פריצת דיסק

מומלץ לקרוא מאמר זה לאחר קריאת מאמר קודם תחת הכותרת: “הסיבות לכאבי גב".

רופא אורתופד, מנתח גב מבי"ח במרכז הארץ, אמר לי בשיחת חולין ידידותית את המשפט הבא: “אם מגיע אלי אדם המתלונן על כאבי גב, ואני עורך לו את כל הבדיקות ולא מוצא כלום, אינני יכול לעזור לו.”

משפט זה משקף מצב עגום ביותר, מצב הפוגע קשות בסיכוי למניעת בעיות חמורות יותר מ"סתם" כאבי גב, כגון פריצת/בלט דיסק.

מן המשפט הנ"ל משתמעת נימה שלפיה כל עוד לא הוכחה פריצת דיסק, או נזק מוכח אחר לעמוד השדרה, אין הבעיה נחשבת כחמורה, וגם אין לרופא ידע כיצד לטפל בכאב כזה.

אכן זו גם הסברה הרווחת בציבור. כביכול, כל עוד כאבי הגב לא כוללים פריצת דיסק – "הכל בסדר”.

רצוי שנבין את העיקרון שלפיו כל בעיה קטנה, באם לא תטופל כהלכה תהפוך לבעיה יותר גדולה.
המטרה הגדולה היא להימנע מכאבים וסיבוכים.
יש לראות בכל כאב גב "רגיל" מעין "פצצה מתקתקת", קדימון לקראת החמרת הבעיה.
הגורמים לכאבי גב "רגילים", יגרמו ברבות הזמן, ובאם לא יטופלו כהלכה, להחמרת הבעיות. החמרה כזו עלולה להתבטא גם בפריצת דיסק.

דומה הדבר לעליית רמות לחץ הדם והכולסטרול לפני התקף הלב.

באתרים רבים מאוד ברשת האינטרנט ניתן למצוא הסברים פשוטים המלווים ברישומים ברורים מהו "דיסק" או בשמו המלא "הדיסק הבין חוליתי", ואיך זה נראה לאחר שמתרחשת "פריצתו" ממקומו, ההסברים מלווים באיורים פשוטים וברורים . לפיכך לא אעסוק בזאת כאן.

אתמקד בניסיון להבהרת הסיבות ל"פריצת דיסק".

("בלט דיסק" – דרגה פחות חמורה של אותה תופעה).

חשוב להבין שאנו עלולים לסבול מכאבי גב קשים גם ללא פגיעה כל שהיא במבנים האנטומיים בגב, ומאידך קיימים מקרים רבים בהם יש פריצת/בלט דיסק מוכחות ללא כאבים. בגבם של רוב בני האדם בגילאי חמישים ומעלה ניתן יהיה למצוא פגיעות שונות בדיסק הבין חולייתי, ובכל זאת רוב האנשים הללו לא סובלים כל הזמן מכאב הגב. משמע, לא מצבם הפתולוגי מעיד בהכרח על הרגשתם.

אירוע פריצת הדיסק ממקומו עשוי להתרחש במועד מסוים, אך ברוב מכריע של המקרים אירוע זה הוא שיאו של תהליך מתמשך שהחל מאותו שלב בחיים בו תנועתיות וגמישות הגב התחתון החלה להיפגע. האיזון בין כוח לגמישות, ובין העומסים הפועלים על הגב לבין תנועתיות האזור מופר. כשזה קורה בד בבד עם מחסור בולט בתפקוד שרירי הבטן, זו תחילתה של פגיעה הדרגתית בתנועתיות בכל אזור הגב התחתון. הפרת איזון כזו עשויה להתחיל להתקיים לעתים זמן רב לפני הופעת כאבי הגב ה"מזדמנים" הראשונים, והרבה לפני פריצת הדיסק.
בבסיס הדברים חשוב להבין שכל מה שמגביר את הסיכוי ללקות בכאבי גב "רגילים" מקרב גם את מועד פריצת הדיסק.
לכן יש לטפל טיפול מונע בכאבי הגב, באופן יסודי, ואין להסתפק בטיפול סימפטומטי.

