עקרונות התנועה

כללי
העקרונות שיוסברו להלן, מהווים חלק מחוקי הטבע. הם פועלים ומשפיעים עלינו, לחיוב או לשלילה, כל הזמן. הבנת העקרונות הללו ויישומם במהלך חיינו הרגילים, וכמובן גם בכל פעילות גופנית יזומה ספורטיבית או אחרת - תהווה תרומה חשובה ואף הכרחית לשמירה על בריאות הגב, המפרקים והגוף כלו, ושמירה על יכולת התנועה הרצויה. כפועל יוצא מציות לעקרונות אלה תטופח ותשמר צורתו הנאה של הגוף לאורך שנים רבות. רשימת עקרונות התנועה, כפי שנוסחו על ידי, כוללת חמישה(!) עקרונות בלבד. עקרונות אלה הנם בעלי חשיבות זהה, ונובעים אלו מתוך אלו. קיום נכון ומדויק של כל עיקרון בפני עצמו מעורר ומעודד יישום נכון של כל האחרים, ולהפך. שימוש לא מדויק ולא נבון, כזה שלא בהתאם להיגיון הפנימי של מבנה הגוף כולו, או של כל חלק ממנו בנפרד, יגרום לשיבושים בתיפקוד, לכאבים ולעיוותים במבנהו (כגון: התרחבות מרכז הגוף, אובדן גובה, שינויים בצורת הגב או כפות הרגליים, ועוד).כאבים ומיחושים, הם תחבולה מחוכמת (אם כי מאוד לא נעימה), ותכליתם להתריע על תקלה במערכת. כל כאב הוא תוצאה של נזק מצטבר, כך שהכאב מופיע רק ל א ח ר מעשה. (פרט לאירועים טראומטיים).המשמעות: תנועה שמתבצעת שלא כהלכה, גורמת לגוף לספוג נזק כלשהו. כאשר מידת הנזק המצטבר מגיעה לרמה מסויימת – מופיע הכאב. זאת בדומה לטיפות מים הנושרות אל תוך כוס. רק כאשר תתמלא הכוס יתחילו המים להשפך. לשום אירוע גופני חד פעמי – אין משמעות בריאותית לטוב או לרע (חוץ מלאירוע טראומתי כגון תאונה). מטופלים רבים מדווחים לי על תנועה מסויימת שכביכול היוותה את הסיבה לבעייתם. אך יש להדגיש שהאירוע שהתרחש בעת הופעת הכאב או בסמוך לפני כן, לרוב איננו אלא "הקש ששבר …", ואין לראותו כסיבה הישירה לכאב.חלק מן ההיבטים המעשיים של עקרונות אלה, יהיה ברור ומשמעותי יותר בעזרת הדגמות פשוטות, שאותן ניתן לחוות רק בעבודה מעשית. אני משוכנע שכל מי שמשתתף באופן שגרתי בפעילות בהדרכתי, מבין היטב את כוונתי. להלן העקרונות:

עקרון ראשון - התבססות

עקרון זה נוסח לראשונה ע"י ארכימדס באמירתו המפורסמת על נקודת המשען. גוף האדם (והחיה), אינו "מונח" על האדמה ונשען עליה כאחד החפצים והרהיטים, אלא דוחף את האדמה מטה, על מנת להתרומם ולצמוח ממנה. (כפי שפועל מגבה – ג'ק).משמעותו הפיסיקלית של צמד המונחים "התבססות - צמיחה" היא הצמד "כוח - קונטרה". דריכת חץ וקשת, סגירת רוכסן כנגד מתיחת הבגד, סחיטת סמרטוט, סגירת/פתיחת עט וכד'."דחיפה" זו הינה פעולה ולא מצב. פעולת דחיפת האדמה/התבססות, מתבצעת דרך נקודת המשען העיקרית של הגוף על האדמה בתנוחה נתונה: עקבים בעמידה, ברכיים בעמידה על ארבע, אגן בישיבה וכן הלאה. התבססות יכולה להתבצע רק מכוח היזום במרכז הגוף: בטן, מותניים וריצפת האגן (כל השרירים המהווים מעטפת לחלל הבטן).

