המפרקים

המפרקים הם אזורי המפגש בין עצמות. בגוף האדם מפרקים רבים. קיומם ותפקודם התקין מאפשרים חופש תנועה לגוף כולו.
כאבים במערכת התנועה של הגוף מופיעים, אך לעיתים נדירות, בחלק גוף שאיננו שרירים או מפרקים. הסבר בסיסי על הסיבות לכאבים בשרירים מופיע במאמר הסיבות לכאבי גב.
בעיות מפרקים מתעוררות לרוב כתוצאה משימוש לא נכון בגוף בכלל, ובמפרקים כחלק ממנו. מאמר זה אינו דן בבעיות שמקורן בתאונות. וכן, אינו מתייחס לבעיות שצצות (בעת ובעונה אחת) במפרקים רבים, ומעידות על דלקת מפרקים אשר מקורה בפגיעה באיזונים כימיים בגוף.
הצטברות נזק במפרק מתאפשרת בשל שימוש באותו מפרק, לאורך זמן רב(!)  שלא בהתאם ל"הוראות היצרן". מושג זה נשמע ערטילאי, אך "הוראות" אלה מובהרות לכל מי שבוחן את מבנה המפרק הבודד והגוף בכללו בעיניים נבונות, תוך שימוש בשכל הישר. ב“קוד” הרשום באופי המבנה האופייני של כל מפרק, מובהר כיצד תוכנן המפרק לתפקד, ומכתיב כיצד עלינו להשתמש בו ולהפעילו. במפרק עלולים להצטבר נזקים על רקע שימוש לא נכון בו בשלושה היבטים עיקריים:
1. מישורי תנועה
כל מפרק בנוי בצורה שמחייבת הפעלתו באחד או יותר משלושת מישורי התנועה האפשריים במרחב. מפרקי האצבעות, הבהונות והברכיים נועדו לנוע במישור תנועה אחד בלבד. דוגמת ציר של דלת. כתף, קרסול או ירך הינם מפרקים המיועדים לאפשר תנועה בכל שלושת המישורים. מפרק שיאלץ לפעול שלא בדיוק בהתאם למישורי התנועה להם הוא מיועד ייפגע בהדרגה. חלק ניכר מבעיות הברכיים הם תוצאה של שימוש לא מדוייק במישורי התנועה.
 2. טווחי תנועה
במערכת התנועה מתקיים העיקרון "השתמש - פן תאבד" (use it or loose it). עיקרון זה עומד בבסיס כל תורות האימון. משמעותו המעשית של העיקרון היא שיכולת תנועתית כלשהי תישמר ואולי אף תשתפר, רק בתנאי שנשתמש בה. עצם העובדה שיכולת תנועתית כלשהי קיימת – מעידה על הצורך בקיומה. מאידך, חוסר שימוש ביכולת מסויימת יעביר מסר לגוף שאין בה צורך, ועל סמך מידע זה לא יקצה הגוף משאבים לשימור יכולת זו – ובהדרגה תאבד. מי שיש לו יכולת לרוץ, לשחות, לעלות מדרגות או לשבת בנוחיות על הרצפה, ויתמיד בשימוש ביכולות אלה – גם יישמר אותן לאורך זמן. ללא שימוש יאבדו היכולות. הוא הדין בכל הנוגע לתנועתיות המפרקים. שמירת בריאותו של מפרק הבנוי באופן המותאם לטווחי תנועה גדולים – מחייבת קיום טווחי תנועה אלה. העדר תנועה במידת ובטווחי תנועה מספקים - יצמצם את היכולת לקיים תנועה במידות ובטווחים אלה. תוצאות הדבר תכלולנה: מגבלות תנועה, עיוותים בעיצוב הגוף, השפעה שלילית על מפרקים ואיברים אחרים, וכאבים. חלק גדול מבעיות בכתפיים הן תוצאה אופיינית לחסר בטווחי תנועה. קיימים מקרים שמקור הבעייה הוא מצב הפוך: משמע, מצב בו  מפרקים אינם יציבים דיים, בהם מתקיים חופש רב יתר על המידה. מצב זה יגרום אף הוא לכאבים. (אצל מבוגרים – מקרים אלה שכיחים פחות).
 3. לחצים/עומסים
מפרק המיועד לשאת מידה מסויימת של עומס, "יתקלקל" בהדרגה באם ייאלץ לשאת, דרך קבע, עומסים גדולים יותר. מפרקי שורש הבוהן הגדולה בכף הרגל וקדמת כפות הרגליים בכלל, מהווים דוגמה מאוד נפוצה לתופעת עודף-עומס שהמפרק נאלץ לשאת.
כל השפעה שלילית על מפרק – תצטבר, והתוצאות השליליות תתעצמנה, בדומה להזנחת ברז דולף, תקלה מכנית ברכב, או חור קטן בשן. בשלב מסוים –  כשתגדש הסאה... יתחילו כאבים. כאבי כתפיים, ברכיים או גב לא מופיעים "פתאום". כנראה שקדם להופעת הכאב תהליך "שקט" וממושך של הצטברות נזקים, כתוצאה מאי ציות ל"הוראות היצרן".

