שרירי הבטן (1)

לו הייתי נאלץ להסביר במילה אחת בלבד את מחשבותיי ביחס למערכת התנועה בגוף האדם הייתי קובע ללא היסוס – "שרירי הבטן".

הגדרה: בבלוג זה "שרירי הבטן" הם מעטפת השרירים הסוגרים על חלל הבטן: מתניים, בטן ורצפת האגן, לרבות השרירים הטבעתיים. אף אחת מתנועות היום-יום, או מתנועות פעילות גופנית יזומה, לא תחשב "נכונה" באם שרירי הבטן אינם תומכים ומשתתפים בביצועה.
יש לראות בשרירי הבטן שרירים יציבתיים ממדרגה ראשונה. בנוסף למטלותיהם התנועתיות – עליהם לתמוך בשלד ובאיברים הפנימיים בכל עת, לרבות במצבים סטטיים.
ברמה התרבותית, ה"בטן הרכה" הוא ביטוי המבטא חולשה, תורפה ופגיעות. אך במציאות הגופנית "בטן רכה" היא נקודת תורפה לא מפני היותה "בטן" - אלא מפני היותה "רכה". משמע - נעדרת יוזמה, עצמה וערנות. כמו כן אני רואה בעיתיות בעובדה, שבשפתנו ובתודעתנו "גב" ו"בטן" הם שני מושגים נפרדים. על פי הבנתי, גב ובטן הם שני צדדים של אותו מטבע. שרירי הבטן ושרירי הגב הם איבר תנועתי אחד, בדומה לכף יד ולגב כף יד.
התבוננות מושכלת בחלל רב נפח זה שבו אנו דנים, שעליו סוגרים שרירי מעטפת הבטן, תוך התייחסות למיקומו המרכזי, המשמש צומת שממנה צומח הגו וממנו יוצאות הגפיים התחתונות, - התבוננות כזו לא תאפשר להתעלם מן ה"קוד" הרשום בו.

לא יתכן תפקוד תקין של הגוף, תוך הזנחת חלק כל כך מרכזי בו! אין להשלים עם מצב בו מערכת מורכבת, גדולה וחשובה זו תתנהל בהעדר יוזמה, בפסיביות עצלה, בחוסר חיוניות וללא עצמה.

יש להשתמש בשרירי הבטן יומיום כל היום. להוכחת קביעה זו ניתן למנות שורה ארוכה של סיבות והסברים הנובעים מתוך השכל הישר וההיגיון במובנם הבסיסי ביותר. כל אחת מהסיבות הללו, על פי ההיגיון האלמנטרי מהווה סיבה מספקת להוכחת הצורך בעבודה מתמדת של שרירי הבטן.

חמש הסיבות הראשונות ברשימה ארוכה זו הם חמשת עקרונות התנועה. אף לא אחד מהם ניתן לקיום ללא השתתפות שרירי הבטן. עקרונות התנועה הם:
התבססות, איזון, ה"קוד"הרשום במבנה הגוף, כל תנועה היא משימה לכל הגוף, יוזמה במרכז הגוף.
להלן הסבר קצר בדבר הקשר שבין האפשרות לקיום כל אחד מעקרונות התנועה לבין עבודת הבטן:

1. התבססות:

התבססות היא אותה הפעלת עוצמה אל תוך האדמה שכתוצאה ממנה ניתן להתרומם ולצמוח מן האדמה ומעלה. משען ודחיפה הם מצב והיפוכו. נוכחותינו על האדמה אפשרית במצב של משען פסיבי, מצב בו משקל הגוף שואף להתקרב אל נקודת המשען, או לחלופין - דחיפה אקטיבית של האדמה מטה, אשר כתוצאה ממנה מתרומם הגוף ומתנשא מעלה. כל ניסיון לדחיפת האדמה עם כל חלק גוף שהו, כלומר התבססות, יהווה אילוץ להתגייסות שרירי הבטן.

