העורף

העורף

כאבי גב או עורף, ברמה הסטטיסטית, הם הכאבים הנפוצים ביותר במערכת התנועה בגופנו.

במאמר שפורסם במועד מוקדם יותר תחת הכותרת "הסיבות לכאבי גב" ניסיתי להסביר את הסיבות לכך. כל מה שנאמר שם ביחס לגב התחתון, ברמה העקרונית מתאים גם ביחס לעורף.

במאמר זה אנסה לדון בגורמים האופייניים במיוחד המשפיעים על העורף.

שני גורמים עיקריים משפיעים על איכות תפקוד העורף:

צמיחת הראש והעורף מתוך הגוף, והפעלת הראש כחלק מכל בית החזה ופלג הגוף העליון, ולא לכשעצמו.

המכנה המשותף לשני אלה הוא תפקוד שרירי הבטן.

צמיחה

מידע חשוב בנושא זה ימצאו הקוראים במאמרים: "עקרונות התנועה”, "שרירי הבטן”.

התנהגות גופנית נכונה מתחילה בהתבססות (ראה עקרונות התנועה לעיל) שתוצאתה צמיחה. איברי הגוף השונים נועדו לצמוח זה מתוך זה, ולא להישען ולהידחס זה אל תוך זה. בהעדר התבססות וצמיחה יתקיימו בהכרח תהליכי השענות ודחיסה. תהליכים אלה באים לידי ביטוי באופן בולט יותר באותם חלקי עמוד השדרה השקועים לפנים – הלורדוזות העורפית והמותנית.

כאשר משקל הראש נשען במלא כובדו על הצוואר ולא צומח ונישא מעלה מתוכו, - מונח כל כבדו של הראש בהשענות על בית החזה וכן הלאה, מתחילים להתקיים תהליכי דחיסה, במיוחד בשקע העורפי, (ניתן לראות "קפל" בעור העורף). תהליכי דחיסה אלה יוצרים בהדרגה לחצים שקיומם המתמשך לאורך זמן יגרום לבעיות.

התנהגות נכונה של שרירי הבטן נועדה לבנות עמוד אנרגיה מרצפת האגן אל פסגת הקדקוד. קיומו של עמוד אנרגיה כזה נועד להצמחת הגוף, כל חלק מתוך החלק שמתחתיו, והפחתת לחצים בהתאם. השפעתו השלילית של חסר ב"עמוד אנרגיה" כזה מתבטאת גם בנטיית הכתפיים להתרומם אל עבר האוזניים. כתוצאה מכך מתקצרים שרירי העורף לרבות גם משני צידי הראש, גורם נוסף המגביר סיכון לכאבים. תופעה זו של הרמת כתפיים, מחמירה בעת חשיפה לעומסים נוספים כגון אחיזת/הרמת חפצים (כבדים?) בידיים.

חסר בעמוד האנרגיה המדובר מאפשר במקרים רבים לעורף להימצא דרך קבע במצב מקוצר. הדבר מתבטא בקיומם של קפלי-עור בעורף. יש להבין שמצב מקוצר בעור העורף הוא גם מצב מקוצר בשרירי העורף, ואינו מצב תקין. לעתים מחמירה תופעה זו בשל שימוש במשקפיים הגורמים לאדם להרים סנטר ולקצר עורף כדי להיטיב לראות.

הפעלת הראש כחלק מכל הגו

ראש ועורף נועדו להתרומם בהמשך לעמוד השדרה כולו. כך שבעת כפיפה והתעגלות הגב, גם הראש צריך להשתחרר מטה תוך התקרבות הסנטר אל החזה. התרוממות חזרה אמורה להתקיים עם בניית אותו עמוד אנרגיה מרצפת האגן והבטן, פעולתו של עמוד זה "תפתח" את הגב ובהתאם לשינויים בגב יתרומם גם הראש. לפיכך, בעת כפיפה לפנים, נועד הראש "לרדת" ראשון ובהתרוממות חזרה "לעלות" אחרון. ללא תפקוד נכון של הבטן ייאלצו שרירי הגב והעורף להתקצר לצורך הרמת הראש.