הדרך להתמודד עם בעיות אלה: 
מחד יש ללמוד להפעיל את המפרקים השונים במישורי התנועה להם הם מיועדים, יש לספק למפרקים תנועתיות בטווחים המלאים וכן יש למנוע מן המפרקים עומסים מופרזים. מאידך יש לחזק את ה"תחבושת האלסטית" הטבעית של המפרקים - שרירים, גידים, רצועות וחיבוריהם אל העצמות.
לימוד ותירגול נבונים יאפשרו השגת מטרות אלה.

להבטחת תוצאות טובות יש לוודא שכל טיפול מתחשב התחשבות מלאה במציאות האישית של כל מטופל/ת באופן אישי. התרגול חייב להיות מותאם בקפדנות לצרכים וליכולת של המטופל עצמו.
כל בעיה בריאותית שמקורה באורח החיים של האדם ניתנת לטיפול אך ורק על ידי הכנסת השינויים הדרושים באורח החיים. מחד, יש לצמצם את הגורמים המזיקים, ומאידך לעודד, לעורר ולהפעיל את הגורמים המועילים/מונעים. בנושאים דוגמת עישון, עודף משקל, צריכה מוגברת של סוכר וכד', ברור לכל שהפתרון חייב לכלול שינוי באורח החיים, וברור שלא ניתן להסתפק בטיפול רפואי בלבד.

בעיות במפרק שהופיעו "פתאום", תוך כדי מהלך חייו הרגיל של האדם, הנן תמיד תוצאה של נזק מצטבר והן באחריותו האישית של כל אחד מאתנו.

מכתב מאתי ג.

שלום אורי.

פגשתי אותך לפני כשנה וחצי במסגרת שישה מפגשים בהדרכה אישית. אין לך מושג כמה אני מצטערת שלא פגשתי אותך לפני כארבע שנים כאשר גופי החל לשדר כאבים, ועוד יותר מכך לפני ארבעים שנה. שאולי אז הייתי מצליחה בגילי היום (63) להמשיך ולקיים את הפעילות הגופנית/ספורטיבית לה הייתי רגילה. נהגתי לשחק טניס כארבע פעמים בשבוע והליכות רגליות בשבילי הרים גבוהים ומפותלים במשך כמה ימים רצופים. לכך הקדשתי את עיקר זמני לאחר פרישה מעבודתי. במקביל התעמלתי פילאטיס פעמיים בשבוע ועוד אימון בחדר כושר.
לפני כארבע שנים החלו כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל עד הקרסול וגב כף הרגל. כל פעילותי הגופנית שכל כך אהבתי פסקה באחת. בדיקות רפואיות העלו שיש לי מספר בילטי דיסק בעמוד השדרה. במשך שנתיים פניתי בזה אחר זה למיטב המומחים בתחום: רופאים אורטופדים, מומחי פיזיותרפיה, מומחה ברפואה סינית ואוסטיאופט. כשדבר לא עזר עברתי שלושה טיפולים פולשניים של רופא מומחה לטיפול בכאב. הכאב נשאר וכל נסיון לעשות מאמץ גופני כלשהו, כגון הליכה מתונה של שניים שלושה ק"מ, הגביר אותו מאוד.כל אותו זמן אמרה לי חברתי, שגרה בגליל, שהיא מתעמלת אצלך וסיפרה לי על גישתך הכוללת ומומחיותך רבת השנים, ושאתה עובד גם במרכז הארץ. כשהכל לא עזר, אספתי את עצמי, מתוך מצב רוח קשה לתוכו שקעתי, ויצרתי איתך קשר.
במשך שש פגישות העברת לי את עקרונות התנועה לפיהם אתה נוהג, לימדת אותי איך ללכת נכון, איך לעמוד נכון איך להתכופף ולהזדקף ועוד הרבה. העיקר, בנית לי תכנית לתרגול יומיומי שנמשך כשעה, וגם הצטרפתי לפעילות שבועית קבוצתית בהדרכתך. המצב השתפר בהדרגה ובהתמדה לאורך זמן.
כעת מהכאב עדיין לא השתחררתי לחלוטין, אבל השתחררתי מהחרדה שכל מאמץ גופני יגביר אותו. הידיעה שתרגילי המתיחות ישמרו את הכאב ברמתו הנסבלת ושהעיניינים תחת שליטה, מאוד מרגיעה. אני רוכבת על אופניים או הולכת במשך שעה בכל יום, ובעיקר מבצעת כמו "מאמינה אמיתית" את התרגול היומי. בעוד שבוע אנסה להצטרף לטיול פתיחת העונה של קבוצת מיטיבי לכת שהייתי ממייסדיה וממנהיגיה במשך שלושים שנה.
על הכל תודה תודה תודה.

