שכל ישר ובריאות

רבים מבינינו התנסו בשורה ארוכה של "שיטות דיאטה", אך ממשיכים להיאבק בעודף המשקל. רבים אחרים נמצאו/ים בטיפולו הממושך והמתמשך של כירופרקט/פיזיותרפיסט/מטפל כזה או אחר, בתקווה שלאחר חודשים ארוכים יושג השיפור המיוחל. אלא שכעבור זמן כה רב לא ברור באם השיפור שהושג, אם הושג, הוא תוצאה של הזמן שחלף או של פעולתו המיומנת של המטפל.

במקרים רבים,למרבה התסכול, צצות ומתחדשות אותן בעיות עצמן לאחר תקופת זמן קצרה יותר או פחות.

מטופלים רבים שמעו מרופאיהם אמירות מתסכלות כאלה ואחרות:

"צריך ללמוד לחיות עם הבעיה/כאב".

"זו בעיה גנטית".

"הברכיים נועדו לתפקד רק 40 – 50 שנה".

"הזדקנות, שחיקה טבעית".

מומחה יחיד במינו לנושא מסוים: גב, ברכיים, כפות רגליים או כל חלק אחר בגופנו, מציע סוג מסוים של טיפול כגון: ניתוח, תרופה מסוימת, או כל תהליך אחר על פי תחום התמחותו.

היתכן שהצעתו עולה על הפרק משום שזו הדרך המיטבית, או אולי משום שזו המומחיות היחידה שעליה אמון המומחה שלפנינו, ולעתים דווקא מומחיות צרה זו היא שמפריעה בעדו מראיית התמונה הרחבה.

לעתים מזומנות מידי מיוחסת בעיה מסוימת לתורשה, לגיל כביכול מתקדם, לתוחלת חיים ממוצעת שהתארכה, ואנחנו נדרשים להשלים עם כך שהבלאי הטבעי משימוש בן כמה עשרות שנים הוא הגורם ל"שחיקה" ולירידת תפקוד.

משתתפים רבים בפעילות כגון יוגה, פילאטיס, פלדנקרייז, אירובי, חדר כושר, פיזיותרפיה ועוד, נותנים אמון בשם ה"שיטה" או במנחה עצמו – אך אמון זה אינו נובע מתוך יכולת הערכה מבוססת.

רק באם מזדמן, בדרך מקרה, לאותם אנשים להתנסות בפעילות ברמת האיכות המביאה לתוצאות המקוות, הם מבינים עד כמה היה רחוק מה שהם עשו עד כה ממה שבאמת היה דרוש להם.

כפועל יוצא ממציאות זו, במהלך עבודתי אני פוגש תדיר תגובות תמהות על מידת היעילות של הדברים אותם אני מציע אל מול התנסויות קודמות בפיזיותרפיה, בשרותי רפואה, בהתנסות ב"שיטות התעמלות" שונות, בריפוי בעיסוק, או בהנחיות לתזונה נכונה.

זאת ועוד:

בתרבות שאנו חלק ממנה, אנו מחונכים, מגיל צעיר, שלכל אחד יש תחום עיסוק/ התמחות כלשהו, ובאם הוא נתקל בבעיה רפואית, תנועתית, תזונתית כלשהי, עליו לפנות למומחה בתחום זה. בהקשר זה צצות ועולות שתי שאלות חשובות:

מי יכול להיחשב מומחה?

מהו תחום ההתמחות המדויק?

האם כף רגל, ברך, גב או כתף, כל אחד מהם הוא תחום התמחות לכשעצמו?

האם לשמירה על צפיפות העצם, הורדת רמת סוכר/כולסטרול/לחץ דם וכדומה, לכל נושא דיאטה משלו?

האם יתכן שהמלצה מסוימת תתאים רק לנושא מסוים? ואולי יש בה פגיעה אחרת כלשהי?

ואולי יש דרך/גישה היוצאת מתוך רעיון בסיסי/עקרוני הנותן מענה למכלול כולו.

כל עוד לא נלך בדרך הנכונה, אנו נדונים להימצא בחיפוש ארוך, סיזיפי ומתסכל אחר הפתרון ה"אולטימטיבי" לבעיה שדחפה אותנו לחיפושים.

לדעתי קיים מכנה משותף חד משמעי, לכל שורת התהיות שהעליתי עד כה.

