יום ראשון, 20 במרץ 2011

ברכיים

במאמר זה אנסה להתחקות אחר הסיבות העקרוניות להיווצרות בעיות הברכיים הרווחות באוכלוסיה רגילה. (לא מדובר בספורטאים מקצועיים, ולא בבעיות שמקורן באירועים טראומתיים שונים).
הדברים שיאמרו להלן נובעים מעקרונות השמירה על מפרקים בכלל.
בדומה לכל בעיה בריאותית אחרת
, גם בעיות ברכיים הן, כמעט תמיד, תוצאה של התנהגות לקויה שגורמת להיווצרות נזק קטן כלשהו. כשמצב זה נמשך לאורך זמן, מצטבר הנזק לרמה שמעוררת בעיות בהרגשה ובתפקוד. בכל הנוגע לבעיות ברכיים – ניתן לקבוע, באופן גורף, שמקורן באופן תפקוד לקוי של כפות הרגליים.
שמירה על בריאות הברכיים מחייבת התייחסות בעיקר לשלושה מרכיבים:1. התנהגות כפות הרגליים.2. התנהגות הברכיים.
3.
חוזקה של ה"תחבושת האלסטית" הטבעית של המפרק.

התנהגות כפות הרגליים

יש להתייחס לשני היבטים עיקריים בכל הנוגע להשפעת התנהגות כפות הרגלים על בריאות הברכיים.
א. מקבילות כפות הרגליים.ב. התבססות על שוליים חיצוניים של כפות הרגליים.
מקבילות כפות הרגליים והשפעתה על הברך:
מפרק הברך הנו "מפרק צירי" המותאם לתנועה במישור אחד בלבד. (בדומה לצירי הדלת). הברכיים אינן מיועדות לתנועות פיתול בין עצמות השוק והירך, או לתנועה אופקית ביניהן.הפניה מוגזמת של כפות הרגליים חוצה, (צ'ארלי צ'אפלין), גורמת לכך שבכל צעד לפנים, תיווצר תנועת פיתול קטנה לאורך ציר הרגל האחורית. עיקרו של פיתול זה יבוא לידי ביטוי במפרק הברך. מפרקי הקרסול והירך יספגו חלק מתנועת פיתול זו, אך מאחר ומפרקים אלה מותאמים לתנועה ביותר ממישור אחד - לא יינזקו.אלפי צעדים כאלה בכל יום, ומיליוני צעדים במהלך החיים, יגרמו השפעה מצטברת שלילית בברכיים.למניעת התופעה יש להדגיש את עבודת הזרת של כף הרגל בעת הליכה, לדחיפת האדמה לאחור. דחיפה זו היא שמקדמת את הגוף לפנים. שימוש פעיל בזרת יכתיב מקבילות רגליים וימנע פיתול בברך.כאשר בנוסף להרגל לעמוד בכפות רגליים פונות חוצה קיים גם הרגל לעמוד בפישוק רחב יתר על המידה נמצאות הברכיים בסיכון גובר. זאת, ועוד: מעמידה בפישוק רחב יתר על המידה, נגרמת השפעה שלילית גם על איברים רבים נוספים.

התבססות על שוליים חיצוניים של כפות הרגליים:
מתוך התבוננות בכפות הרגליים וכפי שהוסבר בסדרת המאמרים אודות כפות הרגליים מתחייבת, בעת עמידה, התבססות על השוליים החיצוניים של כפות הרגליים. התבססות כזו, תכתיב כפיפת ברכיים בכיוון אליו מכוון ציר האורך של כפות הרגליים עצמן. זה הכיוון היחידי אליו מיועדות הברכיים להתכופף. כפיפה בכיון אחר מזיקה לברך.מהתבוננות מושכלת במפרק הברך, ניתן להסיק שקיימת התאמה עדינה ומדוייקת בין המשטחים המיועדים למגע בין עצמות השוק והירך. התבססות זו, על השוליים החיצוניים של כפות הרגליים, היא התנאי לקיום מגע מלא בכל השטח המיפרקי שבין עצמות השוק והירך. בהעדר התבססות שכזו תמצא כף הרגל נטויה פנימה, עצם השוק תימצא נטויה אף היא, ושטח המגע שבין שתי עצמות אלה יהיה חלקי בלבד. בשטח מצומצם זה, אשר ייאלץ לשאת עומסים המיועדים להתחלק על פני השטח המלא, יחול תהליך מואץ של שחיקת סחוס. גם לאחר פגיעה בסחוס, באם תתקיים התבססות נכונה על השוליים החיצוניים של כפות הרגליים, יגדל שטח המגע שבין עצמות השוק והירך, הלחץ יתחלק על פני כל השטח, לרבות אותם שטחי סחוס שהיו מיועדים לכך – אך ללא אותה התבססות נותרו ללא עומס כלל. שטחי המגע המלאים יחוללו תמורה מיידית, והכאבים ייעלמו.


התנהגות ברכיים:
נעילת יתר של הברכיים בעמידה
ישנם אנשים הרגילים לעמוד בברכיים נעולות. מצב נעילת ברכיים הוא מצב בו מתקבעות עצמות השוק והירך כאילו למקשה אחת, והברכיים נמצאות במנח מאוד אחורי. במבט מן הצד, נראה, שהרגל מקושתת לאחור.במצב זה , גובר העומס על עצמות הירך ופוחת העומס על השרירים. ולכן, חולשה יחסית בשרירי הירך הקדמיים (השריר הארבעה ראשי) אופיינית לאנשים בעלי נטייה לנעילת-יתר של הברכיים. חוזק שרירים אלה מהווה נדבך חשוב בשמירה על בריאות הברך. כמו כן, עמידה כזו יוצרת מתח תמידי על רצועות הברך האחוריות, העלול לגרום להיחלשותן, דבר הפוגע ביציבות המפרק. חשוב לציין שעמידה כזאת משליכה באופן שלילי על כלל היציבה, שלא כאן המקום לפרטן.


"התחבושת האלסטית הטבעית"
"תחבושת" זו מורכבת ממערכת השרירים, הגידים והרצועות שסביב הברך, לרבות חיבורי הגידים והרצועות לעצמות. כשמערכת זו חזקה במידה מספקת – המפרק יציב וסיכוייו להיפגע פוחתים משמעותית. חיזוק מערכת זו מושג על ידי תרגול שיטתי לאורך זמן, המיועד לחיזוק כל שרירי הירך.בהמשך לחיזוק השרירים יתחזקו גם יתר מרכיבי ה"תחבושת האלסטית הטבעית" של הברך – גידים, רצועות, וחיבוריהם לעצמות.