אתי ג. - תיאור מיקרה אופייני

בקיץ 2009 פנתה אלי אתי (63) לראשונה. היא התלוננה בעיקר על בעיות גב שנמשכות כבר חודשים ארוכים. מאחוריה הייתה שורה ארוכה של טיפולים שונים, אך ללא הועיל. לדבריה עד גיל קרוב לשישים מעולם לא חשה כל כאב. היא אהבה מאוד פעילות ספורטיבית ועסקה בה שעות רבות כל שבוע. הפעילות כללה טניס, מסעות רגליים קשים, פילאטיס, חדר כושר ועוד. לבד מכאבי הגב הופיעו גם כאבים בברכיים ובכפות הרגליים. אתי ניראתה לי כאובה גופנית, מותשת נפשית וחרדה מפני הדרדרות עתידית.
מייד בפגישתינו הראשונה, במבט קצר, התבררו לי הסיבות למצבה. כל אופייני התנועה והיציבה שלה שידרו מתח שרירי (טונוס) גבוהה מאוד וחוסר גמישות. בעת עמידה היה מישקלה מונח על קידמת כפות הרגליים. עקביה כמעט ריחפו באויר. כתוצאה מכך פעלו עומסים מופרזים על הגב התחתון כמו גם על כלל מערכת השרירים האחורית של גופה, ועל קדמת כפות הרגליים.
האיזון החיוני בין כח לגמישות נוטה להיות מופר, כמעט תמיד, לרעת הגמישות. כל הפרת איזון מתבטאת בכאבים ושיבושים שונים. אופי הפעילות הגופנית שביצעה אתי, ואינטנסיביות הפעילות רק עודדו והחמירו חוסר איזון זה. אתי שימשה בעיני דוגמה בולטת לחוסר איזון שכזה, והרגשתה הייתה בהתאם. 

ראשית חכמה היה עלי להסביר, ולשכנע את אתי שאכן הסיבות למצבה ברורות והגיוניות. אחרי שורה ארוכה של אכזבות מטיפולים שונים, זו הייתה משימה שנתקלה בספקנות טבעית. שנית הסברתי לאתי שהדרך לשיפור מצבה חייבת לכלול התגייסות מנטאלית ומעשית מצידה. אינני יכול או מתיימר "לטפל" בשום אדם (חוץ מאשר בעצמי).
אך אני מאמין שאני יכול לשמש "יועץ נבון" לכל מי שמוכן לטול על עצמו אחריות. מוכן ללמוד ובעיקר לתרגל בהתמדה. 

מפגישה לפגישה התברר לי שאתי מבצעת את חלקה במסירות וברצינות. ובתמורה הבטחתי תוצאות. 

