כפות רגליים (3)

להתנהגות כפות הרגליים נודעת השפעה עצומה על כל חלקי הגוף. אנסה לתאר חלק מהשפעות אלה.

עומס-יתר על קדמת כפות הרגליים והבהונות:

בפרק הקודם הוסבר שהתבססות עיקרית אמורה להתקיים על עקבים ושוליים חיצוניים של כפות הרגליים. במצב זה הגוף צומח אנכית מן הקרסוליים ומעלה. אך מצב בו נאלצות הבהונות לשאת משקל, מעיד על הטיית הגוף לפנים. בהעדר התבססות נכונה - גוברת נטיית הגוף "ליפול" לפנים. במצב זה נאלצת מערכת השרירים האחורית של הגוף בכללה, ושרירי הגב התחתון בפרט, לעבוד בעומס גובר כדי למנוע נפילה. נטייה זו (של הגוף לפנים) על השלכותיה השליליות, מחמירה ככל שעקבינו מוגבהים יותר. ניסוי פשוט ימחיש זאת בתחושה ברורה: עמדו, לפרק זמן קצר, על הגבהה מתחת לעקבים (3 ס”מ לערך). בעמידה זו, על עקבים מוגבהים, ניתן לחוש שחלקה הקדמי של כף הרגל נושא עומס מוגבר, תחושת מאמץ בגב תחתון תוך העמקת השקע המותני, נטייה גוברת של הבטן "להשפך" קדימה (מגמה שלילית ומסוכנת). עתה, הניחו את ההגבהה מתחת לכריות כפות הרגליים. במצב זה, ניתן לחוש שהעומס על העקבים גבר (כנדרש), בבהונות ובקדמת כפות הרגליים תורגש הקלת עומס, תגבר דריכות הבטן למניעת ה"נפילה" לאחור, והעיקר: תחושת הקלה בגב התחתון. עומס מוגבר ומצב מקוצר של שרירים – הם שני הגורמים העיקריים לכאבי גב. הסבר זה, מתייחס למערכת השרירים האחוריים בכללה, לרבות שוקיים, ישבנים, גב תחתון ועורף. למניעת תופעה זו לא יועילו תרגילים לחיזוק הבטן. כל ההולכים/ות על עקבים גבוהים עושים זאת מתוך כוונה לשפר את המראה, אך התוצאה בהכרח תהיה הפוכה.
עומס מופרז, שיאלצו לשאת הבהונות וקידמת כף הרגל - ישפיע לרעה גם על צורת כף הרגל ועיצובה. התעבות ועיוות של שורש הבוהן הגדולה והבוהן עצמה (הלוס ולגוס), וכן עיוותים שונים בשאר הבהונות. תופעה זו נפוצה מאוד, לרבות אצל מי שהעומס המוגבר על קדמת כף הרגל מתקיים אצלו אף ללא הגבהת עקבים.

כף רגל נטויה פנימה:

התבססות על שוליים חיצוניים של כף הרגל ניתנת להשגה על ידי עבודת השרירים המצויים בגשר כף הרגל ובשוק. ללא עבודה נכונה של שרירים אלה תחול שקיעת כל כף הרגל פנימה, באופן בו הכף אינה מונחת במקביל לרצפה. במצב זה יבואו לידי ביטוי התופעות השלילות המאפיינות רגל שטוחה – "פלאטפוס". חשוב לציין שרוב המוגדרים כבעלי רגל שטוחה הם בעלי ליקוי התנהגותי ולא ליקוי מבני.

כף רגל "קורסת" פנימה (ומשטיחה את הגשר) מייצרת מצב בו מחולק העומס על כף הרגל בצורה לא נכונה, ולעיתים עד כדי "ריחוף" הזרת, ואי שיתופה בפעולות העמידה וההליכה. כף רגל נטויה פנימה גורמת לעצם השוק לפגוש את עצם הירך כך ששטח המגע ביניהן אינו מלא. עצמות השוק והירך אינן מונחות בדיוק במנח המושלם זו מול זו, ונוצר לחץ-יתר בין שתי העצמות בחלק הפנימי של המשטח המפרקי ביניהן. מצב שעלול להוביל לשחיקת סחוס מואצת בברך. גיד אכילס, המחבר את שרירי השוק אל העקב, נטוי פנימה ואינו אנכי כנדרש.