מניעת בעיות ברכיים
להקטנת הסיכוי להופעת בעיות ברכיים, עלינו ללמוד ולפעול בעיקר בשני מישורים:
לימוד תרגול והשגת שימוש נכון בכפות הרגליים, ושמירה על חוזק שרירי הפריפריה של הברך באמצעות אימון מתמיד. הכרח שהתרגול יכלול פעולות נכונות, המבוצעות באופן נכון. פעולות אלה חייבות להתבצע תוך התחשבות מלאה בעקרונות התנועה, והן חייבות להיות ידידותיות לגב ולשאר האיברים.פעולות מסוימות, שאכן עשויות להועיל לברך, אך מבוצעות בתנוחות לא-ידידותיות (למשל, לגב), - אינן מומלצות.ריצה/הליכה בשיפוע עולה יאפשרו לברכיים (ולגב) לתפקד בתנאים ידידותיים יותר מאשר תנועה במישור. התנועה בשפוע יורד – אגריסיבית לברך ולגב. (ראה "הליכה"). בעת שימוש במסילה נעה – מומלץ שיפוע בעלייה של כ 10% ומעלה, אפילו אם זה גורם למיתון המהירות.פעילות על אופניים/אופני כושר, ידידותית יותר לברכיים בהשוואה להליכה או ריצה. (עומס, משקל, ואימפקט מופחתים).


יום שני, 7 במרץ 2011

בחירת פעילות גופנית

בבחירת פעילות גופנית יזומה, כמו גם בפיזיותרפיה, יש להתייחס אל צרכי הגוף מתוך נקודת מבט רחבה וכוללת, ולא בהיבט צר המכוון לצפיפות העצם או להצרת ההיקפים. יש הכרח להתחשב במלוא הצרכים של הגוף תוך הבנת המציאות האישית ש כל אחד.
כל סוג של פעילות גופנית יזומה ומבוקרת, הכרח שתשען על ידע מעמיק. אנו חיים בעולם של אופנה ושיווק. עולם שידע מקצועי מעמיק מגובש וכולל הוא מצרך נדיר מאוד בו. מצב זה מטיל אחריות אישית רבה על כל מתאמן/ת ומתעמל/ת. בתוך מערכת השיקולים לבחירת סוג פעילות גופנית ההולם ביותר אשר יוביל לתוצאות חיוביות כמצופה - יש לכלול גם את השיקולים הבאים:

  1. הגדרת מטרות נבונה.
  2. הבנת הצרכים, תוך התחשבות מלאה במציאות האישית.
  3. הנאה. (מה אוהבים לעשות).
  4. זמינות , שהיא תנאי להתמדה.
  5. מידת ההשקעה הדרושה (במונחים של זמן).
  6. שילוב השיקולים הנ"ל וקביעת סדרי עדיפויות באופן מושכל.

מטרות אפשריות:
  1. שיפור ההרגשה והמצב הבריאותי הכללי: עודף משקל, סוכרת, סבולת לב ריאה, כאבים שונים במערכת התנועה של הגוף. (כפות רגליים, ברכיים גב, עורף, כתפיים...), כל הבעיות האלה מהוות דוגמה לבעיות שבסבירות גבוהה ניתן להביא לשיפור הדרגתי בהן בעזרת פעילות גופנית נבונה. יעדים שסביר להציבם כמטרה הניתנת להשגה באמצעות פעילות גופנית נכונה מהווה תנאי ראשון במעלה להשגת מטרה זו. לדוגמה, במקרה שחוסר גמישות הוא הגורם העיקרי לבעיה בגב תחתון, ונבחר בשחייה כפעילות הגופנית לשיפור מצב הגב, קיים ספק רב באם תושג המטרה. אך באם הסיבה לכאבי הגב היא חולשת השרירים (מיעוט המקרים), אזי שחייה עשויה לשמש מכשיר יעיל להשגת המטרה. דוגמה אחרת: לאדם הסובל מכאבי גב ומעודף משקל, (אין קשר הכרחי בין שתי הבעיות הללו), לא מומלץ לדעתי לבחור במשחק טניס  כמכשיר לשיפור הכושר הגופני והפחתת משקל.
  2. שיפור היכולת הגופנית במגוון תחומים: יכולת אירובית, גמישות, כוח ועוד. חשוב לוודא שהפעילות שנבחרה מבוצעת באופן נכון ומדויק, כך שלא יהיו לה השפעות לוואי שליליות. לדוגמה: הליכה לא נכונה עלולה לגרום נזק לברכיים על אף שביצועה מהנה, ועשוי לתרום לשיפור יכולת לב-ריאה.ג. טיפוח ועיצוב הגוף. חשוב לדעת שגוף מתעצב בהתאם לאופן השימוש בו. חיזוק שרירים בצורה לא נבונה שאינה שומרת על איזון בין כוח לגמישות, ואינה מבוצעת תוך הקפדה מלאה על אופן הפעלת הגוף, - עלול להביא לעיצוב גוף שלא ימצא חן בעינינו. דריכה לא נכונה על כפות הרגלים בעת צעידה עלול לגרום לעיוותים בעיצוב כפות הרגליים ולכאבים. (הלוּס-ולגוס).ד. תרומה לשיפור ההרגשה הכללית הפיזית והנפשית. הנאה.


בעת ההחלטה על כניסה לתהליך אימון, רצוי לאפס ציפיות עם האפשרויות, הכל בהתאם לגיל ולמציאות האישית של כל מתאמן. חשוב לדעת שדרושה תקופת אימון קצרה יחסית, (שבועיים עד חודש), להשפעה על ההרגשה כללית ועל סוג מסויים של כאבים, בעיקר בשרירים. דרושה תקופה קצת יותר ארוכה, (חודש עד חודשיים), להשפעה על היכולת. לאחר מכן ככל שתתארך תקופת האימון ישתפרו בהתאם ההישגים. הכל בכפוף לגבולות פיזיולוגיים. השפעה על עיצוב הגוף דורשת זמן אימון שנמדד בחודשים ושנים. הכרח להבין שכתוצאה מפעילות גופנית, לצד התועלת המבוקשת עלול גם להיגרם נזק. למזעור הסיכון חשוב לזכור שתנאי ראשון להשגת המטרה – עבודה בהתאם לרציונאל שעל פיו בנוי ופועל הגוף. כלומר, יש לפעול בהתאם  "הוראות היצרן" כפי שהן באות לידי ביטוי "עקרונות התנועה". עקרון ההדרגה חייב לשמש נר לרגלינו בבואנו להתחיל או לחדש תקופת אימון. כל פעילות חשוב שתיעשה ברמת מאמץ מתונה. ככל שמדובר במתאמן יותר צעיר ומנוסה - מידת ההדרגתיות יכולה להיות נמרצת יותר.
סוגי פעילות גופנית מקובלים (הדברים שיאמרו להלן, מכוונים לאדם הרגיל, ולא לספורטאים מקצועיים):