המסע עדיין לא תם. אתי הצטרפה למסגרת קבוצתית הנפגשת אחת לשבוע, כמובן ששומרת על שיגרת אימון אישית בהתאם להנחיותי. בהדרגה החלה לחזור לפעילות גופנית יותר מגוונת. החרדות מפני התקפים משתקים עוזבות אותה בהדרגה. הידיעה וההבנה בדבר הסיבות לבעיות מחד, ומאידך השיפור שמושג על ידי התירגול, מעניקים תחושה שהעיניינים תחת שליטה. אני משוכנע שעוד נכון לה שיפור משמעותי נוסף.

הטיפול הנכון בגוף אמור להתחיל בגילאים צעירים (עשרים ומעלה לכל המאוחר) ולא נועד להסתיים לפני החיים עצמם.

תוחלת החיים

קיימת טענה הנשמעת לא פעם מפי מי שחווה לראשונה בחייו כאבי ברכיים (כדוגמה) בהגיעו לגיל חמישים (+-), שעל-פיה הכאב נובע מכך שלכאורה נועדנו לחיות כארבעים שנה בקירוב. לפיכך אין להתפלא שסביב גיל חמישים החלו הברכיים לכאוב.ראשית יש להדגיש, וללא כל קשר לתוחלת החיים, שהברכיים, כמו כל חלק אחר בגוף לרבות הגוף כולו, נועדו לחיות בבריאות מושלמת כל החיים. זאת בהנחה שחיים על פי "הוראות היצרן". הטענה בדבר תוחלת חיים בת 40 - 50 שנה נובעת, לדעתי, מן הסטטיסטיקה בלבד.בעידנים בהם למעלה ממחצית הנשים לא שרדו לידה, בהם כחמישים אחוז מן התינוקות לא שרדו את שנתם הראשונה, עידנים בהם לא ניתן היה להתמודד עם שטפי דם חזקים, שברים פתוחים, ארס נחשים ופגיעתן של חיות אחרות, תקופות בהן היה קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם זיהומים, בעידנים שלפני גילוי החיסון בהם מגפות השמידו אוכלוסיות שלמות, בתקופות בהם האירגון החברתי כלכלי לא יכול היה למנוע תקופות רעב ממושכות, כל אלה ועוד גרמו לכך שברמה הסטטיסטית של הדברים אכן תוחלת החיים הממוצעת הייתה קצרה משמעותית מן המקובל היום.
אך לכל מי שהצליח לחמוק מפגיעתם הרעה של כל הגורמים הנ"ל, היה סיכוי סביר להאריך חיים בדומה למוכר לנו היום. בנוסף לכך, בזכות הניקיון האקולוגי, ניקיון מקורות המיים, העדר רעלים מחומרי הדברה ומתעשיות שונות, רמות נמוכות של קרינה אלקטרומגנטית, העדר כימיקלים מזיקים שונים ומגוונים בסביבת החיים, רמות נמוכות ביותר של צריכת סוכר, אלכוהול וכד', כל אלה גרמו לכך שכל השורדים את הפגעים השונים, האריכו חיים ונהנו מרמת בריאות גבוהה. עדויות התומכות בהערכה זו ניתן למצוא במסורות של כל התרבויות.
כדאי לזכור שלפני למעלה ממאה שנה צריכת הסוכר הממוצעת עמדה על כשני ק"ג לנפש בשנה. נכון להיום עומדת צריכת הסוכר הממוצעת על כשבעים ק"ג! ובהתאמה, הסטטיסטיקה של העשורים האחרונים מצביעה אמנם על עליה מתמדת בתוחלת החיים, אך בד בבד מצביעה גם על עליה מתמדת בתחלואה, בעיקר בתחומים הבאים: כלי דם ולב, שבץ מוחי, סרטן, פרקינסון, טרשת נפוצה סוכרת, עודף משקל ניכר ועוד.

לסיכום, במידה ונשמור כהלכה על הברכיים שלנו, הן אמורות לשרת אותנו כהלכה הרבה יותר מארבעים או חמישים שנה.