עקרון שני – יוזמה במרכז הגוף

עקרון זה נובע מעקרון ההתבססות, וקובע שכל תנועה, חייבת להיות יזומה במרכז הגוף, ע"י שרירי הבטן המותניים ורצפת האגן. ניתן למנות לפחות עשר סיבות שונות, שכל אחת מהן לכשעצמה, מהווה, על פי היגיון אלמנטרי, סיבה מספקת לכך שקבוצת השרירים הנ"ל חייבת ליזום, לפעול ולהיות שותפה ערנית בכל תנועה משך כל שעות הערות של היצור החי. לא ניתן לקיים אף לא אחד מעקרונות אלה ללא השתתפות שרירי הבטן. כל אחד מחמשת עקרונות התנועה המפורטים בזאת מהווה אחת משורת הסיבות. קיימות כמובן גם סיבות נוספות לצורך בתפקוד רצוף של שרירי הבטן יומיום כל היום. בהעדר התבססות היוזמת ויוצרת צמיחה – תתקיים בהכרח, עקב פעולת כוח הכובד, השענות, צניחה והידחסות הגוף אל תוך עצמו. כתוצאה מכך - אובדן גובה והתעבות מרכז הגוף.

עקרון שלישי - איזון, שיווי משקל

קיים ציווי עליון של הטבע להשקעת אנרגיה מזערית לטובת השגת כל מטרה תנועתית. הפעלת הגוף נועדה להתבצע באופן חסכני, מדויק, הרמוני, אלגנטי ושובה עין. שימוש במינימום תנועות להשגת מקסימום יעדים. לפיכך על תנועה להתבצע באופן חסכני, יעיל, מדויק ואלגנטי. זה היופי בהתגלמותו. מה שיעיל, חסכוני, מדויק ואלגנטי – הוא גם שובה עין ביופיו, וכמובן גם מועיל לבריאותינו.לשם הפעלת כל גוף/חפץ תדרש אנרגיה מזערית כל עוד ימצא הגוף/חפץ בתנאי שיווי משקל ואיזון. כאשר ימצא מקל של מטאטא, כיסא או גוף האדם בתנאי שיווי משקל ואיזון – יפעלו על מבנהו מיזער (מינימום) עומסים.כאשר בעת תנועת הגוף יתקיימו שני עקרונות התנועה הראשונים שהזכרנו, תהיה לגוף נטייה טבעית וספונטנית לקיים גם את העיקרון השלישי ולהגיע למצב שיווי משקל - איזון.כך למשל, בעת הרמת רגל לפנים ממצב עמידה – יושג האיזון הדרוש על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כתף בצד הרגל הגבוהה תופיע מאחור, כתף נגדית מלפנים, ובכך יגיע הגוף לשיווי המשקל והאיזון. מצב זה יהיה תוצאה של התבססות ברגל העומדת ויוזמה במרכז הגוף. התנהגות נכונה, כזו שתגרום לגוף להגיע לאיזון הדרוש באופן ספונטאני, תתבטא בהליכה בהפניית חזה קלה אל עבר הרגל הצועדת לפנים.ללא יוזמה נכונה במרכז הגוף - לא קיימות תנועות פיתול בגו, ובלעדי תנועות אלה לא ניתן להגיע לאיזון. בהעדר איזון יאלץ הגב לעמוד בעומסים גדולים לאין שיעור.נסו להשוות בין אחיזת כיסא בנקודת האיזון שלו לבין אחיזת אותו כיסא בקצה רגלו הקדמית.אצל כל בעלי החיים (בעלי החוליות) – מגיב כל עמוד השדרה לכל תנועה באשר היא. אצל בני האדם תופיע תגובה זו, רק באם יתקיימו עקרונות אלה.

עקרון רביעי - כל תנועה היא משימה לכל הגוף

הגוף הוא ישות אחת, שאמורה להתגייס כל כולה לביצוע כל מטרה תנועתית. כל הפעלת יד, רגל או ראש, חייבת להתבצע תוך קיום התבססות, יוזמה במרכז הגוף, ובתנאי שיווי משקל ואיזון. על מנת להשיג את כל אלה יחד – נדרשת התגייסות של הגוף כולו.על פי הדוגמה שהובאה בסעיף הקודם, במצב עמידה, הכוונה להרמת רגל לפנים צריכה להתבטא בהתבססות על עקב הרגל העומדת, בדחיפת שרירי הבטן את הגב התחתון לאחור (לבל ימשך לפנים על ידי משקל הרגל המורמת), ובהפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל המתרוממת - שימוש בגוף כולו. ללא קיום כל מכלול מרכיבי ההתנהגות הזו, בעת הרמת הרגל יפעלו על הגוף כוחות דוחסים, יפעלו על הגב עומסים מופרזים והגוף יאבד מגובהו ומגמישותו.