מכנה משותף זה מושתת על שני גורמים:

1. הבנת מהות העקרונות שלפיהם פועלת המערכת הגופנית שלנו תוך זיהוי המציאות האישית.
2. נקיטת אחריות אישית.

מהות העקרונות

במאמרים "הוראות היצרן" ו"עקרונות התנועה" נסתי לתאר את קו המחשבה הנובע מתוך ה"שכל הישר" ומצביע, בעזרת שורת דוגמאות, על כך ש"הוראות היצרן" ברורות לכל מי שעיניו בראשו ושאינו נתון להסחות דעת.

עתה ברצוני להרחיב את זווית הראיה אל הגוף כולו.

עקרונות ההתנהגות שלנו עם גופינו חייבים להיות פשוטים וברורים. עקרונות שניתן להסבירם במילים של יומיום לכל אדם, גם ללא כל השכלה או ידע מוקדם.

עקרונות אלה, הכרח שיהיו ניתנים להסבר ללא שימוש במונחים מקצועיים או מספריים כלשהם. עקרונות שאינם ניתנים לסתירה – זאת, משום שהם נשענים על, וצומחים מתוך השכל הישר.

וכן, הם עולים בקנה אחד עם אינטואיציה בריאה.

לא צריך להיות רופא דגול כדי להבין שאוויר נקי עדיף על אוויר מזוהם, מים נקיים עדיפים על משקה מוגז וממותק מתוך בקבוק.

כשם שכל בעלי החיים בטבע ניזונים באופן אופטימלי ללא מוצרי מזון תעשייתיים, כך גם לנו אין בהם

כל צורך.

חומוס ביתי לעולם עדיף, לאין שיעור, על כל חומוס שטופל בבית חרושת כלשהו.

כל כמות הוויטמינים או המינרלים שהוחדרו לקורנפלקס לא יהפכו אותו לחומר המועיל לבריאותינו.

כמות הקלוריות במזון כלשהו לא מעידה על היותו מועיל לגוף או לא – ומאידך – ההתייחסות המקודשת אל הקלוריות – לא בהכרח תועיל לירידה במשקל.

אל לו לאדם המעוניין להפחית ממשקלו להימנע מאגוזים, שהם יפים לבריאותינו בשל תכולת השומן שבהם.

כשהמכלול יהיה נכון – גם המשקל יהיה תקין.

אכול והתנהג על פי עקרונות המובילים לבריאות טובה – מן הסתם לא תהיה שמן.

לא רק המשקל יהיה תקין אלא גם רמות הקולסטרול, הסוכר, לחץ הדם וכל היתר יהיו תקינים.

היפוקרטס, הרמב"ם ואחרים ידעו להדריך את מטופליהם כיצד יש לנהוג על מנת לשמור על בריאות טובה, ללא כל בדיקות מעבדה.

אין צורך בבדיקות כאלה כדי כדי לדעת לשמור על בריאותינו.

בדיקות כאלה עשויות להועיל מאוד, אך עקרונות נכונים – קודמים.

השמירה על הבריאות איננה נשענת על השכלה רחבה ומעמיקה אלא על הבנת העקרונות הנכונים.

כל בעיה רפואית שמקורה באורח החיים (עודף משקל, יתר לחץ דם, רמות קולסטרול גבוהות, כאבי גב, עורף או ברכיים) – ניתנת לפתרון אך ורק על ידי הנהגת אורח חיים נכון. תזונה, תנועה, אקולוגיה.

לא יועילו רופאים, בדיקות או תרופות.

וזה מביא אותנו אל חלקינו האישי "בעסקה”.

אחריות אישית

בעידן הנוכחי אנחנו נתונים למתקפת מידע חסרת תקדים.

גופים כלכליים בעלי עצמה אדירה משקיעים מאמצים עצומים על מנת להלעיט אותנו במידע מפוקפק כדי לקדם אינטרסים כלכליים שלהם.

יצרני מזון ותרופות לאין מספר חייבים לגרום לציבור לחשוב שמוצריהם חשובים לבריאותו.

כתוצאה מכך המוני אדם מנהלים אורח חיים מזיק לבריאות מבלי שיהיו מודעים לאמת, תוך שהם “מתקנים” זאת, לכאורה באמצעות נטילת כימיקלים (“תרופות") הגורמים להם נזק נוסף.