כפות רגליים מופנות חוצה בעת עמידה (צ'ארלי צ'פלין):

ניתן להראות בדוגמאות רבות מאוד, (אחת מהן תוארה בפרק הקודם) שכפות הרגליים הפונות חוצה בעמידה, (ולרב גם בתנוחות אחרות), גורמות למצב מקוצר בשרירי הגב. בעת הליכה בכפות רגלים שאינן מקבילות, הזרת לא יכולה להשתתף בדחיפת האדמה לאחור, תיגרם, לאורך הרגל כולה – עד הירך – תנועת פיתול קלה. מאחר ומפרק הברך הוא מפרק צירי שלא נועד לתנועות פיתול - תנזקנה גם הברכיים מהתנהגות כפות רגלים כזאת.

התנהגות כף הרגל בהליכה

הליכה בכללה היא פעולה מורכבת, בה חייבים להשתתף כל חלקי הגוף. להליכה אייחד פרק נכבד וניפרד. כאן  אדון רק בתיפקוד כף הרגל בעת הליכה.

הליכה אמורה להתבצע מתוך תחושה, כאילו כפות הרגליים מתגלגלות בתוך גליל גדול. גלגול זה מהווה מרכיב במערכת בלימת הזעזועים. עקב נועד לפגוש ראשון במשטח, ואחריו, בגלגול כף הרגל לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל, אל שורש הבוהן הקטנה ואל כרית הזרת עצמה הפוגשת את המשטח לפני יתר הבהונות. בהמשך פרישת יתר הבהונות, כמניפה, אל המשטח. לקראת ניתוק כף הרגל מן האדמה, יש להשתמש, בכל חמש הבהונות, תוך הדגשת תפקוד הזרת. על הבהונות לדחוף את האדמה לאחור כדי לקדם את הגוף לפנים. אין לאפשר מצב בו הזרת אינה משתתפת בדחיפה זו. זרת פעילה מאלצת את כל(!) הבהונות להשתתף בדחיפה. כמו כן, מעודדת פעולת הזרת את מקבילות הרגליים, ומייעלת את פעולת ההליכה. ניתן להרגיש זאת במיוחד בעת הליכה בעליה – הדגשת דחיפת הזרת תגרום להאצת קצב ההליכה, גם ללא כוונת האצה! הליכה בחול הלח שעל שפת הים מטביעה עקבות שעל פיהן ניתן לדעת אילו מן הבהונות אכן השתתפו בדחיפה לאחור. העקבות השכיחים, מעידים על חוסר השתתפות הזרת בדחיפה, ועומס יתר על הבוהן הגדולה. העדר מקבילות כפות רגליים, ואי שיתוף הזרת בעת הליכה - מזיקים לכפות הרגליים והברכיים. תנועה סיבובית של כף הרגל תוך כדי שהייתה על הרצפה - הפניית כף הרגל האחורית חוצה (אל הצד), לקראת - ותוך כדי ניתוקה מן הקרקע, - אינה רצויה. תנועה זו מעידה על העדר גלגול כף הרגל לאורך שוליה החיצוניים, והעדר מגע אקטיבי בקשר שבין הזרת והקרקע. 