עקרון פעולה זה צריך להתקיים גם בעת הפניית מבט אל הצד. הפנייה כזו אמורה לכלול גם הפניית בית החזה אל אותו צד, כשהאגן יציב, כך שתנועת ההפניה תהיה מחולקת לכל אורך עמוד השדרה, ולא רק לאורכו המצומצם של העורף.

סגנון התנהגות בו כל התנועה מתקיימת רק בעורף משול בעיני לכפיפת חוט ברזל פעמים אחדות באותו מקום. תהליך זה יגרום תוך זמן קצר לשבירת החוט. ואולם כפיפת אותו חוט ברזל תוך שימוש בתכונת הגמישות שלו, תאפשר לקרב את שני קצותיו זה אל זה אינסוף פעמים מבלי שתִּפַּגַע איכותו.

היעד - מניעת כאבי עורף מושג על-ידי התנהגות גופנית כללית נכונה, אשר עיקרה: התבססות וצמיחה.

בנוסף על כך, יש לשמור, דרך קבע, על גמישות שרירי העורף, ועל תנועתיות מלאה של החוליות על ידי תרגול נבון/נכון.

לעתים נפגוש אנשים כאובי-עורף המנסים להפיג את הכאב על ידי תנועות ראש סיבוביות. הדבר נטול כל תועלת. שכן תנועות אלה מביאות את שרירי העורף למצב של התקצרות יתרה, (שהוא חלק מהבעיה), והרי תנועות אלה מתבצעות בעורף עצמו, ללא שיתוף עמוד בשדרה כולו.

על ידי "תחזוקה שוטפת" נכונה וטיפול מונע ניתן בנקל למנוע מצבים חמורים. יש להקדים ולטפל מיד עם התחלת הופעת הבעיות.

הקוראים מוזמנים להגיב, להעיר, ולשאול שאלות.

פריצת דיסק

מומלץ לקרוא מאמר זה לאחר קריאת מאמר קודם תחת הכותרת: “הסיבות לכאבי גב".

רופא אורתופד, מנתח גב מבי"ח במרכז הארץ, אמר לי בשיחת חולין ידידותית את המשפט הבא: “אם מגיע אלי אדם המתלונן על כאבי גב, ואני עורך לו את כל הבדיקות ולא מוצא כלום, אינני יכול לעזור לו.”

משפט זה משקף מצב עגום ביותר, מצב הפוגע קשות בסיכוי למניעת בעיות חמורות יותר מ"סתם" כאבי גב, כגון פריצת/בלט דיסק.

מן המשפט הנ"ל משתמעת נימה שלפיה כל עוד לא הוכחה פריצת דיסק, או נזק מוכח אחר לעמוד השדרה, אין הבעיה נחשבת כחמורה, וגם אין לרופא ידע כיצד לטפל בכאב כזה.

אכן זו גם הסברה הרווחת בציבור. כביכול, כל עוד כאבי הגב לא כוללים פריצת דיסק – "הכל בסדר”.

רצוי שנבין את העיקרון שלפיו כל בעיה קטנה, באם לא תטופל כהלכה תהפוך לבעיה יותר גדולה.
המטרה הגדולה היא להימנע מכאבים וסיבוכים.
יש לראות בכל כאב גב "רגיל" מעין "פצצה מתקתקת", קדימון לקראת החמרת הבעיה.
הגורמים לכאבי גב "רגילים", יגרמו ברבות הזמן, ובאם לא יטופלו כהלכה, להחמרת הבעיות. החמרה כזו עלולה להתבטא גם בפריצת דיסק.

דומה הדבר לעליית רמות לחץ הדם והכולסטרול לפני התקף הלב.

באתרים רבים מאוד ברשת האינטרנט ניתן למצוא הסברים פשוטים המלווים ברישומים ברורים מהו "דיסק" או בשמו המלא "הדיסק הבין חוליתי", ואיך זה נראה לאחר שמתרחשת "פריצתו" ממקומו, ההסברים מלווים באיורים פשוטים וברורים . לפיכך לא אעסוק בזאת כאן.

אתמקד בניסיון להבהרת הסיבות ל"פריצת דיסק".

("בלט דיסק" – דרגה פחות חמורה של אותה תופעה).