כאן נכנסת האחריות לתמונה.

אחריותינו היא לחשוב,לחפש מקורות מידע, לסנן את שפע המידע ולהפריד בין השגוי למועיל.

עלינו מוטלת האחריות הישירה והבלעדית לבריאותינו.

אל לנו לאפשר ליועצים למיניהם בתחומי התזונה, תנועה, יציבה ורפואה למלא את ראשינו במידע מסובך הדורש מומחיות מיוחדת להבנתו. עלינו לדחות כל שאינו עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

אחריותינו להרחיב דעת כדי לרכוש יכולת הבנה.

המחשב ואני

רבים מבין הסובלים מכאבי גב או כאבים אחרים במערכת התנועה, סבורים שלסוג ואופי עבודתם יש השפעה חזקה על התופעה.

יש הרבה מהאמת בסברה זו. זאת משום שלכל דבר שאנו עושים בעקביות ובהתמדה לאורך זמן, יש השפעה גדולה על הגוף.

אף על פי כן יתכן מאוד שבעלי כאבים אלה ימשיכו לסבול גם באם יחליפו את סוג עבודתם. מקור הבעיה ברבים מהמקרים נעוץ בעובדה שכל עבודה מסוימת מכתיבה לעוסק בה מגוון תנועות מצומצם למדי.


הגוף נועד לתנועה ולכן גם זקוק לה. 

אנשים רבים מבלים כיום שעות ארוכות מאוד מול המחשב, ובהתאמה מופיעה גם שורה של בעיות.

ברשת האינטרנט קיימים אתרים רבים הממליצים כיצד יש להתארגן ולהתנהג מול המחשב.
לעתים קשה לי מאוד להסכים עם חלק ניכר מההמלצות.


להלן דוגמה קטנה לאתרים הכוללים גם המלצות שאינני יכול לקבלן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3179776,00.html

http://www.fizi.co.il/page71.html

אנסה להביא מספר רעיונות.
יתכן שחלקם יכללו תנועות שאינן "מקובלות", ותראינה בלתי מעשיות לבצוע במקומות שאינם החלל האישי. (האם הכאבים הנובעים מאורח התנהלות "מקובל" זה הם כן מתאימים?)

לכשעצמי, אני מיישם הלכה למעשה כל אחת מהמלצותיי.

הישיבה

בכל ישיבה, ולא רק מול המחשב, רצוי שגובה הברכיים יהיה לפחות קצת מעל גובה מפרק הירך. כך שהזוית במפרק הירך תהיה פחותה
מ-90 מעלות. ניתן להשיג זאת במגוון דרכים:

מומלץ לשמור רגל אחת לפחות על משטח הישיבה עצמו.

רוב הכיסאות גבוהים יתר על המידה. לכן רצוי להגביה את כפות הרגליים (לפחות אחת) באמצעות הדום או אלתור אחר.

ישנם כיסאות נמוכים ומומלצים כמו "כסא בריכה", אך לא תמיד יימצא לו שולחן מתאים.

לחילופין, "פוף" (=שק בד ממולא בכדורי קל-קר) עשוי לשמש כמושב ידידותי מאוד - אני מרבה להשתמש בו.

מצב מומלץ ומאוד נוח - להניח רגל אחת, מהברך ומטה, על השולחן.

המסך

גובה המסך רצוי שיהיה כזה שיאפשר לעורף להיות במצב מוארך. כלומר, יש להפנות מבט מעט מטה ושם "למצוא" את 
המסך. כשהמסך יותר נמוך – יש להטותו בהתאם.

העכבר

יש לוודא שמפרק שורש כף היד יהיה ישר או מעבר לכך, משמע שהמרפק אמור להימצא נמוך יותר מהעכבר.

כשמניחים גם את המרפק על לוח השולחן, יש לוודא שהפרש הגבהים בין השולחן לכיסא יאפשר לכתף להיות מספיק נמוכה ונינוחה. 
באם ישנם שני שולחנות המונחים בניצב זה לזה, רצוי להניח את היד המפעילה את העכבר לצד הגוף ולא מלפנים לו.

בהחלט מומלץ לשמור על שיגרת שינויים בתנוחות, לרבות, אחת
ל 20-30  דקות, הרחקת הכיסא מהשולחן, וכפיפות לפנים וכן כפיפות עם פיתולים.
בכל מקרה חשוב לשמור על רמת "תחזוקה שוטפת" גבוהה של הגוף כולו על ידי שמירת שיגרת אימונים מתאימים.

רצה למרחקים ארוכים

מזה כעשרים שנה אני עוקב בעיניי אחר אימוני הריצה של גאיה (שם בדוי) מצפון הארץ.

באותה תקופה (וגם היום), ראיתי לפני אישה צעירה, נאה ודקת גזרה, מרבה לרוץ. (נראה שהחלה לרוץ תקופה ארוכה קודם לכן). אינני מכיר אותה אלא מראיה בלבד.

אימוניה התנהלו במהירויות גבוהות ולמרחקים גדולים. התרשמתי מאוד מכושרה הגבוהה. לימים נודע לי שהיא גם השתתפה בריצות מרתון.

יכולתי לראותה רק כשהזדמנו שנינו לאותו חדר כושר. (ריצה על מסילה נעה).

כאדם המרבה להתאמן בעצמו, וכמי שבתוקף מקצועי אני עסוק תמיד בהתבוננות בכל אדם הנקרה בדרכי, התבוננתי גם בה ובאופן ריצתה חזור והתבונן.

לצערי, בעת צפייה בה, הגעתי שוב ושוב, לכלל הכרה שגאיה צוברת נזקים משמעותיים בעת ריצתה.

הגעתי להכרתי זו בשל שורה של סימנים, שהבולטים בהם היו:

-.  העצמה החזקה (האימפקט) בה פגשו עקביה את מסלול הריצה. עצמה             שגרמה למתקן הריצה כולו להזדעזע נמרצות עם כל צעד שלה.

-. האופן בו כפות רגליה שוקעות פנימה בעת הדריכה על הקרקע, בהליכה ובריצה.

-.  גמישותה המוגבלת, כפי שבאה לידי ביטוי בעת ביצוע פעולות "שחרור"   לאחר האימון.

-.  השקע העמוק לאורך עמוד השדרה המותני שלה.

סימנים אלה ונוספים, גרמו לי לחשוב שג. עלולה לספוג נזקים שלאורך הזמן יצטברו לרמות הגורמות כאבים. חששתי בעיקר לשלושה אזורים בגופה, כפות רגליים, ברכיים וגב.

לאחרונה, לאחר תקופת היעדרות בת חודשים רבים, שבה גאיה והופיע בחדר הכושר.

באותה הזדמנות שמעתיה מספרת למדריך במקום על ניתוחים שעברה 

בשתי כפות רגליה (הלוס-ואלגוס), שתי ברכיה חבושות וכואבות, וגם התלוננה על כך שגבה הכואב מכביד על תפקודה.

מבחינתי מדובר בסיפור שגורם לי תסכול מתמשך.

כאשר אני רואה את אותם הרגלים והתנהגויות, המסכנים את הבריאות, אני חש תמיד דחף ראשוני לגשת ולהזהיר, להעיר, להציע שינויים ופעולות פיצוי.

אך מאידך, איזו זכות יש לי לגשת אל אדם זר ו"לפלוש" לפרטיותו מבלי שהתבקשתי.

ראו לציין שהתנהגות גופנית דומה הייתה מביאה לנזקים גם ללא אימוני הריצה.

את הסתייגויותיי בכל הנוגע לאימוני הליכה וריצה הבעתי במאמרים קודמים בבלוג.

אציין גם כאן שבכל הנוגע לאימוני הליכה, אני סבור שיחס הזמן מול תועלת מחד, ומול הסיכונים האפשריים מאידך, אינו מצדיק, ברבים מאוד מהמקרים, סוג זה של פעילות.

כללים למזעור סיכונים:

-. להקפיד מאוד על אימוני גמישות נכונים, ממושכים בכל ימי השנה. גם ללא קשר

   לסוגי אימון אחרים.

-. לחפש ידע ברמה גבוהה. לא להסתפק ב"להעתיק" ממתאמנים שנראים יותר

   מנוסים/ותיקים.

-. לא לחשוב שבאופן אוטומטי מה שמקובל הוא הנכון.

-. הליכה או ריצה רצוי מאוד לבצע בעליה משמעותית ( 8% - 10% ומעלה), או על החול

   היבש והטובעני לאורך ספת הים.

אני מודע היטב לכך שחלק מההמלצות שהזכרתי, נשמעות קצת "מעופפות”.