עקרונות התנועה

כללי
העקרונות שיוסברו להלן, מהווים חלק מחוקי הטבע. הם פועלים ומשפיעים עלינו, לחיוב או לשלילה, כל הזמן. הבנת העקרונות הללו ויישומם במהלך חיינו הרגילים, וכמובן גם בכל פעילות גופנית יזומה ספורטיבית או אחרת - תהווה תרומה חשובה ואף הכרחית לשמירה על בריאות הגב, המפרקים והגוף כלו, ושמירה על יכולת התנועה הרצויה. כפועל יוצא מציות לעקרונות אלה תטופח ותשמר צורתו הנאה של הגוף לאורך שנים רבות. רשימת עקרונות התנועה, כפי שנוסחו על ידי, כוללת חמישה(!) עקרונות בלבד. עקרונות אלה הנם בעלי חשיבות זהה, ונובעים אלו מתוך אלו. קיום נכון ומדויק של כל עיקרון בפני עצמו מעורר ומעודד יישום נכון של כל האחרים, ולהפך. שימוש לא מדויק ולא נבון, כזה שלא בהתאם להיגיון הפנימי של מבנה הגוף כולו, או של כל חלק ממנו בנפרד, יגרום לשיבושים בתיפקוד, לכאבים ולעיוותים במבנהו (כגון: התרחבות מרכז הגוף, אובדן גובה, שינויים בצורת הגב או כפות הרגליים, ועוד).כאבים ומיחושים, הם תחבולה מחוכמת (אם כי מאוד לא נעימה), ותכליתם להתריע על תקלה במערכת. כל כאב הוא תוצאה של נזק מצטבר, כך שהכאב מופיע רק ל א ח ר מעשה. (פרט לאירועים טראומטיים).המשמעות: תנועה שמתבצעת שלא כהלכה, גורמת לגוף לספוג נזק כלשהו. כאשר מידת הנזק המצטבר מגיעה לרמה מסויימת – מופיע הכאב. זאת בדומה לטיפות מים הנושרות אל תוך כוס. רק כאשר תתמלא הכוס יתחילו המים להשפך. לשום אירוע גופני חד פעמי – אין משמעות בריאותית לטוב או לרע (חוץ מלאירוע טראומתי כגון תאונה). מטופלים רבים מדווחים לי על תנועה מסויימת שכביכול היוותה את הסיבה לבעייתם. אך יש להדגיש שהאירוע שהתרחש בעת הופעת הכאב או בסמוך לפני כן, לרוב איננו אלא "הקש ששבר …", ואין לראותו כסיבה הישירה לכאב.חלק מן ההיבטים המעשיים של עקרונות אלה, יהיה ברור ומשמעותי יותר בעזרת הדגמות פשוטות, שאותן ניתן לחוות רק בעבודה מעשית. אני משוכנע שכל מי שמשתתף באופן שגרתי בפעילות בהדרכתי, מבין היטב את כוונתי. להלן העקרונות:

עקרון ראשון - התבססות

עקרון זה נוסח לראשונה ע"י ארכימדס באמירתו המפורסמת על נקודת המשען. גוף האדם (והחיה), אינו "מונח" על האדמה ונשען עליה כאחד החפצים והרהיטים, אלא דוחף את האדמה מטה, על מנת להתרומם ולצמוח ממנה. (כפי שפועל מגבה – ג'ק).משמעותו הפיסיקלית של צמד המונחים "התבססות - צמיחה" היא הצמד "כוח - קונטרה". דריכת חץ וקשת, סגירת רוכסן כנגד מתיחת הבגד, סחיטת סמרטוט, סגירת/פתיחת עט וכד'."דחיפה" זו הינה פעולה ולא מצב. פעולת דחיפת האדמה/התבססות, מתבצעת דרך נקודת המשען העיקרית של הגוף על האדמה בתנוחה נתונה: עקבים בעמידה, ברכיים בעמידה על ארבע, אגן בישיבה וכן הלאה. התבססות יכולה להתבצע רק מכוח היזום במרכז הגוף: בטן, מותניים וריצפת האגן (כל השרירים המהווים מעטפת לחלל הבטן).