האיבר המכונה "הדיסק בין חולייתי" הוא מעין דיסקת-סחוס המכילה בתוכה חומר מִשחתי ג'לטיני . איבר כזה קיים בין כל שתי חוליות. תפקידו העיקרי של הדיסק – לתאם את תנועת החוליות השכנות זו עם זו, ולספוג זעזועים. המשמעות המעשית של המונח "פריצת דיסק" היא פריצת החומר הג'לטיני מתוך מעטפת הסחוס העוטפת אותו. בצאת החומר הזה מתוך מקומו המקורי הוא "נשפך" למקומות בהם קיימים איברים (אורגנים) אחרים. הצפיפות המתפתחת באזור גורמת ללחצים, היוצרים כאב חזק בעיקר כאשר הלחץ פועל על שורשי העצבים הספינאליים. עצבים אלה יוצאים, זוגות זוגות, משני צידי עמוד השדרה בין כל שתי חוליות.

הסיבות להיווצרות הבעיה:

ישנה סברה רווחת למדי, לרבות בקרב אנשי מקצוע מכובדים, שעל פיה כאשר החוליות אינן מקבילות זו לזו, גוברים הכוחות הגורמים לאותו בלט דיסק. כמסקנה מכך, נפוצה ההמלצה להימנע מכפיפות גו ומפיתולים, ולהשתדל לפעול בגו ישר.

קשה לי לקבל הסבר זה המעיד, לדעתי, על על כשל בהבנת אופי מבנה עמוד השדרה – בהתאם לפונקציות שאותן הוא מיועד לקיים.
עמוד השדרה בנוי מעצמות רבות ומפרקים רבים עוד יותר. אופי זה של המבנה נועד מעצם טבעו, לאפשר תנועתיות בשלושה מישורים. קיום תנועתיות זו כולל בהכרח מצבים משתנים של אי-מקבילות בין החוליות.
ההנחה שלי, שהטבע לא חנן אותנו בטווחי תנועה מזיקים או מיותרים.
אי שימוש במלוא הפוטנציאל התנועתי, יוביל בהכרח לפגיעה ביכולות תנועה נוספות. כתוצאה מאי שימוש במלוא פוטנציאל התנועה תיפגע גמישות המערכת, שתגרום בעצמה למצב של קיצור שרירים שתוצאותיו הרסניות ומלוות בכאב.

לפיכך הטענה שעלינו להימנע, כביכול, מכפיפות ומפיתולים מופרכת!
יש להשתמש בכל יכולת התנועה אשר מעניק מבנה השלד. היכולת תנועתית שהוענקה לנו על ידי הטבע נועדה לשימוש. אי שימוש יגרום לאבדן היכולת.
כל אבדן יכולת יוביל בהכרח לאבדנים נוספים.

מחשבה על הגבלת טווחי תנועה במטרה "לשמור" על בריאות הגוף, - יש בה קוצר ראות מסוים. מעין חיפוש האבדה מתחת לפנס...

ברור שמוגבלות בגמישות עמוד השדרה היא גורם בפני עצמו לכאבים. ולכן ההמלצה להתכופף בגו ישר - רעה לגב ולברכיים כאחת. (הסברים יובהרו במאמר אחר).

הסיבות לפריצת דיסק
לדעתי, הסיבה העיקרית הגורמת לתופעה זו של "פריצת דיסק" הינה לחץ.

כשהלחצים בין החוליות מגיעים לרמה מסוימת ומעלה, מתחילים לפעול כוחות הדוחפים את הדיסק ממקומו. זאת בדומה לגלעין-שסק חלקלק או גולה המוחזקת בין שתי אצבעות. ככל שהאצבעות תילחצנה חזק יותר כך יגבר הסיכוי ל"הנתזות" ופריצת הגלעין/גולה ממקומם.

מקור הלחץ נעוץ בשני גורמים עיקריים: עקה, ושרירים מקוצרים.

עקת המשקל:

גוף האדם נועד לצמוח חלק מתוך חלק, ולא להישען ולהידחס חלק אל תוך חלק. גופנו נועד לדחוף את האדמה – התבססות, על מנת להתרומם ממנה – צמיחה.

הגוף לא נועד להישען על האדמה כאחד הרהיטים ולהידחס אליה תוך כדי קריסה אל תוך עצמו.

משען ודחיפה הנם דבר והיפוכו.
בהכרח מתקיים אחד משני מצבים אלה. עלינו לדאוג לקיום התבססות וצמיחה שאם לא כן בהכרח יתרחש מצב השענות ודחיסה. אלה המצבים המגבירים את הלחצים בגוף בכלל, ובשקעים (לורדוזות) המותני והעורפי של עמוד השדרה בפרט. ככל שלחצים אלה גוברים ומתמשכים, גוברים גם הסיכויים לכאבי גב ולפריצת דיסק.
(בדברים אלה גם טמון חלק מן ההסבר לאבדן גובה הגוף עם העליה בגיל).