איך יכול אדם חסר ידע לדעת מי יכול לשמש לו מקור ידע אמין וטוב.

רוב מה שאני רואה שמקובל בחדרי כושר, ובחוגים שונים, אינו ברמה מקצועית מספקת.

ידע ברמה גבוהה ומעמיקה הוא, לצערי, מצרך מאוד נדיר.

מצב זה מטיל אחריות כבדה על האדם הסביר.

אנשים ששלחתי להתאמן בהליכה בעליה, חזרו לא פעם עם דיווח שבחדר הכושר נאמר להם שאימון מסוג זה מסוכן לברכיים, בעוד שלמעשה הוא טוב מאוד לברכיים.

בהזדמנות זו ראוי לשוב ולציין ש:

בעיות בכפות הרגליים, בברכיים, ובמפרקי הירך נגרמות, כמעט תמיד, בשל שימוש לא נכון בכפות הרגליים בעת עמידה והליכה.

לדבר נודעת גם השפעה חזקה על הגב.

לאור הדברים שנאמרו כאן עד כה, אני ממליץ בחם לקרוא לפחות את המאמרים:

כפות רגליים, ברכיים, הליכה, הליכה כהלכה, שהופיעו בבלוג זה.

כפיפה לצורך הרמת/הנפת משא/משקל

במקומותינו, מקובלת ההמלצה הגורפת, לפיה יש לשמור "גב ישר" בעת ירידה להרמת משא כלשהו, כאשר כל הכפיפה נעשית אך ורק בצירי הברכיים.

המלצה זו, המוכרת לרבים, נתמכת גם בפרסומים מאוירים מטעם גופים האמונים על טיפוח ושמירת בריאותנו ובטיחותנו.

הטענה העומדת בבסיס המלצה זו אומרת שיש לשמור גב ישר להקטנת המומנט שיוצר המשקל על הגב, וכן להימנע ככל האפשר ממצב של חוסר מקבילות החוליות. זאת מתוך הנחה שכל עוד נשמרת מקבילות החוליות קטן הסיכוי לפרימת דיסק.

אלא שבפועל שתי הטענות אינן עומדות במבחן המציאות.

גודל המומנט ניקבע בהתאם למרחק שבין בסיס הגוף והמשקל המורם, ולא בהתאם למצב הגב.

חוסר מקבילות בין החוליות נובע ממהות ואופי המבנה של עמוד השדרה, כך שלא סביר לדעתי לטעון שחוסר מקבילות זה אינו תקין. הסבר מפורט ימצא הקורא בפרקים אודות "פריצת דיסק" ו"הסיבות לכאבי גב"

להערכתי, המלצה לבצע כפיפת ברכיים בלבד לשם הרמת משקל – שגוייה בהחלט, ואינה עולה בקנה אחד עם טובת הגב או הברכיים.

הגב:

יש לצאת מנקודת הנחה שכאבי הגב נגרמים ברובם, (לפחות בשלבים ההתחלתיים של התופעה), בשל תנועתיות חסרה, לחצים מופרזים, ובעיקר קיצור שרירים בחלקו האחורי של הגוף. בחיי היומיום זוכים השרירים האחוריים למתיחה ראויה, אם בכלל, אך לעתים נדירות ביותר.

מדובר בעיקר בשלוש קבוצות שרירים:

גב

ירכיים (בעיקר שרירים אחוריים).

ישבנים.

נקל להוכיח בניסוי פשוט ששריר במצב מקוצר נוטה לכאוב.

נטייה זו גוברת ככל שמצב זה נמשך זמן רב יותר וככל שהוא נתון תחת עומס.

שרירי הגב התחתון נמצאים, כמעט כל הזמן, במצב מקוצר, ובחלק גדול של הזמן גם נתונים לעומס משמעותי.

כשמצב זה מתקיים בד בבד עם שרירי ישבן וירך מקוצרים, ועם רמת תפקוד ירודה של שרירי הבטן, הוא גורם למוגבלות התנועתיות באזור הגב התחתון.

כל הגורמים האלה יחדיו הם שמביאים לכאבי הגב, וללא טיפול הולם בסיבות אלה, יופיעו בהדרגה גם נזקים חמורים יותר כגון בלט/פריצת דיסק, הקרנות כאב לרגל ועוד.