עקרון שני – יוזמה במרכז הגוף

עקרון זה נובע מעקרון ההתבססות, וקובע שכל תנועה, חייבת להיות יזומה במרכז הגוף, ע"י שרירי הבטן המותניים ורצפת האגן. ניתן למנות לפחות עשר סיבות שונות, שכל אחת מהן לכשעצמה, מהווה, על פי היגיון אלמנטרי, סיבה מספקת לכך שקבוצת השרירים הנ"ל חייבת ליזום, לפעול ולהיות שותפה ערנית בכל תנועה משך כל שעות הערות של היצור החי. לא ניתן לקיים אף לא אחד מעקרונות אלה ללא השתתפות שרירי הבטן. כל אחד מחמשת עקרונות התנועה המפורטים בזאת מהווה אחת משורת הסיבות. קיימות כמובן גם סיבות נוספות לצורך בתפקוד רצוף של שרירי הבטן יומיום כל היום. בהעדר התבססות היוזמת ויוצרת צמיחה – תתקיים בהכרח, עקב פעולת כוח הכובד, השענות, צניחה והידחסות הגוף אל תוך עצמו. כתוצאה מכך - אובדן גובה והתעבות מרכז הגוף.

עקרון שלישי - איזון, שיווי משקל

קיים ציווי עליון של הטבע להשקעת אנרגיה מזערית לטובת השגת כל מטרה תנועתית. הפעלת הגוף נועדה להתבצע באופן חסכני, מדויק, הרמוני, אלגנטי ושובה עין. שימוש במינימום תנועות להשגת מקסימום יעדים. לפיכך על תנועה להתבצע באופן חסכני, יעיל, מדויק ואלגנטי. זה היופי בהתגלמותו. מה שיעיל, חסכוני, מדויק ואלגנטי – הוא גם שובה עין ביופיו, וכמובן גם מועיל לבריאותינו.לשם הפעלת כל גוף/חפץ תדרש אנרגיה מזערית כל עוד ימצא הגוף/חפץ בתנאי שיווי משקל ואיזון. כאשר ימצא מקל של מטאטא, כיסא או גוף האדם בתנאי שיווי משקל ואיזון – יפעלו על מבנהו מיזער (מינימום) עומסים.כאשר בעת תנועת הגוף יתקיימו שני עקרונות התנועה הראשונים שהזכרנו, תהיה לגוף נטייה טבעית וספונטנית לקיים גם את העיקרון השלישי ולהגיע למצב שיווי משקל - איזון.כך למשל, בעת הרמת רגל לפנים ממצב עמידה – יושג האיזון הדרוש על ידי הפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל הגבוהה, כתף בצד הרגל הגבוהה תופיע מאחור, כתף נגדית מלפנים, ובכך יגיע הגוף לשיווי המשקל והאיזון. מצב זה יהיה תוצאה של התבססות ברגל העומדת ויוזמה במרכז הגוף. התנהגות נכונה, כזו שתגרום לגוף להגיע לאיזון הדרוש באופן ספונטאני, תתבטא בהליכה בהפניית חזה קלה אל עבר הרגל הצועדת לפנים.ללא יוזמה נכונה במרכז הגוף - לא קיימות תנועות פיתול בגו, ובלעדי תנועות אלה לא ניתן להגיע לאיזון. בהעדר איזון יאלץ הגב לעמוד בעומסים גדולים לאין שיעור.נסו להשוות בין אחיזת כיסא בנקודת האיזון שלו לבין אחיזת אותו כיסא בקצה רגלו הקדמית.אצל כל בעלי החיים (בעלי החוליות) – מגיב כל עמוד השדרה לכל תנועה באשר היא. אצל בני האדם תופיע תגובה זו, רק באם יתקיימו עקרונות אלה.

עקרון רביעי - כל תנועה היא משימה לכל הגוף

הגוף הוא ישות אחת, שאמורה להתגייס כל כולה לביצוע כל מטרה תנועתית. כל הפעלת יד, רגל או ראש, חייבת להתבצע תוך קיום התבססות, יוזמה במרכז הגוף, ובתנאי שיווי משקל ואיזון. על מנת להשיג את כל אלה יחד – נדרשת התגייסות של הגוף כולו.על פי הדוגמה שהובאה בסעיף הקודם, במצב עמידה, הכוונה להרמת רגל לפנים צריכה להתבטא בהתבססות על עקב הרגל העומדת, בדחיפת שרירי הבטן את הגב התחתון לאחור (לבל ימשך לפנים על ידי משקל הרגל המורמת), ובהפניית פלג הגוף העליון אל עבר הרגל המתרוממת - שימוש בגוף כולו. ללא קיום כל מכלול מרכיבי ההתנהגות הזו, בעת הרמת הרגל יפעלו על הגוף כוחות דוחסים, יפעלו על הגב עומסים מופרזים והגוף יאבד מגובהו ומגמישותו.

