אטפל בנושא בסדרת מאמרים.
בתרבות בה אנו חיים, כפות הרגליים אינן זוכות ל"כבוד" הראוי להן, או, למיצער, ליחס ההולם את מידת חשיבותן ועוצמת השפעתן על הגוף כולו. למרות עוצמת השפעתן האדירה, נאלצות כפות הרגליים, במקרים רבים מאוד, לתפקד בתוך סוגי מנעלים שאינם מותאמים, ולו במקצת, לצורכיהן. רוב מכריע של הפעילויות הגופניות המבוצעות על ידינו, אינן מפנות תשומת לב לאופן תפקודן. הנחת המוצא היא שכשאנחנו צועדים, רצים, משחקים טניס, כדורסל... רוקדים או משתתפים בחוג טאיצ'י, כפות הרגליים כבר יסתדרו. ממחקרים עולה שהחברות הגדולות המייצרות נעלי ספורט השקיעו בשלושים השנים האחרונות למעלה משלושים מיליארד(!) דולר בפיתוח דגמים משופרים. ובכל זאת, האתלטים פגועים ברגליהם במידה דומה עתה כבעבר. ככל ש"שופרו" הנעלים - נחלשו הרגלים בהתאמה.
יש להפנות תשומת לב למספר מאפיינים במבנה כף הרגל:
- המבנה בחלק האחורי של כף הרגל (עקב וקרסול) בעל אופי מאסיבי.
- המבנה בחלק הקדמי - עדין יותר, וכולל עצמות ומפרקים רבים יותר.
- מבנה כף הרגל הולך ומתרחב מאחור לפנים. מעקב אל בהונות.
- לאורך השוליים החיצוניים קיים רצף של מבנה.
- לאורך השוליים הפנימיים קיים מעין "גשר" (כלומר, הרצף אינו נשמר).כל אחד ממאפיינים אלה מהווה חלק מ"הקוד" הרשום במבנה הגוף. הבנת קוד זה והתנהגות על פיו מהווה אחד התנאים ההכרחיים לשמירה על הבריאות.
במבט בוחן על המציאות האישית בכפות הרגליים, יגלה, כמעט כל אדם, אחד או יותר מהסימנים הבאים:
- התעבות ניכרת של שורש הבוהן הגדולה.
- סטיית הבוהן הגדולה הצידה אל עבר יתר הבהונות.
- בוהן גדולה “מוברגת” על צירה. הציפורן אינה במקביל לרצפה.
- בהונות לחוצות זו אל זו, או עולות זו על זו.
- זרת לא נוגעת ברצפה בעת עמידה או הליכה.
- הבהונות כפופות, סגורות, קפוצות דרך קבע.
- עור יבלתי, קרני וקשה במרכז כרית כף הרגל.
- כף רגל שטוחה. (פלאטפוס. רק לעתים רחוקות זה גנטי).
- כל כף הרגל נטויה פנימה.
כל אלה אינם תוצאה של גנטיקה, אלא של התנהגות. הסימנים הללו ועוד אחדים נוספים, מעידים בבירור, כל אחד לחוד, על שימוש לא טוב דיו בכפות הרגליים. כל אחד מהסימנים מוכיח שהאדם המסוים אינו מציית ל"הוראות היצרן", ולכן איברים נוספים - בעיקר ברכיים, מפרקי ירך וגב – נפגעים אף הם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה