במהלך שנות עבודתי צפה ועלתה תדיר השאלה "היכן למדת?" "מהיכן הידע הזה?" או הושמעו הערות בנוסח "בימינו לא ידעו את זה" וכיוצ"ב.
לו ניתן לי לנקוב בשמה של אוניברסיטה מפורסמת, בה, כביכול, הוענק לי תואר מכובד, הייתה נחה דעת השואל. אך האמת היא, שידע מסוג זה אינו נרכש באוניברסיטאות או במכללות כלשהן. ידע ותובנות אלו קיימים מקדמת-דנא בידי האדם, בכל הדורות, ועשוי להיות מנת חלקו של כל מי שיהיה מוכן לעבוד קשה להשגתו. לימוד אקדמי מאפשר לרכוש תארים אקדמיים, אך מכסה רק מעט מזעיר מן הידע הדרוש.
הידע העומד לרשותי היום נצבר וגובש בעבודת נמלים בלתי פוסקת לאורך שנים רבות.
השכלתי הפורמלית צנועה ביותר ומסתכמת בארבע שנות לימוד במכללה במכון ווינגייט, לפני שנים רבות, במגמה לטפוח היציבה. במסגרת זו רכשתי ידיעות בסיסיות בלבד במדעי החיים: פיזיולוגיה, אנטומיה וביומכניקה. ראוי לציין שלכל רופא, פיזיותרפיסט כירופרקט או אוסטאופט יש בנושאים אלה השכלה מעמיקה וידע נרחב בהרבה משלי.
עם סיום לימודי בווינגייט פתחתי במסע חיפוש, שבמהלכו קראתי ספרים רבים מנקודות השקפה שונות בתחום. מסע החיפוש התמקד בעיקר בניסיון למצוא אנשים שיודעים ומבינים תנועה. מצאתי את עצמי לומד יוגה אצל מספר מורים נחשבים. למדתי פלדנקרייז עם אחת מבכירות המורות בארץ באותה עת. התנסיתי בפילאטיס ובכל צורת אימון שהצלחתי למצוא. מכל מקום לקחתי את המעט שהשתכנעתי שנכון וחשוב. הייתי עד להרבה דוגמאות בהן מורים שונים הסבירו את הסמנטיקה האופיינית המתארת את פעולותיהם בטענה: "כך עושים ביוגה" או: "בפלדנקרייז מקובל..." פעמים רבות התעורר בי ספק האם המורה שלפני אכן מבין/נה דברים לאשורם, או נוהג כמצוות אנשים מלומדה ומדקלם את שלמד, על פי מה שמקובל בתחום. שום "שיטה" לא הציעה לי מבט כולל שיטתי ומעמיק. לרוב, הוצע מגוון כזה או אחר של "תרגילים" - ה"מַה" היה העיקר, וה"איך" או ה"למה" לא זכו לביטוי הולם. ההתייחסות הרווחת הייתה ל"שיטה" ולא לאדם המסוים. ואם, לצורך הדוגמה, ביוגה מקובל לשבת ישיבה מזרחית, אז כולם יושבים ישיבה מזרחית, לרבות אותם אנשים שלגביהם, למדתי להבין ולדעת שישיבה מזרחית,לגבי חלק מהאנשים, הינה בעלת השפעה שלילית מובהקת.
בשנות חיפושי אחר מורי דרך זכיתי למספר מפגשים חשובים. הראשונה הייתה יעל בן-יהודה, אשר פקחה את עיני לראות מהי איכות תנועה. במסגרת למודי בוינגייט – היה לי המזל להיקלע לשעוריו של סיני הישראלי – אשר הבהיר את הקשר בין האיכות ואופן הבצוע לבין היכולות המשופרות ש"מקבלים" בתמורה מן הגוף, והוא המורה, שהביאני אל מורהו-שלו – ד"ר אריה כלב, הוגה, רקדן ומורה נבון, בעל שיעור קומה במובן המקצועי, ובעל רגישות וצניעות במובן האנושי. קשרי עם אריה כלב נמשכו שנים ארוכות, ומיכולת ההתבוננות שלו שאבתי סוף-סוף כלים להבנת עקרונות התנועה. עקרונות על-פיהם ניתן להבין כיצד נועד הגוף להתנהג. עקרונות אלה נשענים על השכל הישר ועל הפיזיקה של ניוטון – שאינה תלושה מהפלנטה בה אנו חיים. כאשר מתוודעים אליהם ומבינם אותם, הופך, לאורם של עקרונות אלה, כל עולם התנועה ברור ומובן מאליו.
השכלתי הפורמלית צנועה ביותר ומסתכמת בארבע שנות לימוד במכללה במכון ווינגייט, לפני שנים רבות, במגמה לטפוח היציבה. במסגרת זו רכשתי ידיעות בסיסיות בלבד במדעי החיים: פיזיולוגיה, אנטומיה וביומכניקה. ראוי לציין שלכל רופא, פיזיותרפיסט כירופרקט או אוסטאופט יש בנושאים אלה השכלה מעמיקה וידע נרחב בהרבה משלי.