2. איזון:

הרמת ברך לפנים בעת עמידה, יוצרת מצב בלתי מאוזן ביחס לעמוד השדרה המשמש ציר תנועה. חוסר איזון זה נוצר בשל משקל הרגל שהוסט לפנים רק בצד אחד, מבלי לפצות על כך בהסטת משקל דומה, לצורך איזון, במגמה הפוכה. חוסר איזון שכזה יוצר עומסים גדולים על עמוד השדרה. לצורך מזעור העומסים יש לשאוף לכך, שסכום המומנטים סביב ציר התנועה - עמוד השדרה יהיה קטן ככל הניתן. בדוגמה שלפנינו יושג איזון להרמת ברך לפנים, על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כך, שבצד שבו מתרוממת ברך לפנים - פונה כתף לאחור, ובצד הנגדי לברך שהתרוממה - מופיעה כתף לפנים. הפנייה זו היא תנועת פיתול לאורך עמוד השדרה. לא ניתן ליצר תנועת פיתול ללא תפקוד שרירי הבטן.
3. ה"קוד" הרשום במבנה הגוף:
א. שלד פלג הגוף העליון (מהאגן עד הכתפיים) בנוי טבעות טבעות של עצם. היקף עצמות האגן יוצר מעין טבעת, וכן הצלעות, ועצמות-הבריח/שכמות. טבעות עצם אלה מקנות חוזק למבנה (קונסטרוקציה) הגוף בכל עת. ואולם, מטבעת הצלעות התחתונה ועד לעצמות האגן, כמחצית מאורך עמוד השדרה, לא קימות טבעות עצם. זאת, כדי להקנות למבנה חופש תנועה. על פי ה"קוד", במקום העוצמה החסרה של טבעות העצם חייבת להתקיים עוצמת שרירי הבטן.ב. חלקו האחורי של האגן - ה"פלטה המותנית" בנוייה לוח עצם גדול וחזק. לעומת זאת בחלקו הקדמי של האגן נסגרת טבעת העצם בגובה נמוך מאוד. כדי להשיג סביב האגן עצמה היקפית שווה – חייבים שרירי הבטן לספק עצמה השווה לזו של הקיר הגרמי האחורי. ללא איזון זה "נשפכת" הבטן לפנים.
4. משימה לכל הגוף:

הפעלת כל חלק גוף: ראש, ידיים או רגליים - תיעשה קלה מדויקת ואלגנטית יותר באם ישותפו בה גם שרירי הבטן. ללא התגייסות שרירים אלה יאלץ הגוף לאמץ שרירים (שאין ייעודם לכך) באופן לא יעיל ולא פונקציונלי. הגפיים תורגשנה כאילו הן כבדות יותר. חלקי הגוף השונים ישענו זה על זה ויתקיימו תהליכי דחיסה, זאת במקום שחלקי הגוף יצמחו זה מתוך זה. מאמצים לא פונקציונאליים מובילים לכאבים.
5. יוזמה במרכז הגוף:

יוזמה במרכז הגוף קרי בשרירי הבטן מהווה תנאי לקיום כל אחד מעקרונות התנועה. זה הבסיס למחשבה ששום תנועה לא תחשב נכונה ללא התגייסות ויוזמה ערנית ודינמית במרכז הגוף.

פעולת שרירי הבטן נועדה לאפשר תפקודם הנכון, היעיל, והמועיל של כל יתר חלקי הגוף. פעולתם האופיינית (הספציפית) של איברים פריפריים (גפיים) זקוקה להשתתפות ותמיכה, הנובעות מתוך יוזמה ושליטה במרכז הגוף. כך ניתן להשיג תנועה מתואמת (קואורדינטיבית) ואלגנטית.

כל תנועה שמבוצעת ללא זיקה לשרירי הבטן, תכלול בהכרח רכיבים בעלי השפעה שלילית לגוף או לחלק מחלקיו.
לסיכום, קיימת לדאבוננו, האפשרות הטכנית, לבצע את רוב תנועות היומיום גם ללא פעולה תקינה של שרירי הבטן. עובדה מכרעת זו היא אחת הסיבות הגורמות ליקויים ושיבושים בתפקוד ובהרגשה.
למציאות זו יש משקל ניכר בעיצוב שלילי של איברי הגוף ובקיומם של ליקויי יציבה.
בהתנסות מעשית ניתן להמחיש בבירור, בעזרת דוגמאות פשוטות, כל אחת מן הנקודות המוסברות כאן.
אשמח לענות על כל שאלה.