חשוב להבין שאנו עלולים לסבול מכאבי גב קשים גם ללא פגיעה כל שהיא במבנים האנטומיים בגב, ומאידך קיימים מקרים רבים בהם יש פריצת/בלט דיסק מוכחות ללא כאבים. בגבם של רוב בני האדם בגילאי חמישים ומעלה ניתן יהיה למצוא פגיעות שונות בדיסק הבין חולייתי, ובכל זאת רוב האנשים הללו לא סובלים כל הזמן מכאב הגב. משמע, לא מצבם הפתולוגי מעיד בהכרח על הרגשתם.

אירוע פריצת הדיסק ממקומו עשוי להתרחש במועד מסוים, אך ברוב מכריע של המקרים אירוע זה הוא שיאו של תהליך מתמשך שהחל מאותו שלב בחיים בו תנועתיות וגמישות הגב התחתון החלה להיפגע. האיזון בין כוח לגמישות, ובין העומסים הפועלים על הגב לבין תנועתיות האזור מופר. כשזה קורה בד בבד עם מחסור בולט בתפקוד שרירי הבטן, זו תחילתה של פגיעה הדרגתית בתנועתיות בכל אזור הגב התחתון. הפרת איזון כזו עשויה להתחיל להתקיים לעתים זמן רב לפני הופעת כאבי הגב ה"מזדמנים" הראשונים, והרבה לפני פריצת הדיסק.
בבסיס הדברים חשוב להבין שכל מה שמגביר את הסיכוי ללקות בכאבי גב "רגילים" מקרב גם את מועד פריצת הדיסק.
לכן יש לטפל טיפול מונע בכאבי הגב, באופן יסודי, ואין להסתפק בטיפול סימפטומטי.

האיבר המכונה "הדיסק בין חולייתי" הוא מעין דיסקת-סחוס המכילה בתוכה חומר מִשחתי ג'לטיני . איבר כזה קיים בין כל שתי חוליות. תפקידו העיקרי של הדיסק – לתאם את תנועת החוליות השכנות זו עם זו, ולספוג זעזועים. המשמעות המעשית של המונח "פריצת דיסק" היא פריצת החומר הג'לטיני מתוך מעטפת הסחוס העוטפת אותו. בצאת החומר הזה מתוך מקומו המקורי הוא "נשפך" למקומות בהם קיימים איברים (אורגנים) אחרים. הצפיפות המתפתחת באזור גורמת ללחצים, היוצרים כאב חזק בעיקר כאשר הלחץ פועל על שורשי העצבים הספינאליים. עצבים אלה יוצאים, זוגות זוגות, משני צידי עמוד השדרה בין כל שתי חוליות.

הסיבות להיווצרות הבעיה:

ישנה סברה רווחת למדי, לרבות בקרב אנשי מקצוע מכובדים, שעל פיה כאשר החוליות אינן מקבילות זו לזו, גוברים הכוחות הגורמים לאותו בלט דיסק. כמסקנה מכך, נפוצה ההמלצה להימנע מכפיפות גו ומפיתולים, ולהשתדל לפעול בגו ישר.

קשה לי לקבל הסבר זה המעיד, לדעתי, על על כשל בהבנת אופי מבנה עמוד השדרה – בהתאם לפונקציות שאותן הוא מיועד לקיים.
עמוד השדרה בנוי מעצמות רבות ומפרקים רבים עוד יותר. אופי זה של המבנה נועד מעצם טבעו, לאפשר תנועתיות בשלושה מישורים. קיום תנועתיות זו כולל בהכרח מצבים משתנים של אי-מקבילות בין החוליות.
ההנחה שלי, שהטבע לא חנן אותנו בטווחי תנועה מזיקים או מיותרים.
אי שימוש במלוא הפוטנציאל התנועתי, יוביל בהכרח לפגיעה ביכולות תנועה נוספות. כתוצאה מאי שימוש במלוא פוטנציאל התנועה תיפגע גמישות המערכת, שתגרום בעצמה למצב של קיצור שרירים שתוצאותיו הרסניות ומלוות בכאב.