פעילות אירובית
אין ערוך לחשיבות הפעילות לשמירה על יכולת אירובית  (סבולת לב-ריאה) טובה . די אם נתבונן ונראה, איזה חלק גדול, מנפח פלג הגוף העליון, ייחד הטבע ללב, לריאות ולכלי הדם הגדולים. ואם נוסיף על מערכת זו גם את השרירים, צרכני החמצן, נבין שלא יתכן מצב טוב של הגוף, כאשר מערכת זו אינה מתפקדת ברמה הנדרשת. מאחר ופעילות אירובית עונה על צורך הגוף בתנועה - היא מעניקה גם תחושה מיידית של סיפוק וחיוניות.
הסוגים העיקריים של פעילות גופנית, המיועדים לשיפור סבולת לב-ריאה הם: הליכה, ריצה, שחיה, רכיבת אופניים/אופני כושר.


הליכה/צעידה ספורטיבית
הליכה, היא סוג הפעילות הנפוץ ביותר, ושעליו מרבים להמליץ רופאים למטרות שונות ומגוונות: יכולת אירובית, שמירה על צפיפות עצם תקינה, ירידה במשקל, כוח רגליים ועוד. אך הצעידה טומנת בחובה גם פוטנציאל נזק באם לא תיעשה מתוך הקפדה על ה"איך":
קדמה למאמר זה סידרת מאמרים על כפות רגליים ו "הליכה כהלכה". במאמרים אלה פורטה שורה ארוכה של עקרונות, אשר שמירה עליהם מהווה תנאי לצעידה ללא תופעות לוואי שליליות. ללא הקפדה כזאת - ייגרמו לגוף נזקים רבים, בכפות הרגליים, בברכיים, בגב, בעורף או בחלקי גוף אחרים/נוספים. אמנם, מיד אחרי ביצוע הפעילות, תורגש בהחלט תחושת החיוניות, (עקב הגברת הסירקולציה בגוף, הפרשת אנדורפינים וחדוות הגוף על המנוחה שלאחר המאמץ). אין בתחושה נעימה זו לשמש ערובה לכך שאופן ביצוע התנועה הינו מועיל. וביצוע שאינו נכון עלול להיות אף מזיק. עם ההתמדה אכן ישתפר הכושר, אך הכאבים יהפכו להיות בני לוויה קבועים, ולא בהכרח בזמן הפעילות עצמה, כך שלא תמיד יובן הקשר אל הפעילות שבוצעה.
בהנחה שהצעידה מבוצעת תוך הקפדה על העקרונות, עדיין חשוב לציין שרצוי לצעוד במגמת שיפוע-עולה. (ובשום אופן לא בירידה!) המאמץ הכרוך בצעידה בעליה, המוכר לכולנו, משפר את יחס הזמן המושקע – מול התועלת. בד בבד, עוצמת ההשפעה השלילית הנגזרת מאי הקפדה על הליכה נכונה תפחת משמעותית בעת הליכה בשיפוע עולה.
בהליכה על מסילה נעה – אין לאחוז עם הידיים בידיות, ובכך למנוע אפשרות תגובת ידיים מאזנת.


ריצה
זו פעילות גופנית שיכולה לשמש לשיפור היכולת האירובית במידה רבה מאוד. יחס תועלת מול זמן מושקע - גבוה יותר בריצה מאשר בהליכה, אך בדומה לצעידה, כפעילות ספורטיבית, – גם הריצה בהיותה תובענית יותר מן ההליכה עלולה לגרום ולעורר שורה של בעיות. לצמצום משמעותי של פוטנציאל הנזק, ולשיפור התועלת, מומלץ לבצע אימוני ריצה, כמו גם אימוני הליכה - בעלייה בלבד! (על מסילה נעה או בחוץ.) הדבר יקטין את ה-impact שבמפגשי העקבים והרצפה. בעת ריצה בשיפוע חד דיו (כ- 10% ומעלה), תבוא לידי ביטוי גמישות כף הרגל וקפיציות שרירי השוק, אשר יוסיפו ממד חשוב למערכת בלימת הזעזועים. הליכה/ריצה בעליה, תאלץ, אמנם, למתן את הקצב, אך המאמץ, הגובר בעליה, מפצה על כך.
עליה במדרגות מומלצת ביותר. ירידה – עדיף במעלית!