כפיפה להרמת משקל (וגם ללא כל משא) בברכיים כפופות ובגו ישר – תביא את הגב התחתון למצב מקוצר ביותר, ובה בעת גם להתמודדות קשה כנגד עומס ניכר מאוד הנגרם בשל הנטייה החזקה לנפילה לפנים. שרירי הגב נאבקים קשות למנוע נפילה זו.

והרי שרירים מקוצרים הנתונים לעומס – אלה בדיוק הגורמים לכאבי גב.

ברכיים:

כוח החיכוך נמצא ביחס ישר למקדם החיכוך וללחץ שבין המשטחים הבאים במגע.

כשהברכיים כפופות במידה מרבית, ומופעל כוח להתרוממות, מתקיים במשטח המפרקי שבין עצמות השוק והירך לחץ אדיר, הגורם לשחיקת סחוס מואצת. את רחש החיכוך הזה ניתן לחוש ולשמוע באוזנינו באופן חופשי בעת התרוממות מכפיפת ברכיים בגב ישר לעמידה, גם ללא כל משקל. הדבר יורגש גם בכפיפת הברכיים החזקה בעת הירידה לכריעה, אך בעיקר יורגש בעת ההתרוממות לעמידה.

לפיכך, מאחר וצורת כפיפה כנ"ל אינה טובה לגב ולברכיים – המלצתי החד משמעית

להימנע מכך באופן מוחלט!

כיצד נכון להרים משא:

יש לעמוד קרוב ככל האפשר לחפץ המיועד להרמה. (הקטנת המומנט).

יש לכופף ברכיים במידה קלה, לעגל עם שרירי הבטן המתכנסים את הגב באזור המתנית, וכמובן תוך נשיפה והתעגלות במידה הדרושה לאחיזת החפץ.

התנועה מעלה תיעשה תוך:

התבססות מודגשת על העקבים.

ומאמץ מודגש בשרירי הבטן להרמת הגב – שוב תוך כדי נשיפה קולנית (למשל על העיצור ש'), ותוך חלוקת עומס מיטבית בין רגליים לבטן/גב

בתוך כך חיוני לקרב את המטען קרוב אל הגוף ככל האפשר, כדי לשמור מומנט מזערי.

אופייני יציבה - עגול/ישר

לכל גוף של בן-אנוש, תווים, יציבה, אופני תנועה, ותכונות ייחודיות אך לו לבדו. במדעי האנתרופולוגיה, הרפואה והפיזיותרפיה מקובלות הגדרות לאופייני יציבה ובהן חלוקות ותתי-חלוקות.

ההבדלים הקיימים בין בני האדם באופייני היציבה/תנועה, מבדילים בין אדם לאדם, כשם שההבדלים בתווי פניהם או קולם - מאפשרים זיהוי אדם אחד מבין כל היתר. משום מה, זוכים אופייני היציבה/תנועה לתשומת לב פחותה, ומתייחסים אליהם בעיקר כאשר הם בולטים במיוחד. (למשל: גיבנת).

השפעת המדיה בכל הקשור ל"חזות", בצד "מראה אופנתי" מרחיקת לכת: הורים רבים (כולל שלי עצמי, בשעתו) מדרבנים את ילדיהם, ושבים ומזכירים להם ללא ליאות, לשבת, ללכת או לעמוד – "זקוף", שולחים את בנותיהם לשיעורי ריקוד כדי להשיג חזות "זקופה" זו. אף עמידה "גאה" בצבא היא כזאת הזוקרת סנטר קדימה עת הגוף כולו מתוח ונוקשה.

ברצוני לדבר על אופייני היציבה המכונים בכינוי העממי: "גב עגול" ו"גב ישר".

בציבור הרחב זוכה הגב הישר להיחשב כטוב, יפה ובריא יותר מן העגול. אך בכל הנוגע לאיכות התפקוד ולכאבים, אני מתרשם, מתוך ניסיוני המקצועי, שבעלי גב עגול או ישר, סובלים מבעיות וכאבים, בתפוצה דומה מאוד, אולי אף זהה...

ובאשר ליופי – הרי שעל פי תפיסתי, בטבע קיימת אחדות והתאמה מוחלטת בין היפה לטוב, ליעיל ולמועיל. לפיכך כל מצב אשר איננו יעיל/מועיל בעליל – בהכרח, אינו יכול להיחשב כיפה. כך היציבה הנכפית על הגוף כתוצאה משימוש בנעליים בעלות עקבים גבוהים, וכן, גב עגול מוגזם, או ישר מעבר למידה הפונקציונלית הדרושה, אינם "יפים" באותה מידה.