עקרון חמישי – ה"קוד" הרשום במבנה הגוף

הגוף בנוי על פי הגיון מוצק. הבנת הגיון זה תוביל לשימוש נבון ויעיל בגופינו. לעומת זאת התנהגות גופנית שאינה בהתאם לקוד זה תגרום בהכרח לצבירת נזקים. כל חלק מחלקי הגוף יכול לשמש דוגמה לקיומו של הקוד הרשום במבנהו. לשם הסברת עיקרון זה די אם אציג שתי דוגמאות:
כף הרגלהינה בעלת מבנה חזק ומסיבי באזור העקב, ובעלת מבנה עדין בהרבה בקדמת כף-הרגל והבהונות. המסקנה המתבקשת היא, שרוב המשקל אמור להישען היכן שהמבנה חזק יותר – על העקב - ולא על הבהונות! רוב בני האדם אינם מתנהגים כך. 

המפרקים
מובן מעליו שהעצמות מקנות חוזק למבנה הגוף, והמפרקים מקנים חופש תנועה. מבנהו המיוחד של כל מפרק מכתיב את אופן ההפעלה שהמפרק מיועד לו – כיווני/מישורי תנועה וטווחיה.

מפרק, לעומת עצם, מהווה נקודת תורפה. הטבע הציב בגופינו מפרק בכל מקום בו נדרשת תנועה. מאחר והמפרק מהווה נקודת תורפה, הגוף "יפרנס" מפרק רק בתנאי שאכן יהיה בו שימוש כציר תנועה. כל מפרק שלא נשתמש בו, או בחלק מטווח התנועה שלו, – יחדל מלהתקיים כציר תנועה (בדומה לציר שער חלוד), או יאבד את אותו טווח תנועה שלא היה בו שימוש. כאשר יזהה הגוף שפוטנציאל התנועה במפרק מסוים אינו בשימוש – הוא יגרום למפרק לאבד את תכונותיו כמפרק, עם הזמן המפרק יתגרם ויהפוך לעצם. ככל שבמפרק מסוים מתקיימת פחות תנועה וקיים יותר לחץ – תואץ ההתגרמות. תופעה זו בולטת במיוחד בעמוד-השדרה המותני, ומתרחשת לעתים כבר בגילאים מוקדמים ממש.
שימוש במפרק שלא בהתאם ל"הוראות היצרן", הנגזרות מן הקוד הרשום במבנה המפרק, גורם נזק למפרק ולחלקי גוף נוספים.
דוגמה: ברך אינה מיועדת לתנועות-פיתול; כפות רגליים הפונות חוצה (לצדדים), יגרמו בעת הליכה לתנועת פיתול לאורך הרגל כולה, לרבות בברך, עם כל צעד. כתוצאה מכך יצטברו נזקים בכף הרגל עצמה, בברך, והנזק ישודר (אפקט הדומינו), למפרקים נוספים: ירך, חוליות המותן והעורף, וישפיע על כל יציבת הגוף.
ציר תנועה צריך להיות מתוחזק כך שלא יהיה "דחוס" ושלא יופיעו עליו עומסים בכיוונים ובמידה שאינו מיועד להם - בדומה לציר שיש לשמנו כדי שלא יחליד, "יחרוק" ויישחק.
עמוד השדרה בנוי מחוליות המקנות יכולת תנועתית בשלושה מישורים: כפיפה לפנים ולאחור, כפיפה לצדדים ופיתול. לפיכך יש צורך בקיום תנועות אלה לשם שמירה על בריאותו.

סיכום
בעלי החיים מתנהגים על פי אינסטינקטים, ולכן הם מקיימים את החוקים הללו באופן ספונטני, וכתוצאה מכך תנועתם אלגנטית ונאה לעין, הם מצליחים להימנע מכאבים, לשמור על יכולותיהם הגופניות וצורתם המקורית לאורך כל חייהם.
במהלך אלפי שנות האבולוציה, נפרד האדם בהדרגה מן האינסטינקטים ה"חייתיים", ובתמורה פיתח יכולות למידה, הבנה והסקת מסקנות. יכולות ייחודיות אלה אמורות לשרת את האדם המודרני, ולמלא את ה"חלל" שנפער עקב אובדן האינסטינקטים. כאשר תופנה יכולתו האינטלקטואלית להבנה ולימוד עקרונות אלה, יוכל לשפר את איכות חייו ובריאותו.
לנוכח העדר האינסטיקטים הדרושים לקיום תנועה נכונה, התאפשרה התפתחות הרגלי תנועה ויציבה לא נכונים דיים, שגורמים להצטברות נזקים שונים.
שינוי הרגלי תנועה, היא משימה קשה ביותר, שדורשת התמסרות לאורך זמן רב. לכן עלינו לעסוק במקביל לכוונה לסגל לעצמנו הרגלי תנועה ויציבה משופרים, (בהתאם ל"הוראות היצרן"), גם בפעולות פיצוי ו"תחזוקה" רציפות – כלומר: תרגול נכון.