שחיה
שחיה עשויה לשמש מכשיר יעיל לשמירה על יכולת אירובית גבוהה, אך אינני תומך בהכרח באמירה שעל פיה "שחיה - זה בריא לגב".
כאשר אדם נמצא במים במצב גוף רפוי, ישקעו הגפיים והראש מטה, והשכמות יהיו מעל לפני המים.
על מנת להגיע מן המנח הנ"ל, לתנוחת שחיה, יש צורך בקיצור דרסטי של מערכת השרירים האחורית בכלל והגב התחתון בפרט. (העמקת הלורדוזה המותנית).
רוב מכריע של בעיות הגב, מקורן בשרירי גב מקוצרים ובלתי גמישים. המחשבה כאילו הסיבה לכאבי גב, נעוצה בחולשתם, אינה נכונה ברוב מוחלט של המקרים. (בעבודתי עם לוחמי יחידה מובחרת, בריאים, צעירים וחסונים, נוכחתי שאלה מביניהם הסובלים מכאבי גב בולטים בחוסר גמישותם.)
קיים מתאם גבוה ביותר בין מידת הגמישות למידת הסבל מכאבי גב. מצב מקוצר של השרירים בעת השחייה, ומאמציהם "להחזיק את הראש מעל המים" ולמנוע שקיעת הרגליים, תוך מגמה לשמירת הגוף בתנוחת השחייה, - גורם להתקצרות שרירי הגב התחתון, ובכך מגביר את הסכנה ללקות בכאבי גב. בעת שחייה, גם שרירי השכמות והעורף נמצאים במצב מאומץ ומקוצר.
ניסוי פשוט יוכיח שכעשר דקות שחיה, (גם בשחיית גב), מתקצרים שרירי הגב: בדוק את עומק הכפיפה לפנים מעמידה, לפני שחייה ולאחריה. הכפיפה שלאחר השחייה תהיה ברוב המקרים פחות "עמוקה", וזאת, עקב התקצרות קלה של השרירים האחוריים במהלכה.
מה בכל זאת כדאי לעשות במים:
ראשית, מי שאוהב לשחות - שישחה. בד בבד על העוסק בשחיה לפצות את גופו ולתרגל בהתמדה פעולות מתאימות לשמירה על גמישות תקינה בשרירי הגב, ישבנים, ירכיים ועורף.
ראוי לציין, שמבין סגנונות השחייה השונים – חתירה הוא הסגנון העדיף. בחתירה, מומלץ לשחות, בחלק מן הזמן, על ידי שימוש בעבודת ידיים בלבד, והיגררות פסיבית של הרגליים, ללא מצוף בין הרגליים!!! כאשר הן שוקעות עמוק יותר. הדבר יאט, אמנם, את קצב ההתקדמות, אך יגרום למאמץ מוגבר בידיים זרועות שכמות וחזה. כמו כן מצב הגב התחתון ישתפר עם שקיעת הרגליים והפסקת עבודתן.
ניתן לנצל שורה ארוכה של תנועות במים, שיהיו מועילות יותר ומסוכנות פחות משחיה רגילה. הפשוטה שבהן שחייה בתנוחת ישיבה, ישבן נמוך משאר האיברים, תוך שמתקדמים לפנים או לאחור, ומשתמשים בעבודת ידיים בלבד, רגליים בלבד או עבודה משולבת. פעולות נוספות יפורטו בדיון מורחב על נושא השחייה בעתיד.


אופניים
מהיבטים ביומכניים, רכיבה על אופניים בעלת יתרונות בולטים. עדיפות גבוהה לאופני כושר (ספינינג). בעת הרכיבה לא קיים IMPACT ולכן אין זעזועים. משקל הגוף ניתמך על ידי האופניים. בתנוחת הרכיבה המומלצת  (כמו באופני מרוץ ) מעודדת אורך בשרירי הגב, ובעת עבודה על אופני כושר, גם העורף יכול להישמר במצב מוארך. (העורף והראש צריכים להימצא בהמשך למגמת עמוד השדרה, כך שהמבט מטה ואחורה. ללא צפייה בטלוויזיה או קריאת עיתון). תנועת הרגליים, ובעקבותיה תנועת האגן מצד לצד, מעודדת תנועתיות וגמישות בגב התחתון.
ברכיבת אופני כושר, לא קיימת השפעה שלילית כמו בהליכה או ריצה, הנובעת מהתנהגות לא נכונה של כפות הרגליים. אינטנסיביות האימון נמצאת תחת בקרה מלאה בכל רגע נתון, ובהתאם ליכולת האישית של כל מתאמן. אימון זה יאפשר גם עבודה באינטנסיביות גבוהה ביותר. מה שניתן להשיג בצעידה בת שעה - ניתן להשיג במחצית(!) הזמן ברכיבה על אופני הכושר. כבעל ניסיון אישי עשיר באימוני ריצה, שחיה ואופני כושר, ולאור הידע העומד לרשותי, ושאותו אני מנסה לפרוש בעמודים אלה, אני סבור שאימון על אופני כושר הוא בעל עדיפות גבוהה.


חדר כושר - פעולות חיזוק
סוד הבריאות הוא סוד האיזון. חשוב לזכור שהאיזון בין כוח לגמישות במערכת התנועה מופר, לרוב, לרעת הגמישות. חוסר גמישות משמש רקע לשורה ארוכה של כאבים ושיבושים במערכת זו. פעילות לחיזוק השרירים, בדרך כלל, גם תגרום להתקצרותם. לפיכך יש להקפיד מאוד על תרגול גמישות הולם בצד אימוני כוח. חדר הכושר הוא מקום עם פוטנציאל תועלת ונזק גדולים. פעילות לשיפור הכוח, דורשת ידע רב. יש לדעת כיצד אכן לעבוד על חיזוק השרירים, אך הכרחי גם  לדעת כיצד לעשות זאת מבלי לסכן את הגב או העורף. מתחייבת זהירות בבחירת התנועות והתנוחות, והכנה טובה של הגוף לקראת כל אימון. העבודה חייבת להיעשות בהדרגה. לא קל למצוא את כל אלה בחדרי הכושר.
הבעיות הנפוצות:
כפי שהוסבר ב"עקרונות" - "כל תנועה היא משימה תנועתית לגוף כולו." ואולם, רוב המכשירים בחדר הכושר מתוכננים לעבודה על שריר, או קבוצת שרירים מסוימת בלבד. פעולות רבות מבוצעות בתנוחות שאינן מתחשבות בצורכי חלקי הגוף האחרים. בעיקר בצורכי הגב. באופן כללי אני סבור שחדרי הכושר המיועדים לאימוני כוח הם מקומות שבהם הסיכוי לעבוד נכון - קטן מדי. לאור העובדה שניתן להציע דברים מועילים ונכונים יותר, בהתחשבות מקיפה יותר בכל הנוגע לצרכים התנועתיים של גוף האדם, - יש להימנע, לדעתי, מאימונים כאלה ללא ביטחון מלא באיכות ההדרכה. וכדי להכיר בין ידע נכון ל"ידע" מוטעה - נדרשים כלים שלא תמיד מצויים בידי המתאמן.


מחול אירובי "עיצוב" "חיטוב"
גוף מתעצב בראש ובראשונה בהתאם לאופן השימוש בו ולאו דוקא בהתאם לשם החוג או המוסד בו מתקיימת הפעילות. דריכה לא נכונה על כפות הרגליים תעצב את צורתן באופן שיעציב אותנו מאוד. הוא הדין ביחס לכל חלקי הגוף. אין להציב "הצרת היקפים" כיעד לאימון. אימון נכון הבנוי על עקרונות נבונים והמיועד לספק את צרכיו האמתיים של הגוף יאפשר לגוף להתעצב כהלכה ומן הסתם גם ישמור על "היקפים" תקינים. אתן כמה דוגמאות חשובות: חיזוק ישבנים לא יהיה תוקפני לגב רק בתנאי שעבודה על צד אחד תעשה כשהרגל בצד השני קרובה מאוד אל הגוף. חיזוק שרירי הבטן אמור לדעתי להתבצע אך ורק כשהרגליים קרובות אל הגוף ובאופן שהמאמץ בבטן יגרום גם לתנועה בחוליות הגב התחתון. ניסיון להשגת בטן שטוחה, תוך שכיבה על הגב, והורדת רגליים ישרות לאט מטה, אולי יחזק לנו קצת הבטן, אך היא לא תביא לשיטוח הבטן, ומעבודה כזו  יסבול הגב.