קוצר שרירים:

שרירים ביחס לחוליות משולים לגומיות סביב קופסאות גפרורים.

ככל שהגומיות קצרות יותר ומהודקות יותר, כך יגבר הלחץ בין חפיסות הגפרורים לבין עצמן. ולעומת זאת שרירים ארוכים יותר וגמישים יאפשרו שמירה על ריווח תקין ועל רמות לחץ נמוכות יותר.

זאת ועוד: היעדר פעילות נכונה של שרירי הבטן יגרום למניעת האפשרות לקיומה של התבססות וצמיחה. העדר פעילות זה של שרירי הבטן לכשעצמו, מגביל את תנועתיות חוליות הגב התחתונות. כל זאת, יחד עם שרירים מקוצרים בעיקר בחלקו האחורי של הגוף, המגבילים גם הם את התנועתיות שבין החוליות, מאפשרים ללחצים להצטבר ולהגיע לרמות הגורמות בסופו של דבר, ברגע מסוים לאותה פריצת דיסק כאובה.

המהלכים הדרושים למניעת תופעות שליליות אלה אמורים להתחיל מוקדם ככל האפשר.

ראשית יש ללמוד להתנהג נכון עם הגוף, החל בהתנהגות כפות הרגליים בעמידה ובהליכה.

המשך בהתנהגות נכונה של שרירי הבטן וציות לעקרונות התנועה. בנוסף יש להקפיד ולשמור על גמישות תקינה בשרירי הירכיים, הישבנים ובעיקר שרירי הגב התחתון והגב בכלל.

סוד הבריאות הוא סוד האיזון.

במערכת התנועה מדובר באיזון שבין יכולת המערכת לעמוד בעומסים ולספק כוח, לבין חופש תנועה וגמישות.

שרירי הבטן (1)

לו הייתי נאלץ להסביר במילה אחת בלבד את מחשבותיי ביחס למערכת התנועה בגוף האדם הייתי קובע ללא היסוס – "שרירי הבטן".

הגדרה: בבלוג זה "שרירי הבטן" הם מעטפת השרירים הסוגרים על חלל הבטן: מתניים, בטן ורצפת האגן, לרבות השרירים הטבעתיים. אף אחת מתנועות היום-יום, או מתנועות פעילות גופנית יזומה, לא תחשב "נכונה" באם שרירי הבטן אינם תומכים ומשתתפים בביצועה.
יש לראות בשרירי הבטן שרירים יציבתיים ממדרגה ראשונה. בנוסף למטלותיהם התנועתיות – עליהם לתמוך בשלד ובאיברים הפנימיים בכל עת, לרבות במצבים סטטיים.
ברמה התרבותית, ה"בטן הרכה" הוא ביטוי המבטא חולשה, תורפה ופגיעות. אך במציאות הגופנית "בטן רכה" היא נקודת תורפה לא מפני היותה "בטן" - אלא מפני היותה "רכה". משמע - נעדרת יוזמה, עצמה וערנות. כמו כן אני רואה בעיתיות בעובדה, שבשפתנו ובתודעתנו "גב" ו"בטן" הם שני מושגים נפרדים. על פי הבנתי, גב ובטן הם שני צדדים של אותו מטבע. שרירי הבטן ושרירי הגב הם איבר תנועתי אחד, בדומה לכף יד ולגב כף יד.
התבוננות מושכלת בחלל רב נפח זה שבו אנו דנים, שעליו סוגרים שרירי מעטפת הבטן, תוך התייחסות למיקומו המרכזי, המשמש צומת שממנה צומח הגו וממנו יוצאות הגפיים התחתונות, - התבוננות כזו לא תאפשר להתעלם מן ה"קוד" הרשום בו.

לא יתכן תפקוד תקין של הגוף, תוך הזנחת חלק כל כך מרכזי בו! אין להשלים עם מצב בו מערכת מורכבת, גדולה וחשובה זו תתנהל בהעדר יוזמה, בפסיביות עצלה, בחוסר חיוניות וללא עצמה.

יש להשתמש בשרירי הבטן יומיום כל היום. להוכחת קביעה זו ניתן למנות שורה ארוכה של סיבות והסברים הנובעים מתוך השכל הישר וההיגיון במובנם הבסיסי ביותר. כל אחת מהסיבות הללו, על פי ההיגיון האלמנטרי מהווה סיבה מספקת להוכחת הצורך בעבודה מתמדת של שרירי הבטן.