כפות רגליים (2)

תפקוד כפות רגליים בעמידה:

ממבנה כף הרגל מתבקשות מספר מסקנות:

המחצית האחורית של כף הרגל, בעלת המבנה המסיבי, המהווה בסיס לשוק הצומחת מעליה, - נועדה לשאת את רוב משקל הגוף. יתר המשקל נועד להתחלק על חלקה הקדמי של כף הרגל: שוליים חיצוניים, הכרית ושורשי הבהונות. ואילו הבהונות העדינות, אינן מיועדות לשאת בעמידה כל משקל. הבהונות מיועדות לשימוש בעיקר בעת תנועה.בעמידה עלינו להתבסס בעצמה על העקבים. משמע לדחוף באופן אקטיבי את האדמה מטה, ובכך לגרום לגוף להתרומם מעלה. (מגבה/ג'ק). יש להתנהג כאילו מתחת לכל עקב ישנו קפיץ קטן וחזק, הקפיץ שואף להמצא במצבו הפתוח, ואנו מנסים למנוע זאת ולסוגרו מטה אל האדמה. דחיפת האדמה מטה דרך העקבים, יחד עם יצירת עמוד אנרגיה מרצפת האגן והבטן - מעלה, גורמים להתרוממות הגוף והנשאות הראש מעלה. הראש - פאסיבי. לאורך רצף המבנה הקיים לאורך השוליים החיצוניים של כפות הרגליים גם כן חייבת להתקיים התבססות, במיוחד מתחת לקרסול החיצון. יש להתנהג כאילו מונח שם חצי בול, ואנו מנסים למנוע משיכתו משם.חלקה הפנימי של כף הרגל – החלק הקמור והמתגבה, צריך להיתמך על ידי שרירים המצויים בתוך כף הרגל. הדגשת ההתבססות על השוליים החיצוניים של כפות הרגליים מגרה ומעודדת שרירים אלה לפעולה.קשתות כפות הרגליים נועדו להקנות להן חוזק ויציבות בעת עמידה, וגמישות קפיצית בעת תנועה. בעמידה על שתי רגליים: נמצאת קשת של רגל אחת מול קשת של רגל שנייה והן יוצרות יחד מעין כיפה - מבנה המקנה חוזק ויציבות. יש לעמוד תוך חלוקת משקל שווה על שתי הרגליים. יש לקיים התבססות אקטיבית ולא משען פסיבי! משקל גופנו צומח מתוך האדמה מעלה, ולא מונח כאחד החפצים. ההרגל לעמוד כשהמשקל מונח, כמעט כולו, רק על רגל אחת, הוא פועל יוצא של העדר התבססות ומעיד על משען פסיבי. כשכפות רגלינו היחפות ניצבות על הרצפה בבהונות מורמות – ניתן לחוש שלושה מוקדים נושאי משקל: עקב - כרית שורש הבוהן הגדולה - כרית שורש הבוהן הקטנה."משולש" זה מקנה יציבות. כיסא בעל שלוש רגליים אינו מתנדנד גם בעמדו על רצפה עקומה.

התבססות טובה על השוליים החיצוניים של כף הרגל, (הקו הרציף המחבר בין עקב לשורש הבוהן הקטנה), תאפשר לשלוש נקודות ההתבססות למלא את תפקידן. בהעדר התבססות על הצלע החיצונית של המשולש, (בעיקר מתחת לקרסול החיצון), תקרוס כף הרגל פנימה, המשקל יהיה מונח למעשה על "קו" ולא על שטח, יגבר מאוד העומס על שורש הבוהן הגדולה ועל הבוהן עצמה, (זו הסיבה העיקרית להתעבות העצם ועיוות הבוהן), אופקיות הקרסוליים תופר - קרסול פנימי יותר נמוך, דבר שיגרום לגיד אכילס הטייה פנימה, וישבש את תפקוד הברך, מפרק הירך, הגב ואפילו העורף.
להמחשת השפעתה הגדולה של התנהגות כפות הרגליים על הגוף בכללו, ובעיקר על הגב התחתון, אני מציע לערוך ניסוי פשוט:
עמדת מוצא: שכיבה על הגב. רגליים מקבילות ברכיים כפופות. יש לבצע שורת שינויים במצב הרגליים, והתוצאה תורגש כשינויים בלחצים ובאורך השרירים בגב התחתון. להלן השינויים:
הפניית סוליות כפות רגליים זו אל זו וברכיים נופלות לצדדים. תוצאה - שרירי גב מתקצרים ועמוד שידרה מותני מתרומם מן הרצפה – מגמה שלילת.
בברכיים ישרות, כפות רגליים משוכות אל הגוף (flex ) מגמה חיובית.  בהונות רחוקות ( point ) - מגמה שלילית. כמו  בעת עמידה על עקבים גבוהים.
ברכיים ישרות כפות רגליים נוטות חוצה (צ'ארלי צ'אפלין) - מגמה שלילית.
ברכיים ישרות פישוק רחב - מגמה שלילית.
מסקנה: יש לשמור ברכיים רכות, לא נעולות, כפות רגליים מקבילות, ועקבים נמוכים.

