחרים), המתייחסים לעליה בגיל, כאילו היא הגורם לבעיות שלמעשה הסיבה האמתית להן היא התנהגותית.
חשוב על כן להדגיש ולהבין שבעיות ושיבושים במצב הבריאות, בצורה ובתפקוד של: כפות רגליים, ברכיים, גב, עורף, כתפיים ושאר איברי מערכת התנועה, אינם תוצאה של העובדה שהגענו לגיל ארבעים חמישים או שבעים שנה, אלא הינם פועל יוצא מן העובדה שבמהלך השנים השתמשנו בגוף והתנהגנו איתו שלא בהתאם "להוראות היצרן".
לעתים קצב צבירת הנזקים מהיר מאוד. טופלה על ידי בעבר נערה כבת חמש עשרה עם שני דיסקים פרוצים. פגשתי גם מקרים דומים נוספים בגילאי שמונה עשרה עד עשרים וחמש.
העיקרון המובע במאמר זה נכון בנוגע לכל מערכות הגוף. התחום הצר בו אני מתמקד הוא מערכת התנועה בגוף האדם (שרירים, מפרקים, שלד). ביחס למערכת זו ברור לי לחלוטין שמשפט הפתיחה של מאמר זה נכון ובעל משמעות מרחיקת לכת - "כל בעלי החיים בטבע, והאדם בכלל זה, נועדו לחיות בבריאות מושלמת כל חייהם". מזה שנים רבות אני מנסה באינטנסיביות רבה, לפענח ללמוד ולהבין את "הוראות היצרן".
בתוך כך התגבשו בהכרתי שני עקרונות קריטיים המשמשים אותי בבואי להציע דרך פעולה בהתייחס לבעיות בריאות, כאבים ושיבושים בתפקודים במערכת התנועה של הגוף:

עיקרון ראשון  - אחריות המטופל/ת
לקיחת אחריות אישית. כשם שכל אדם בעל עודף משקל, או מעשן עם בעיות באברי הנשימה, חייב/ת לקחת אחריות ולהיות נכון לצמצם כמויות המזון שהוא צורך או לחדול לעשן, באותה מידה חייב כל אדם  המכיר באופן אישי בעיות בגבו, להיות נכון לקחת על עצמו אחריות, ללמוד ולתרגל בהתמדה את מה שאלמד אותו. (תירגול המותאם לצרכים וליכולת של אותו מטופל/ת.) ללא תירגול אין תוצאות.

עיקרון שני - אחריות המטפל
הכרה מעמיקה ומוחלטת, והבנה רחבת היקף ורבת היבטים, של עקרונות התנועה - “הוראות היצרן" וכל המשתמע מהם. עקרונות התנועה הם מעין "תירגום" לשפת בני אדם של "הוראות היצרן”. עקרונות אלה, שמבוססים על היגיון בסיסי וחד משמעי, יוסברו כאן באחד השבועות הקרובים.
התואר בו נושא המטפל: אורתופד, פיזיותרפיסט, כירופרקט, מורה ליוגה פילאטיס או פלדנקרייז, חשוב כקליפת השום. תואר כזה לא מבטיח את אותה ידיעה מעמיקה שאני מתכוון אליה. לא תמיד עוברות הדרכים להשגת אותה הכרה והבנה של "הוראות היצרן" באוניברסיטאות, בקורסי הכשרה שונים, בסמינרים למורים וכו'. להשגת שליטה טובה בתחום יש צורך בהרבה מאוד עבודה עצמית.