חמש הסיבות הראשונות ברשימה ארוכה זו הם חמשת עקרונות התנועה. אף לא אחד מהם ניתן לקיום ללא השתתפות שרירי הבטן. עקרונות התנועה הם:
התבססות, איזון, ה"קוד"הרשום במבנה הגוף, כל תנועה היא משימה לכל הגוף, יוזמה במרכז הגוף.
להלן הסבר קצר בדבר הקשר שבין האפשרות לקיום כל אחד מעקרונות התנועה לבין עבודת הבטן:

1. התבססות:

התבססות היא אותה הפעלת עוצמה אל תוך האדמה שכתוצאה ממנה ניתן להתרומם ולצמוח מן האדמה ומעלה. משען ודחיפה הם מצב והיפוכו. נוכחותינו על האדמה אפשרית במצב של משען פסיבי, מצב בו משקל הגוף שואף להתקרב אל נקודת המשען, או לחלופין - דחיפה אקטיבית של האדמה מטה, אשר כתוצאה ממנה מתרומם הגוף ומתנשא מעלה. כל ניסיון לדחיפת האדמה עם כל חלק גוף שהו, כלומר התבססות, יהווה אילוץ להתגייסות שרירי הבטן.

2. איזון:

הרמת ברך לפנים בעת עמידה, יוצרת מצב בלתי מאוזן ביחס לעמוד השדרה המשמש ציר תנועה. חוסר איזון זה נוצר בשל משקל הרגל שהוסט לפנים רק בצד אחד, מבלי לפצות על כך בהסטת משקל דומה, לצורך איזון, במגמה הפוכה. חוסר איזון שכזה יוצר עומסים גדולים על עמוד השדרה. לצורך מזעור העומסים יש לשאוף לכך, שסכום המומנטים סביב ציר התנועה - עמוד השדרה יהיה קטן ככל הניתן. בדוגמה שלפנינו יושג איזון להרמת ברך לפנים, על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כך, שבצד שבו מתרוממת ברך לפנים - פונה כתף לאחור, ובצד הנגדי לברך שהתרוממה - מופיעה כתף לפנים. הפנייה זו היא תנועת פיתול לאורך עמוד השדרה. לא ניתן ליצר תנועת פיתול ללא תפקוד שרירי הבטן.
3. ה"קוד" הרשום במבנה הגוף:
א. שלד פלג הגוף העליון (מהאגן עד הכתפיים) בנוי טבעות טבעות של עצם. היקף עצמות האגן יוצר מעין טבעת, וכן הצלעות, ועצמות-הבריח/שכמות. טבעות עצם אלה מקנות חוזק למבנה (קונסטרוקציה) הגוף בכל עת. ואולם, מטבעת הצלעות התחתונה ועד לעצמות האגן, כמחצית מאורך עמוד השדרה, לא קימות טבעות עצם. זאת, כדי להקנות למבנה חופש תנועה. על פי ה"קוד", במקום העוצמה החסרה של טבעות העצם חייבת להתקיים עוצמת שרירי הבטן.ב. חלקו האחורי של האגן - ה"פלטה המותנית" בנוייה לוח עצם גדול וחזק. לעומת זאת בחלקו הקדמי של האגן נסגרת טבעת העצם בגובה נמוך מאוד. כדי להשיג סביב האגן עצמה היקפית שווה – חייבים שרירי הבטן לספק עצמה השווה לזו של הקיר הגרמי האחורי. ללא איזון זה "נשפכת" הבטן לפנים.
4. משימה לכל הגוף:

הפעלת כל חלק גוף: ראש, ידיים או רגליים - תיעשה קלה מדויקת ואלגנטית יותר באם ישותפו בה גם שרירי הבטן. ללא התגייסות שרירים אלה יאלץ הגוף לאמץ שרירים (שאין ייעודם לכך) באופן לא יעיל ולא פונקציונלי. הגפיים תורגשנה כאילו הן כבדות יותר. חלקי הגוף השונים ישענו זה על זה ויתקיימו תהליכי דחיסה, זאת במקום שחלקי הגוף יצמחו זה מתוך זה. מאמצים לא פונקציונאליים מובילים לכאבים.
5. יוזמה במרכז הגוף:

יוזמה במרכז הגוף קרי בשרירי הבטן מהווה תנאי לקיום כל אחד מעקרונות התנועה. זה הבסיס למחשבה ששום תנועה לא תחשב נכונה ללא התגייסות ויוזמה ערנית ודינמית במרכז הגוף.

פעולת שרירי הבטן נועדה לאפשר תפקודם הנכון, היעיל, והמועיל של כל יתר חלקי הגוף. פעולתם האופיינית (הספציפית) של איברים פריפריים (גפיים) זקוקה להשתתפות ותמיכה, הנובעות מתוך יוזמה ושליטה במרכז הגוף. כך ניתן להשיג תנועה מתואמת (קואורדינטיבית) ואלגנטית.