מבחינה תפקודית, ניתן להמשיל את חוליות הגב לשרשרת של אופניים.

השרשרת צריכה להיות מסוגלת לתפקד היטב הן במצב עגול, והן במצב ישר. ואם שרשרת כזו, נעזבה זמן רב ללא תנועה, החלידה ו"נתקעה" כך, שחלק אחד שלה עגול ואחר ישר – הרי, ששני החלקים לא ראויים לשימוש באותה מידה.

גב במצב תקין אמור להיות מסוגל להתעגל, להתיישר להיות בעל עצמה וגמישות, ולאפשר תנועה בכל המישורים.

כשל בתפקוד שרירי הבטן הוא הגורם המשמעותי ביותר המשותף לשני האופיינים עגול/ישר. 

מצב מעוגל הוא כשל של הבטן ביצירת עמוד האנרגיה ל"פתיחת" הגב. (בדומה לנשיפה במשרוקית "פורים" הנפתחת עם הנשיפה בה, אך נשארת סגורה בלעדי עמוד האנרגיה שיוצרת הנשיפה).

מצב ישר הוא כשל של שרירי הבטן באילוץ הגב להתעגל כשנידרש הדבר מבחינה תפקודית.

הגדרות:

קיפוזה: החלק הקמור בגב העליון, בגובה השכמות. כשאדם מוגדר כבעל "קיפוזה" - הכוונה לקיפוזה מוגזמת.

לורדוזה: החלקים השקועים בעמוד השדרה המותני והעורפי. בעל "לורדוזה", הוא מי שהשקע המותני שלו קעור יתר על המידה.

קיפולורדוזה: מצב בו גם הלורדוזות העורפית ו/או המותנית, וגם הקיפוזה – מוגזמות.

מבנהו הבסיסי של עמוד השדרה כולל את העקומות הטבעיות: לורדוזה (=השקע המותני / צווארי), וקיפוזה – (הקמר שבגובה השכמות). זהו איבר בעל אופי קפיצי, שממלא חלק חשוב (אך לא בלעדי), במערכת בלימת הזעזועים של הגוף. חשוב לשמור על עקומות אלה במצב תפקודי תקין.

שינוי אופיין יציבה/תנועה אישי כלשהו, זו משימה קשה וממושכת. יוכלו להשיגה רק אותם אנשים שיתמסרו לנושא זה, בלימוד והבנה, בתרגול, והרבה מודעות גופנית עצמית. לרוב, אופיין יציבה אישי מסוים, יישאר כזה לכל החיים. הדבר בגדר תכונה מולדת, וגם לאחר תהליך למידה ואימון מתאימים, עדיין ניתן יהיה לזהות את האופיין המקורי, למרות שהוא יבלוט פחות, וייצר פחות השלכות שליליות מנקודות תורפה הנובעות מדפוס יציבה מקורי זה.

עתה אנסה להסביר, באופן סכמתי ועקרוני בלבד, מהם הקשיים האופייניים לכל צורת יציבה, גב עגול או ישר.

גב עגול ונגזרותיו:

בשפה העממית, אדם עגול-גב הוא מי שגבו נוטה להיות מעוגל יתר על המידה.

"גב עגול", היא קיפוזה (קמירות) מוגזמת.

מאחר ולגוף שאיפה ספונטנית לאיזון, (ראה "עקרונות התנועה" - איזון) – ישלח הגוף חלק אחר ממשקלו לפנים כ"פיצוי" על הימצאות חלק מסוים ממשקל הגוף במיקום אחורי מן הרגיל.

לפיכך כאשר חלק הגב המעוגל בגובה השכמות הוסט לאחור,ינסה הגוף לפצות על כך בהטיית הצוואר והראש לפנים, העורף מתרחק ממצבו האנכי, או גוברת העמקת השקע המותני לפנים, (או שתי התופעות גם יחד). מצב זה יוצר עומס נוסף על שרירי העורף המצויים במצב מקוצר. בניסיון לשאת מבט לפנים, מתקצרים שרירי העורף עוד יותר והעומס עליהם גובר. משקל הראש הנמצא הרחק לפנים, לעומת בסיס העורף – גורם להגדלת ה"מומנט", ול"שבירת" קו צמיחתו מתוך העורף. עלול להיווצר "גבנון" בבסיס העורף.

- החזה השקוע מצביע על שרירי חזה מקוצרים.

- השרירים מקרבי-השכמות מוארכים ונוטים לחולשה.

- הכתפיים "מצביעות" לפנים, ונוטות למגבלות גמישות עקב הגבלת טווחי התנועה שלהן.

- שרירי השכמות נמצאים, אמנם, במצב מוארך – אך אין זה פוטר אותם מלהיות נתונים לעומס ניכר, דרך קבע, בשל משקל הכתפיים והראש המונחים מלפנים. נפוץ למדי מצב של חולשה יחסית של שרירים אלה וכאבים באזור.

- בטן רפויה.

- שקע מותני עמוק. שרירי גב תחתון מקוצרים.

- שרירי ירך וישבן מקוצרים.

כל ההשפעות הנ"ל, מהוות גורמי סיכון לכאבים באחד או יותר מהאיברים המעורבים בכך.

אבדן גובה הדרגתי.

הטיפול הדרוש:

שיפור גמישות שרירי הירכיים, הישבנים והגב התחתון.

שמירה על גמישות העורף.

שיפור גמישות מפרקי הירכיים והכתפיים.

הארכת שרירי החזה. חיזוק וקיצור מקרבי השכמות.

שיפור תפקוד שרירי הבטן לקיום התבססות בעצמה מספקת, ובניית עמוד אנרגיה להצמחת הגוף.

גב ישר, אופיינים וניגזרות:

- עקומות הגב (קיפוזה, לורדוזה), שטוחות יתר על המידה.

- גמישות חסרה, ושרירים קצרים, לאורך כל הגב והעורף. כאבי גב ו/או עורף, על רקע מצב מקוצר של שרירי הגב, וחוסר תנועה מספקת בין החוליות. חוסר תנועה זה נגרם בשל העדר גמישות של השרירים.

- תפקוד חסר של שרירי הבטן ליצירת תנועתיות בחוליות הגב, ותוצאתו - גב שאינו תנועתי במידה מספקת.

- תנועת הראש כמו "מנותקת", מהקשרה ליתר חלקי עמוד השדרה. עקב חוסר תנועתיות זרימתית זו, עלולה הנוקשות בשרירי הצוואר והעורף ו"זקיפות היתר" לגרום לכאבים באזור העורף.

- טווח תנועה גדול במפרק ירך על חשבון תנועתיות בחוליות גב תחתון, תגביר הסיכויים לכאבים באזור.

הנטייה לגמישות הרבה במפרקי הירך והכתף - עלולה להתבטא ביחס בלתי הולם בין כוח לגמישות סביב המפרקים, לעיתים, עד כדי חוסר יציבות המפרקים. (בעיקר אצל נשים).

- נטייה לחוסר מקבילות רגליים. (העדפת ישיבה מזרחית או צדית). תפקוד פלג הגוף העליון כחטיבה אחת עלולה לייצר נטייה מוגברת להתגרמות מפרקי חוליות הגב התחתון, לעיתים כבר בגיל צעיר. (סביב שנות העשרים לחיים).

הטיפול הדרוש:

שיפור הגמישות של שרירי הגב בכלל והתחתון בפרט.

שמירה עיקשת על מקבילות הרגליים.

שימוש מתמיד בשרירי הבטן ליצירת תנועתיות בגב.

תרגול לייצוב מפרקי הירך והכתף, (בעיקר נשים) באמצעות חיזוק שרירי הפריפריה.

חשוב לציין שרוב בני האדם נמצאים במקום כלשהו בין שתי ההגדרות הסכמטיות של גב עגול או ישר, ולכן חשוב לכולנו להבין את שני המצבים.

על ידי תרגול מתאים ונכון, ניתן לתת מענה טוב ויעיל, לכל אחד מאופייני היציבה שתוארו, ולהימנע מן הבעיות האופייניות לכל סוג יציבה.

התרגול אמור לשמש פיצוי על ההרגלים, שהביאו למצב.

יש לתת דגש על פעולות להגמשת הגב, בעיקר בשכיבה וישיבה, בממד האורכי ובשילוב תנועות הפיתול (רוטציה).