עם סיום לימודי בווינגייט פתחתי במסע חיפוש, שבמהלכו קראתי ספרים רבים מנקודות השקפה שונות בתחום. מסע החיפוש התמקד בעיקר בניסיון למצוא אנשים שיודעים ומבינים תנועה. מצאתי את עצמי לומד יוגה אצל מספר מורים נחשבים. למדתי פלדנקרייז עם אחת מבכירות המורות בארץ באותה עת. התנסיתי בפילאטיס ובכל צורת אימון שהצלחתי למצוא. מכל מקום לקחתי את המעט שהשתכנעתי שנכון וחשוב. הייתי עד להרבה דוגמאות בהן מורים שונים הסבירו את הסמנטיקה האופיינית המתארת את פעולותיהם בטענה: "כך עושים ביוגה" או: "בפלדנקרייז מקובל..." פעמים רבות התעורר בי ספק האם המורה שלפני אכן מבין/נה דברים לאשורם, או נוהג כמצוות אנשים מלומדה ומדקלם את שלמד, על פי מה שמקובל בתחום. שום "שיטה" לא הציעה לי מבט כולל שיטתי ומעמיק. לרוב, הוצע מגוון כזה או אחר של "תרגילים" - ה"מַה" היה העיקר, וה"איך" או ה"למה" לא זכו לביטוי הולם. ההתייחסות הרווחת הייתה ל"שיטה" ולא לאדם המסוים. ואם, לצורך הדוגמה, ביוגה מקובל לשבת ישיבה מזרחית, אז כולם יושבים ישיבה מזרחית, לרבות אותם אנשים שלגביהם, למדתי להבין ולדעת שישיבה מזרחית,לגבי חלק מהאנשים, הינה בעלת השפעה שלילית מובהקת.
בשנות חיפושי אחר מורי דרך זכיתי למספר מפגשים חשובים. הראשונה הייתה יעל בן-יהודה, אשר פקחה את עיני לראות מהי איכות תנועה. במסגרת למודי בוינגייט – היה לי המזל להיקלע לשעוריו של סיני הישראלי – אשר הבהיר את הקשר בין האיכות ואופן הבצוע לבין היכולות המשופרות ש"מקבלים" בתמורה מן הגוף, והוא המורה, שהביאני אל מורהו-שלו – ד"ר אריה כלב, הוגה, רקדן ומורה נבון, בעל שיעור קומה במובן המקצועי, ובעל רגישות וצניעות במובן האנושי. קשרי עם אריה כלב נמשכו שנים ארוכות, ומיכולת ההתבוננות שלו שאבתי סוף-סוף כלים להבנת עקרונות התנועה. עקרונות על-פיהם ניתן להבין כיצד נועד הגוף להתנהג. עקרונות אלה נשענים על השכל הישר ועל הפיזיקה של ניוטון – שאינה תלושה מהפלנטה בה אנו חיים. כאשר מתוודעים אליהם ומבינם אותם, הופך, לאורם של עקרונות אלה, כל עולם התנועה ברור ומובן מאליו.
כל אחת מהמסגרות בהן חיפשתי ידע היו פתוחות למספר עצום של אנשים, בשום אחד מן המקומות לא הייתי בן יחיד. למרות זאת, בתחום זה, בדומה לכל תחום אחר, יש מעט בעלי מקצוע טובים. זאת, משום שדרוש עוד דבר מה, לבד מהשכלה פורמלית. "משהו", שבלעדיו לא ניתן להגיע לרמה מקצועית נאותה. דבר נוסף זה מורכב משלשה גורמים לפחות:
הראשון - תרגול אישי יומיומי לאורך עשרות שנים. התרגול חייב להתבצע תוך התבוננות פנימה, ונסיון מתמיד לשכלל את איכות הביצוע, להתאים את הפעילות לצרכים האישיים ברמת דיוק גבוהה ככל האפשר. יש לערוך כל העת בחינת כל הידע שנרכש הלכה למעשה. יש לשפר כל העת ליקויים אישיים התנהגותיים/יציבתיים.
השני - עליך לְלַמֵּד את הידע שצברת, ולהעביר את המסקנות והתובנות שהגעת אליהן לאנשים אחרים. הצורך ללמד אנשים אינטליגנטיים וספקנים, מאלץ להבהיר את הדברים לאשורם.
השלישי: התבוננות בלתי פוסקת בכל אדם. מאמץ בלתי נלאה לזהות את אופייני התנועה והיציבה של כל אדם, וניסיון מתמיד להבין מתוך האופיינים מהן הבעיות העלולות להופיע ואיך ניתן למנען. שלושת הגורמים הללו נכללים במסגרת התגייסות מנטלית ואינטלקטואלית מוחלטת ובלתי
הראשון - תרגול אישי יומיומי לאורך עשרות שנים. התרגול חייב להתבצע תוך התבוננות פנימה, ונסיון מתמיד לשכלל את איכות הביצוע, להתאים את הפעילות לצרכים האישיים ברמת דיוק גבוהה ככל האפשר. יש לערוך כל העת בחינת כל הידע שנרכש הלכה למעשה. יש לשפר כל העת ליקויים אישיים התנהגותיים/יציבתיים.
השני - עליך לְלַמֵּד את הידע שצברת, ולהעביר את המסקנות והתובנות שהגעת אליהן לאנשים אחרים. הצורך ללמד אנשים אינטליגנטיים וספקנים, מאלץ להבהיר את הדברים לאשורם.
השלישי: התבוננות בלתי פוסקת בכל אדם. מאמץ בלתי נלאה לזהות את אופייני התנועה והיציבה של כל אדם, וניסיון מתמיד להבין מתוך האופיינים מהן הבעיות העלולות להופיע ואיך ניתן למנען. שלושת הגורמים הללו נכללים במסגרת התגייסות מנטלית ואינטלקטואלית מוחלטת ובלתי
פוסקת לנושא הגוף והתנועה. כל אלה מובילים לתוצאה של פתרון בעיות. בעזרת הוכחת תוצאות מתמדת, מלאכת השכנוע נעשית קלה.
התגייסות מוחלטת זו של כוחות הרוח והחשיבה, יחד עם התבוננות, תירגול והתנסות בלתי פוסקים, ועם הצורך ללמד אנשים אחרים ולעזור להם להקל מכאובים, ולהימנע ממכאובים בכל חלקי גופם - כל אלה גם יחד הביאו אותי למקום בו אני נמצא.