פעילויות אחרות
(טניס, משחקי כדור, ועוד.)
לגוף דרוש מגוון גדול של פעילות. יש לשמור על יכולתו בגמישות, כוח, זריזות שיווי משקל, כוח בטן. הכנת הגוף לפעילות גופנית כלשהי חייבת להתחשב במכלול הצרכים של הגוף, ולא רק להישען על המחשבה "מה טוב לטניס". אדם לא רשאי לחשוב ש"הפעילות הגופנית שלו היא משחק טניס, כדורסל או שחיה" מי שרוצה להיות מסוגל לשחק טניס לאורך זמן, מוטב שיספק לגופו טיפול ואימון מנקודת מבט רחבה. יש לתת את הדעת כדי להבין מה נכון וטוב לגב, לעורף, לברכיים ולכתפיים. שאם לא כן עלולים חלקי גוף שלא טופלו כהלכה להשבית את שימחת הטניס או הכדורסל.

יום שישי, 11 בפברואר 2011

הליכה כהלכה

מובא בזאת הסבר טכני כיצד יש לבצע באופן נכון את פעולת ההליכה/צעידה.
מומלץ לעיין תחילה במאמרים שפורסמו בעבר אודות: "הוראות היצרן" עקרונות התנועה, המפרקים, התנהגות כפות הרגליים, הסיבות לכאבי גב. הרעיונות והתובנות שבאו ליידי ביטוי במאמרים אלה הם חלק בלתי נפרד מהמכלול המלא של הבנת המציאות בגופנו. פורטה והוסברה בהם שורה ארוכה של מחשבות, תובנות ועקרונות. כל שיאמר בזאת בייחס להליכה נשען ונובע מתוך הדברים הנ"ל.

תיאור הביצוע
:
1. תפקוד כפות הרגליים: המפגש של כף הרגל עם משטח הדריכה נועד להתבצע כך, שלא כל כף הרגל תונח באחת על המשטח. התנועה הגלגולית שבה יש לבצע את התקדמות המפגש בין כף הרגל והמשטח, מן העקב ועד לכרית הזרת - מתאפשרת אך ורק לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל. גלגול זה הכרחי וקריטי לבלימת זעזועים (IMPACT). והמהלך כולו:
הנחה מבוקרת (לא בדפיקה!) של העקב.
גלגול לאורך השוליים החיצוניים. שורש הזרת פוגש תחילה את הקרקע, ובהדרגה יתר חלקי כרית כף הרגל תוך פרישת הבהונות בזו אחר זו אל המשטח. במהלך הגילגול מתרומם העקב.
לקראת ניתוק מגע כף הרגל מהמשטח, דוחפות כל חמש הבהונות יחד, ובמיוחד הזרת, את האדמה לאחור. דחיפה זו היא שמקדמת את הגוף לפנים. דגש על עבודת הזרת יבטיח שיתוף כל הבהונות בדחיפה, ויכתיב מקבילות כפות הרגליים כנדרש.

2. שרירי הבטן: על שרירי הבטן ורצפת האגן לבצע שורת תפקידים.איסוף קל של ה"זנב" במגמה לפנים, כאילו אל מתחת לאגן. בניית "עמוד אנרגיה" מרצפת האגן אל פסגת הקדקוד להצמחת הגוף.
שרירי הבטן אחראיים ליצירת מפגש עדין ככל האפשר בין העקב והמשטח.
עם כל תחילת העברת הרגל האחורית לפנים, על שרירי הבטן לדחוף קלות את החוליות המותניות לאחור, ובכך לעורר פיתול מאזן. פיתול שיפנה קלות את בית החזה בהתאם לתנועת הידיים הספונטנית האופיינית להליכה.

חשוב לציין שכל אחד מאתנו יאלץ לשלם מחירים כואבים על הרגליו. ברכיים מהוות דוגמה בולטת לכך. להערכתי רב מחלט של בעיות הברכיים שאינן תוצאת טראומה - מקורן בהתנהגות כפות רגליים לא נכונה.
מובן שבהתכתבות קשה מאוד ללמוד כיצד ללכת באופן נכון. הליכה מבוצעת על ידי כל אחד מאתנו בהתאם להרגלים המושרשים עמוק בתוכינו. שינוי ורכישת הרגלים חדשים דורש זמן למידה אימון והסתגלות. שינוי הרגלים זו משימה הניתנת להשגה ראשית בהבנה, וכן בהרבה התמסרות, מודעות, סבלנות ובעיקר התמדה רבה, אך המאמץ כדאי ביותר.

יום שישי, 4 בפברואר 2011

הליכה / צעידה


מאות אלפי אנשים בארץ ובעולם נוהגים לצעוד פעמים אחדות בשבוע "הליכה ספורטיבית", ומקצים לפעילות זו עשרות דקות ארוכות. השקעה לא מבוטלת של זמן ואנרגיה. רוב הרופאים, הדיאטנים והמאמנים ממליצים על כך בחום.
מטרות ההליכה, (במובן הפיזיולוגי בלבד), כוללות בין היתר:
שיפור סבולת לב/ריאה, חיזוק שרירי הרגליים, שריפת קלוריות, שיפור צפיפות העצם, המרצת המטבוליזם וזרימת הדם.
כל המטרות הנ"ל חשובות, ואכן ניתנות להשגה, במידה זו או אחרת, באמצעות צעידה, שהיא פעילות זמינה ובהישג יד לכל אדם, ובכל מקום, ובכך יתרונהּ.