עקרון חמישי – ה"קוד" הרשום במבנה הגוף

הגוף בנוי על פי הגיון מוצק. הבנת הגיון זה תוביל לשימוש נבון ויעיל בגופינו. לעומת זאת התנהגות גופנית שאינה בהתאם לקוד זה תגרום בהכרח לצבירת נזקים. כל חלק מחלקי הגוף יכול לשמש דוגמה לקיומו של הקוד הרשום במבנהו. לשם הסברת עיקרון זה די אם אציג שתי דוגמאות:
כף הרגלהינה בעלת מבנה חזק ומסיבי באזור העקב, ובעלת מבנה עדין בהרבה בקדמת כף-הרגל והבהונות. המסקנה המתבקשת היא, שרוב המשקל אמור להישען היכן שהמבנה חזק יותר – על העקב - ולא על הבהונות! רוב בני האדם אינם מתנהגים כך. 

המפרקים
מובן מעליו שהעצמות מקנות חוזק למבנה הגוף, והמפרקים מקנים חופש תנועה. מבנהו המיוחד של כל מפרק מכתיב את אופן ההפעלה שהמפרק מיועד לו – כיווני/מישורי תנועה וטווחיה.

מפרק, לעומת עצם, מהווה נקודת תורפה. הטבע הציב בגופינו מפרק בכל מקום בו נדרשת תנועה. מאחר והמפרק מהווה נקודת תורפה, הגוף "יפרנס" מפרק רק בתנאי שאכן יהיה בו שימוש כציר תנועה. כל מפרק שלא נשתמש בו, או בחלק מטווח התנועה שלו, – יחדל מלהתקיים כציר תנועה (בדומה לציר שער חלוד), או יאבד את אותו טווח תנועה שלא היה בו שימוש. כאשר יזהה הגוף שפוטנציאל התנועה במפרק מסוים אינו בשימוש – הוא יגרום למפרק לאבד את תכונותיו כמפרק, עם הזמן המפרק יתגרם ויהפוך לעצם. ככל שבמפרק מסוים מתקיימת פחות תנועה וקיים יותר לחץ – תואץ ההתגרמות. תופעה זו בולטת במיוחד בעמוד-השדרה המותני, ומתרחשת לעתים כבר בגילאים מוקדמים ממש.
שימוש במפרק שלא בהתאם ל"הוראות היצרן", הנגזרות מן הקוד הרשום במבנה המפרק, גורם נזק למפרק ולחלקי גוף נוספים.
דוגמה: ברך אינה מיועדת לתנועות-פיתול; כפות רגליים הפונות חוצה (לצדדים), יגרמו בעת הליכה לתנועת פיתול לאורך הרגל כולה, לרבות בברך, עם כל צעד. כתוצאה מכך יצטברו נזקים בכף הרגל עצמה, בברך, והנזק ישודר (אפקט הדומינו), למפרקים נוספים: ירך, חוליות המותן והעורף, וישפיע על כל יציבת הגוף.
ציר תנועה צריך להיות מתוחזק כך שלא יהיה "דחוס" ושלא יופיעו עליו עומסים בכיוונים ובמידה שאינו מיועד להם - בדומה לציר שיש לשמנו כדי שלא יחליד, "יחרוק" ויישחק.
עמוד השדרה בנוי מחוליות המקנות יכולת תנועתית בשלושה מישורים: כפיפה לפנים ולאחור, כפיפה לצדדים ופיתול. לפיכך יש צורך בקיום תנועות אלה לשם שמירה על בריאותו.