לפיכך הטענה שעלינו להימנע, כביכול, מכפיפות ומפיתולים מופרכת!
יש להשתמש בכל יכולת התנועה אשר מעניק מבנה השלד. היכולת תנועתית שהוענקה לנו על ידי הטבע נועדה לשימוש. אי שימוש יגרום לאבדן היכולת.
כל אבדן יכולת יוביל בהכרח לאבדנים נוספים.

מחשבה על הגבלת טווחי תנועה במטרה "לשמור" על בריאות הגוף, - יש בה קוצר ראות מסוים. מעין חיפוש האבדה מתחת לפנס...

ברור שמוגבלות בגמישות עמוד השדרה היא גורם בפני עצמו לכאבים. ולכן ההמלצה להתכופף בגו ישר - רעה לגב ולברכיים כאחת. (הסברים יובהרו במאמר אחר).

הסיבות לפריצת דיסק
לדעתי, הסיבה העיקרית הגורמת לתופעה זו של "פריצת דיסק" הינה לחץ.

כשהלחצים בין החוליות מגיעים לרמה מסוימת ומעלה, מתחילים לפעול כוחות הדוחפים את הדיסק ממקומו. זאת בדומה לגלעין-שסק חלקלק או גולה המוחזקת בין שתי אצבעות. ככל שהאצבעות תילחצנה חזק יותר כך יגבר הסיכוי ל"הנתזות" ופריצת הגלעין/גולה ממקומם.

מקור הלחץ נעוץ בשני גורמים עיקריים: עקה, ושרירים מקוצרים.

עקת המשקל:

גוף האדם נועד לצמוח חלק מתוך חלק, ולא להישען ולהידחס חלק אל תוך חלק. גופנו נועד לדחוף את האדמה – התבססות, על מנת להתרומם ממנה – צמיחה.

הגוף לא נועד להישען על האדמה כאחד הרהיטים ולהידחס אליה תוך כדי קריסה אל תוך עצמו.

משען ודחיפה הנם דבר והיפוכו.
בהכרח מתקיים אחד משני מצבים אלה. עלינו לדאוג לקיום התבססות וצמיחה שאם לא כן בהכרח יתרחש מצב השענות ודחיסה. אלה המצבים המגבירים את הלחצים בגוף בכלל, ובשקעים (לורדוזות) המותני והעורפי של עמוד השדרה בפרט. ככל שלחצים אלה גוברים ומתמשכים, גוברים גם הסיכויים לכאבי גב ולפריצת דיסק.
(בדברים אלה גם טמון חלק מן ההסבר לאבדן גובה הגוף עם העליה בגיל).

קוצר שרירים:

שרירים ביחס לחוליות משולים לגומיות סביב קופסאות גפרורים.

ככל שהגומיות קצרות יותר ומהודקות יותר, כך יגבר הלחץ בין חפיסות הגפרורים לבין עצמן. ולעומת זאת שרירים ארוכים יותר וגמישים יאפשרו שמירה על ריווח תקין ועל רמות לחץ נמוכות יותר.

זאת ועוד: היעדר פעילות נכונה של שרירי הבטן יגרום למניעת האפשרות לקיומה של התבססות וצמיחה. העדר פעילות זה של שרירי הבטן לכשעצמו, מגביל את תנועתיות חוליות הגב התחתונות. כל זאת, יחד עם שרירים מקוצרים בעיקר בחלקו האחורי של הגוף, המגבילים גם הם את התנועתיות שבין החוליות, מאפשרים ללחצים להצטבר ולהגיע לרמות הגורמות בסופו של דבר, ברגע מסוים לאותה פריצת דיסק כאובה.

המהלכים הדרושים למניעת תופעות שליליות אלה אמורים להתחיל מוקדם ככל האפשר.

ראשית יש ללמוד להתנהג נכון עם הגוף, החל בהתנהגות כפות הרגליים בעמידה ובהליכה.

המשך בהתנהגות נכונה של שרירי הבטן וציות לעקרונות התנועה. בנוסף יש להקפיד ולשמור על גמישות תקינה בשרירי הירכיים, הישבנים ובעיקר שרירי הגב התחתון והגב בכלל.

סוד הבריאות הוא סוד האיזון.

במערכת התנועה מדובר באיזון שבין יכולת המערכת לעמוד בעומסים ולספק כוח, לבין חופש תנועה וגמישות.