דעתי האישית על הצעידה קצת יותר מורכבת ורחבת היבט. במהלך שנים של התבוננות וניסיונות מתמידים להבין מהן הסיבות להופעת כאבי גב, ברכיים, עורף, כפות רגליים ועוד, אצל כל מטופל/ת ומתעמל/ת שפגשתי, נאלצתי להגיע למסקנה שעל רקע הליכה לא נכונה נגרמת פגיעה הולכת ומצטברת לאורך זמן בחלקי גוף שונים לרבות באיברים שפעילותם אינה דומיננטית בהליכה עצמה. התנהגות שגוייה זו באה ליידי ביטוי בעיקר באופן הדריכה על כפות הרגליים, ברפיון הבטן - וכתוצאה מכך שיבושים בהתנהגות הגוף כולו. צעידה שאינה על פי "הוראות היצרן" , בהחלט מצטרפת לשורה ארוכה של סיבות נוספות הגורמות לבעיות גב, למשל. אך בכל הנוגע לבעיות בכפות הרגליים ובברכיים - יש לראות בה את הסיבה העיקרית ובמקרים מסויימים אף הבלעדית.

בעקרון – כל תנועה שהגוף מסוגל/בנוי לבצעה, גם רצוייה ומותרת. זאת בתנאי שהיא נעשית נכון, נעשית במידה סבירה, ובכפוף לפעולות-פיצוי המתבצעות לצורך שמירה על האיזון בגוף כנדרש. מאידך, שום פעילות גופנית בלעדית לא יכולה להחשב כמספקת. לא ניתן באמצעות סוג אחד של פעילות גופנית, תהא אשר תהא, (צעידה, שחיה, טניס, ריצה או כל סוג אחר), לענות על צורכי הגוף.

ההרגשה הנעימה, פיזיולוגית ונפשית, אותה אנו חווים בעת ולאחר פעילות גופנית נובעת מכך שהצורך הבסיסי של הגוף בתנועה ובמאמץ אכן מסופק. אולם מאחר והגוף נועד לתנועה, אנו עשויים לחוש הרגשה גופנית נעימה זו, גם בעת ולאחר פעילות שבמהלכה, עקב ביצוע הלוקה באי-ציות לעקרונות התנועה, נצברים נזקים מסוימים. (בעת רעב, נחוש תחושת שובע נעימה גם באם נאכל "ג'אנק"). להבהרת צורך הגוף בתנועה להלן שתי דוגמאות:
1. רהיט, שנועד להיות יציב, בנוי ללא מפרקים. לגוף מפרקים רבים, ומידת יציבותו (בעמידה) - קטנה: בסיס צר ומרכז כובד גבוה. מצב זה גורם לכך שקל יהיה להוציאו מתנוחה ולהעבירו לתנועה.
2. כל תנוחה, ולו הנוחה ביותר שנבחר, תהפוך להיות בלתי נסבלת בתוך דקות אחדות. מאידך, גם  אנשים בלתי מאומנים, יהיו מסוגלים להימצא בתנועה משך שעות רצופות.


על פי תפיסתי, על מנת שתנועה או פעילות גופנית תהיה זכאית לתואר "טובה" ו/או "בריאה", - עליה לענות על שלושה תנאים:שאכן תסייע להשגת המטרה שלשמה היא מבוצעת.
שהסיכוי לבצעה לא נכון יהיה קטן.
שגם אם תבוצע שלא כהלכה לא תגרום התנועה לנזק.פעולת הצעידה היא בבחינת הכל או לא כלום, ובמהלכה נמנע מנזקים רק בתנאי שנבצעה כהלכה.
כל פעולה המתבצעת למען מטרה בריאותית, חייבת להתחשב במציאות האישית (יתרונות/מגבלות ואופייני היציבה), והכרח להגשימה בכפוף לעקרונות התנועה.
מאחר ורוב האנשים צועדים שלא תוך ציות מלא לעקרונות אלה, עלולה פעילות זו, לצד יתרונותיה הרבים, לגרום "קלקול" ונזק מצטבר בחלקי גוף שונים. הנזקים יצטברו, בהתאם לאופן, משך ותכיפות ההליכה, -ובהתאם למאפיינים האישיים, במקומות שונים בגופם של צועדים שונים: בכפות רגליים, ברכיים, מפרקי ירך, גב ועורף.
האם יתכן שרוב האנשים לא יודעים ללכת נכון, עד כדי צבירת נזקים?
אכן כן
! האדם איבד את רוב האינסטינקטים המנחים את בעלי החיים בהתנהגותם. בתמורה פיתח האדם כושר חשיבה, הבנה ולמידה. אלה הם הכלים שבעזרתם השתלט האדם על העולם.
כל בעלי החיים, תוך שהם מסתמכים על האינסטינקטים שלהם, משתמשים בגופם בצורה מושלמת. ולעומתם על האדם להבין איך עליו להשתמש בגופו, וללמוד ולהתאמן בכך, עד להטמעה מלאה.
אני משוכנע, שהמטרות הפיסיולוגיות של ההליכה ניתנות להשגה בזמן קצר יותר ובפחות סיכונים, בדרכים אחרות. מומלץ לדעתי לצעוד בשיפוע תלול - בעליה, כמובן! - או על החול היבש שעל שפת הים, כמו כן רצוי לעלות במדרגות (לא לרדת! - בפעילות ספורטיבית במדרגות יש לבצע את הירידה במעלית.), או להשתמש באופני כושר.
פרטים טכניים על "איך נכון ללכת" אביא בהמשך.

יום חמישי, 27 בינואר 2011

"שיטות" התעמלות

"אל תסתכל בקנקן…" – בחינת ערכו של דבר על פי הסתכלות בעטיפתו הריקה – היא מעשה-סכלות. כדי להעריכו בכלי-שיפוט תבוניים – יש להתבונן בדבר לעומקו.
שיטות התעמלות וגישות שונות לתנועה מוכרות במקומותינו, כגון: יוגה, שיטת פלדנקרייז, שיטת פאולה, טכניקת אלכסנדר, פילאטיס, טאי-צ'י  - מוכרים כמעט לכל אחד מאתנו, ושמות נוספים צצים חדשים לבקרים.
רובנו לא יודעים להסביר מהם ההבדלים בין השיטות השונות, או מה מאפיין כל "שיטה", ולכן גם איננו יכולים לגבש דעה ולהחליט איזו שיטה טובה לאיזו מטרה, ולמי היא כן או לא מתאימה.
מאחורי המילה "שיטה", מסתתרת ההנחה שלכאורה באמת יש "שיטות" התעמלות שונות, כל שיטה מושתתת על "אמת" משלה, ונושאת כביכול מסר אחר. דרך התנהגות "נכונה" על פי שיטה מסוימת, יכולה להיחשב כמוטעית על פי שיטה אחרת.