סיכום
בעלי החיים מתנהגים על פי אינסטינקטים, ולכן הם מקיימים את החוקים הללו באופן ספונטני, וכתוצאה מכך תנועתם אלגנטית ונאה לעין, הם מצליחים להימנע מכאבים, לשמור על יכולותיהם הגופניות וצורתם המקורית לאורך כל חייהם.
במהלך אלפי שנות האבולוציה, נפרד האדם בהדרגה מן האינסטינקטים ה"חייתיים", ובתמורה פיתח יכולות למידה, הבנה והסקת מסקנות. יכולות ייחודיות אלה אמורות לשרת את האדם המודרני, ולמלא את ה"חלל" שנפער עקב אובדן האינסטינקטים. כאשר תופנה יכולתו האינטלקטואלית להבנה ולימוד עקרונות אלה, יוכל לשפר את איכות חייו ובריאותו.
לנוכח העדר האינסטיקטים הדרושים לקיום תנועה נכונה, התאפשרה התפתחות הרגלי תנועה ויציבה לא נכונים דיים, שגורמים להצטברות נזקים שונים.
שינוי הרגלי תנועה, היא משימה קשה ביותר, שדורשת התמסרות לאורך זמן רב. לכן עלינו לעסוק במקביל לכוונה לסגל לעצמנו הרגלי תנועה ויציבה משופרים, (בהתאם ל"הוראות היצרן"), גם בפעולות פיצוי ו"תחזוקה" רציפות – כלומר: תרגול נכון.

שחיה וכאבי גב

ח' היה כבן 60+ כשהצטרף לקבוצה שעבדה בהדרכתי. הוא התלונן על כאבי גב אותם הכיר לאורך זמן רב. על פי אופייני היציבה והתנועה שלו ניכר היה שגמישותו לוקה בחסר. הדבר היה בולט במיוחד בגמישות הרגליים והגב. בעת עמידה פונות כפות רגליו חוצה ובטנו רפויה. שני סימנים אלה מרמזים על סיכוי גבוהה להופעת בעיות גב תחתון. בנוסף, גבו עגול ובעורפו קפל עור עמוק המעיד על מצב מקוצר של שרירי העורף.

בהתייחסי לכאבי הגב שלו, שהיוו את הסיבה העיקרית להצטרפותו לקבוצה, הבטחתי לח' שעם קצת תירגול יומי מתאים – "יחול שיפור משמעותי בזמן קצר”. במשך שבועות אחדים הופיע ח' באופן סדיר למפגשי הקבוצה, ואף אישר שהוא מתרגל בקביעות את הפעולות עליהן המלצתי בפניו. לאור זאת התפלאתי מאוד לשמוע, לאחר שבועיים שלושה, שלא חל כל שיפור במצבו. השתדלתי לוודא שח' אכן מבצע את הפעולות שלהערכתי היה חשוב שיתרגל, וכן שהתירגול מבוצע כהלכה.

למרות זאת המשיכו כאבי הגב להציק. חקרתי האם ואילו סוגי פעילות גופנית נוספת הוא נוהג לעשות, והתשובה הייתה – שחייה.

למרות האימרה העממית הגורסת ש: “שחיה זה בריא לגב", אין לדעתי לראות בשחייה, בכל סיגנון מקובל, מכשיר טוב למניעת כאבי גב. אף על פי כן הערכתי שתירגול נכון למניעת הכאבים אמור לאפשר לח' לשחות מבלי ליסבול. אך לאכזבתי הוא המשיך לדווח בהתמדה על כאבים.

בנסיבות אלה חשתי תיסכול רב. נקלעתי למבוכה אישית ומקצועית. בכל המקרים בהם הערכתי שתירגול מסויים יתן תוצאות, כך אכן קרה.

בחלוף חמישה/שישה שבועות, הזדמנתי יום אחד אל הבריכה בה נהג ח' לשחות, והנה פגשתיו יוצא מן המים ובידו זוג סנפירים (טלפי שחיה) ענקיים. שאלתיו באיזה סיגנון שחייה הוא משתמש בסנפירים, וכשתשובתו הייתה "חתירה" – התחוור לי מייד כל העיניין. באותו מעמד הדגשתי בפניו שעליו לשחות אך ורק בתנוחה הקרובה/דומה לתנוחת ישיבה על הרצפה, ולהשתמש לצורך השחייה ברגליו בלבד. מקץ שבוע הודיע לי ח' שהמצב השתפר משמעותית.

דעתי העקרונית המנומקת על השחייה תובא במועד אחר.