כל תנועה שמבוצעת ללא זיקה לשרירי הבטן, תכלול בהכרח רכיבים בעלי השפעה שלילית לגוף או לחלק מחלקיו.
לסיכום, קיימת לדאבוננו, האפשרות הטכנית, לבצע את רוב תנועות היומיום גם ללא פעולה תקינה של שרירי הבטן. עובדה מכרעת זו היא אחת הסיבות הגורמות ליקויים ושיבושים בתפקוד ובהרגשה.
למציאות זו יש משקל ניכר בעיצוב שלילי של איברי הגוף ובקיומם של ליקויי יציבה.
בהתנסות מעשית ניתן להמחיש בבירור, בעזרת דוגמאות פשוטות, כל אחת מן הנקודות המוסברות כאן.
אשמח לענות על כל שאלה.

הליכה כהלכה

מובא בזאת הסבר טכני כיצד יש לבצע באופן נכון את פעולת ההליכה/צעידה.

מומלץ לעיין תחילה במאמרים שפורסמו בעבר אודות: "הוראות היצרן" עקרונות התנועה, המפרקים, התנהגות כפות הרגליים, הסיבות לכאבי גב. הרעיונות והתובנות שבאו ליידי ביטוי במאמרים אלה הם חלק בלתי נפרד מהמכלול המלא של הבנת המציאות בגופנו. פורטה והוסברה בהם שורה ארוכה של מחשבות, תובנות ועקרונות. כל שיאמר בזאת בייחס להליכה נשען ונובע מתוך הדברים הנ"ל.

תיאור הביצוע:

1. תפקוד כפות הרגליים: המפגש של כף הרגל עם משטח הדריכה נועד להתבצע כך, שלא כל כף הרגל תונח באחת על המשטח. התנועה הגלגולית שבה יש לבצע את התקדמות המפגש בין כף הרגל והמשטח, מן העקב ועד לכרית הזרת - מתאפשרת אך ורק לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל. גלגול זה הכרחי וקריטי לבלימת זעזועים (IMPACT). והמהלך כולו:
הנחה מבוקרת (לא בדפיקה!) של העקב. גלגול לאורך השוליים החיצוניים. שורש הזרת פוגש תחילה את הקרקע, ובהדרגה יתר חלקי כרית כף הרגל תוך פרישת הבהונות בזו אחר זו אל המשטח. במהלך הגילגול מתרומם העקב. לקראת ניתוק מגע כף הרגל מהמשטח, דוחפות כל חמש הבהונות יחד, ובמיוחד הזרת, את האדמה לאחור. דחיפה זו היא שמקדמת את הגוף לפנים. דגש על עבודת הזרת יבטיח שיתוף כל הבהונות בדחיפה, ויכתיב מקבילות כפות הרגליים כנדרש.

2. שרירי הבטן: על שרירי הבטן ורצפת האגן לבצע שורת תפקידים.איסוף קל של ה"זנב" במגמה לפנים, כאילו אל מתחת לאגן. בניית "עמוד אנרגיה" מרצפת האגן אל פסגת הקדקוד להצמחת הגוף.

שרירי הבטן אחראיים ליצירת מפגש עדין ככל האפשר בין העקב והמשטח.
עם כל תחילת העברת הרגל האחורית לפנים, על שרירי הבטן לדחוף קלות את החוליות המותניות לאחור, ובכך לעורר פיתול מאזן. פיתול שיפנה קלות את בית החזה בהתאם לתנועת הידיים הספונטנית האופיינית להליכה.

חשוב לציין שכל אחד מאתנו יאלץ לשלם מחירים כואבים על הרגליו. ברכיים מהוות דוגמה בולטת לכך. להערכתי רב מחלט של בעיות הברכיים שאינן תוצאת טראומה - מקורן בהתנהגות כפות רגליים לא נכונה.

מובן שבהתכתבות קשה מאוד ללמוד כיצד ללכת באופן נכון. הליכה מבוצעת על ידי כל אחד מאתנו בהתאם להרגלים המושרשים עמוק בתוכינו. שינוי ורכישת הרגלים חדשים דורש זמן למידה אימון והסתגלות. שינוי הרגלים זו משימה הניתנת להשגה ראשית בהבנה, וכן בהרבה התמסרות, מודעות, סבלנות ובעיקר התמדה רבה, אך המאמץ כדאי ביותר.