בדיון על "עקרונות התנועה", נמנים ומוסברים חמישה עקרונות. העקרונות אינם מייצגים שיטה כלשהי, ואינם מפרטים אילו תנועות טובות או לא, וזאת משום שקיים מגוון אינסופי של אפשרויות תנועה. העקרונות נועדו להסביר באיזה אופן אמורה להתבצע כל תנועה באשר היא. האיכות נקבעת אך ורק על פי ה"איך" ולא על פי ה"מה".
התשובה לשאלה האם פעולה מסוימת בוצעה בהתאם לעקרונות הנכונים או לא - היא הקובעת את איכות התוצאה, והיא המאפשרת להעריך את מידת התועלת שהפיק הגוף או מידת הנזק שצבר. העובדה שתנועה מסוימת מומלצת על ידי שיטה זו או אחרת, אינה מספקת כל מידע ביחס לשאלה האם התנועה טובה/מועילה אם לאו.

על פי תפיסתי, כל פעולה ותנועה ספונטאנית או ספורטיבית היא "קבילה". זאת בתנאי שאופן הגשמתה יעשה בכפוף ובהתאם למערכת האחת והיחידה של עקרונות שיכולה להיחשב כנכונה, כשם שקיימת רק מערכת אחת של חוקי המכאניקה השוררים על כדור הארץ. עקרונות התנועה הם חלק בלתי נפרד בתוך מערכת זו, ויש בהם כדי לבטא נאמנה את הרציונאל על פיו בנוי ופועל הגוף. אין כאן כל "המצאה" חדשנית, 'אמרו את זה קודם, לפניי' - ארכימדס, ניוטון ושות'…
לכן כל התנועות שגוף האדם מסוגל לבצע, חייבות להתבצע בהתאם למערכת עקרונות זו. ובאם אכן תבוצע התנועה בהתאם לעקרונות שהוסברו – הרי היא "תנועה נכונה".
יש לראות בכל "שיטות" ההתעמלות, דרכים שונות אל אותה אמת. בדומה לקווי האורך של כדור הארץ המתכנסים אל הקוטב.
ככל ששיטת תנועה מבוצעת באופן יותר נכון כך היא מתקרבת יותר אל האמת ואל שיטות אחרות במידה וגם הן מבוצעות נכון. ככל שאנחנו קרובים יותר אל האמת כך אנו מתקרבים גם אל מי שמתקרב אל אותה אמת מכיוון אחר. אך אמת יש רק אחת – המציאות של הגוף.

לאור הדברים האלה, הדבר היחיד החשוב באמת – איכות המנחה ואיכות הביצוע, לא שם השיטה. אין לי ספק שכל אותם שמות גדולים בתחום התנועה, אכן היו אנשים המבינים את המציאות של הגוף ואופן תיפקודו בצורה מבריקה. מאידך קיים ספק רב האם כל מי שמכריז על עצמו שהוא פועל בשיטה הקרויה על שם אחד הגדולים, הוא אכן אדם המבין ויודע דברים על בוריים. כך קורה שפעילות הנעשית תחת שם שיטה מפורסמת, עלולה להיות לא נכונה וחלילה אף מזיקה, בשל חוסר ידע של המתעמל, ורמה מקצועית לא מספקת של המנחה. מנחה ברמה נאותה חייב לדעת לתת דגשים אישיים בהתאם למציאות האישית של כל אדם ואדם.
אין להשלים עם מצב בו מבצעים פעולה ה"מומלצת ע"י השיטה" להשגת מטרה מסויימת, ובתוך כך נגרם נזק בחלק גוף אחר. הכרח להתייחס אל הגוף כאל מכלול אחד!

יום שבת, 1 בינואר 2011

מכתב מאת יורם א.



          תאריך: 01 בדצמבר, 2010  כד' בכסלו, ה'תשע"א


לכבוד
אורי עתריה
רמות נפתלי 69  13830


הנדון: דברי שבח


אני מתעמל איתך ובהדרכתך בהתמדה ובנחישות משנת 1988 ועד למועד מכתב זה.  תקופה ממושכת כזו מדברת בעד עצמה ומשמעותה היא הערכה עמוקה ליכולותיך ולפועלך.

                         בעיני אתה אחד האנשים הבודדים המכיר את גוף האדם לא רק ברמה הכללית או הסטטיסטית אלא גם ברמה האישית מתוך יכולת הבחנה מעמיקה של התכונות - היכולות והמוגבלויות הגופניות - של כל אדם בודד שעימו אתה בא במגע.

               במילים אחרות, אתה מכיר היטב את "הוראות היצרן" של גוף האדם ופועל ללא הרף לעזור לאנשים לשפר את יכולותיהם הפיסיות ולהימנע ממכאובים שאכן ניתן להימנע מהם.


בעזרתך אני חש ביכולתי לשמר את יכולת הגמישות בגופי ואכן להימנע, עד כמה שניתן, מכאבים טורדניים העלולים לפגום באיכות החיים.


שא נא את מיטב התודות מקרב לב.  מי ייתן ותוכל להמשיך לסייע בידי כל השוחרים לפתחך, כיום ובעתיד, כפי שעשית עד כה בתבונה, בהתמדה, במסירות ובנחישות, כל זאת תוך הקרנה של חברות והזדהות רגשית.


בהוקרה וברכה,
 



יורם אלרון



יום שבת, 18 בדצמבר 2010

כפות רגליים (3)


להתנהגות כפות הרגליים נודעת השפעה עצומה על כל חלקי הגוף. אנסה לתאר חלק מהשפעות אלה.
עומס-יתר על קדמת כפות הרגליים והבהונות:
בפרק הקודם הוסבר שהתבססות עיקרית אמורה להתקיים על עקבים ושוליים חיצוניים של כפות הרגליים. במצב זה הגוף צומח אנכית מן הקרסוליים ומעלה. אך מצב בו נאלצות הבהונות לשאת משקל, מעיד על הטיית הגוף לפנים. בהעדר התבססות נכונה - גוברת נטיית הגוף "ליפול" לפנים. במצב זה נאלצת מערכת השרירים האחורית של הגוף בכללה, ושרירי הגב התחתון בפרט, לעבוד בעומס גובר כדי למנוע נפילה. נטייה זו (של הגוף לפנים) על השלכותיה השליליות, מחמירה ככל שעקבינו מוגבהים יותר. ניסוי פשוט ימחיש זאת בתחושה ברורה: עמדו, לפרק זמן קצר, על הגבהה מתחת לעקבים (3 ס”מ לערך). בעמידה זו, על עקבים מוגבהים, ניתן לחוש שחלקה הקדמי של כף הרגל נושא עומס מוגבר, תחושת מאמץ בגב תחתון תוך העמקת השקע המותני, נטייה גוברת של הבטן "להשפך" קדימה (מגמה שלילית ומסוכנת). עתה, הניחו את ההגבהה מתחת לכריות כפות הרגליים. במצב זה, ניתן לחוש שהעומס על העקבים גבר (כנדרש), בבהונות ובקדמת כפות הרגליים תורגש הקלת עומס, תגבר דריכות הבטן למניעת ה"נפילה" לאחור, והעיקר: תחושת הקלה בגב התחתון. עומס מוגבר ומצב מקוצר של שרירים – הם שני הגורמים העיקריים לכאבי גב. הסבר זה, מתייחס למערכת השרירים האחוריים בכללה, לרבות שוקיים, ישבנים, גב תחתון ועורף. למניעת תופעה זו לא יועילו תרגילים לחיזוק הבטן. כל ההולכים/ות על עקבים גבוהים עושים זאת מתוך כוונה לשפר את המראה, אך התוצאה בהכרח תהיה הפוכה.
עומס מופרז, שיאלצו לשאת הבהונות וקידמת כף הרגל - ישפיע לרעה גם על צורת כף הרגל ועיצובה. התעבות ועיוות של שורש הבוהן הגדולה והבוהן עצמה (הלוס ולגוס), וכן עיוותים שונים בשאר הבהונות. תופעה זו נפוצה מאוד, לרבות אצל מי שהעומס המוגבר על קדמת כף הרגל מתקיים אצלו אף ללא הגבהת עקבים.
כף רגל נטויה פנימה:
התבססות על שוליים חיצוניים של כף הרגל ניתנת להשגה על ידי עבודת השרירים המצויים בגשר כף הרגל ובשוק. ללא עבודה נכונה של שרירים אלה תחול שקיעת כל כף הרגל פנימה, באופן בו הכף אינה מונחת במקביל לרצפה. במצב זה יבואו לידי ביטוי התופעות השלילות המאפיינות רגל שטוחה – "פלאטפוס". חשוב לציין שרוב המוגדרים כבעלי רגל שטוחה הם בעלי ליקוי התנהגותי ולא ליקוי מבני.
כף רגל "קורסת" פנימה (ומשטיחה את הגשר) מייצרת מצב בו מחולק העומס על כף הרגל בצורה לא נכונה, ולעיתים עד כדי "ריחוף" הזרת, ואי שיתופה בפעולות העמידה וההליכה. כף רגל נטויה פנימה גורמת לעצם השוק לפגוש את עצם הירך כך ששטח המגע ביניהן אינו מלא. עצמות השוק והירך אינן מונחות בדיוק במנח המושלם זו מול זו, ונוצר לחץ-יתר בין שתי העצמות בחלק הפנימי של המשטח המפרקי ביניהן. מצב שעלול להוביל לשחיקת סחוס מואצת בברך. גיד אכילס, המחבר את שרירי השוק אל העקב, נטוי פנימה ואינו אנכי כנדרש.
כפות רגליים מופנות חוצה בעת עמידה (צ'ארלי צ'פלין):
ניתן להראות בדוגמאות רבות מאוד, (אחת מהן תוארה בפרק הקודם) שכפות הרגליים הפונות חוצה בעמידה, (ולרב גם בתנוחות אחרות), גורמות למצב מקוצר בשרירי הגב. בעת הליכה בכפות רגלים שאינן מקבילות, הזרת לא יכולה להשתתף בדחיפת האדמה לאחור, תיגרם, לאורך הרגל כולה – עד הירך – תנועת פיתול קלה. מאחר ומפרק הברך הוא מפרק צירי שלא נועד לתנועות פיתול - תנזקנה גם הברכיים מהתנהגות כפות רגלים כזאת.
התנהגות כף הרגל בהליכה
הליכה בכללה היא פעולה מורכבת, בה חייבים להשתתף כל חלקי הגוף. להליכה אייחד פרק נכבד וניפרד. כאן  אדון רק בתיפקוד כף הרגל בעת הליכה.
הליכה אמורה להתבצע מתוך תחושה, כאילו כפות הרגליים מתגלגלות בתוך גליל גדול. גלגול זה מהווה מרכיב במערכת בלימת הזעזועים. עקב נועד לפגוש ראשון במשטח, ואחריו, בגלגול כף הרגל לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל, אל שורש הבוהן הקטנה ואל כרית הזרת עצמה הפוגשת את המשטח לפני יתר הבהונות. בהמשך פרישת יתר הבהונות, כמניפה, אל המשטח. לקראת ניתוק כף הרגל מן האדמה, יש להשתמש, בכל חמש הבהונות, תוך הדגשת תפקוד הזרת. על הבהונות לדחוף את האדמה לאחור כדי לקדם את הגוף לפנים. אין לאפשר מצב בו הזרת אינה משתתפת בדחיפה זו. זרת פעילה מאלצת את כל(!) הבהונות להשתתף בדחיפה. כמו כן, מעודדת פעולת הזרת את מקבילות הרגליים, ומייעלת את פעולת ההליכה. ניתן להרגיש זאת במיוחד בעת הליכה בעליה – הדגשת דחיפת הזרת תגרום להאצת קצב ההליכה, גם ללא כוונת האצה! הליכה בחול הלח שעל שפת הים מטביעה עקבות שעל פיהן ניתן לדעת אילו מן הבהונות אכן השתתפו בדחיפה לאחור. העקבות השכיחים, מעידים על חוסר השתתפות הזרת בדחיפה, ועומס יתר על הבוהן הגדולה. העדר מקבילות כפות רגליים, ואי שיתוף הזרת בעת הליכה - מזיקים לכפות הרגליים והברכיים. תנועה סיבובית של כף הרגל תוך כדי שהייתה על הרצפה - הפניית כף הרגל האחורית חוצה (אל הצד), לקראת - ותוך כדי ניתוקה מן הקרקע, - אינה רצויה. תנועה זו מעידה על העדר גלגול כף הרגל לאורך שוליה החיצוניים, והעדר מגע אקטיבי בקשר שבין הזרת והקרקע.