כפות רגליים (1)

אטפל בנושא בסדרת מאמרים.

בתרבות בה אנו חיים, כפות הרגליים אינן זוכות ל"כבוד" הראוי להן, או, למיצער, ליחס ההולם את מידת חשיבותן ועוצמת השפעתן על הגוף כולו. למרות עוצמת השפעתן האדירה, נאלצות כפות הרגליים, במקרים רבים מאוד, לתפקד בתוך סוגי מנעלים שאינם מותאמים, ולו במקצת, לצורכיהן. רוב מכריע של הפעילויות הגופניות המבוצעות על ידינו, אינן מפנות תשומת לב לאופן תפקודן. הנחת המוצא היא שכשאנחנו צועדים, רצים, משחקים טניס, כדורסל... רוקדים או משתתפים בחוג טאיצ'י, כפות הרגליים כבר יסתדרו. ממחקרים עולה שהחברות הגדולות המייצרות נעלי ספורט השקיעו בשלושים השנים האחרונות למעלה משלושים מיליארד(!) דולר בפיתוח דגמים משופרים. ובכל זאת, האתלטים פגועים ברגליהם במידה דומה עתה כבעבר. ככל ש"שופרו" הנעלים - נחלשו הרגלים בהתאמה.

יש להפנות תשומת לב למספר מאפיינים במבנה כף הרגל:

1. המבנה בחלק האחורי של כף הרגל (עקב וקרסול) בעל אופי מאסיבי.
2. המבנה בחלק הקדמי - עדין יותר, וכולל עצמות ומפרקים רבים יותר.
3. מבנה כף הרגל הולך ומתרחב מאחור לפנים. מעקב אל בהונות.
4. לאורך השוליים החיצוניים קיים רצף של מבנה.
5. לאורך השוליים הפנימיים קיים מעין "גשר" (כלומר, הרצף אינו נשמר).כל אחד ממאפיינים אלה מהווה חלק מ"הקוד" הרשום במבנה הגוף. הבנת קוד זה והתנהגות על פיו מהווה אחד התנאים ההכרחיים לשמירה על הבריאות.

במבט בוחן על המציאות האישית בכפות הרגליים, יגלה, כמעט כל אדם, אחד או יותר מהסימנים הבאים:

1. התעבות ניכרת של שורש הבוהן הגדולה.
2. סטיית הבוהן הגדולה הצידה אל עבר יתר הבהונות.
3. בוהן גדולה “מוברגת” על צירה. הציפורן אינה במקביל לרצפה.
4. בהונות לחוצות זו אל זו, או עולות זו על זו.
5. זרת לא נוגעת ברצפה בעת עמידה או הליכה.
6. הבהונות כפופות, סגורות, קפוצות דרך קבע.
7. עור יבלתי, קרני וקשה במרכז כרית כף הרגל.
8. כף רגל שטוחה. (פלאטפוס. רק לעתים רחוקות זה גנטי).
9. כל כף הרגל נטויה פנימה.

כל אלה אינם תוצאה של גנטיקה, אלא של התנהגות. הסימנים הללו ועוד אחדים נוספים, מעידים בבירור, כל אחד לחוד, על שימוש לא טוב דיו בכפות הרגליים. כל אחד מהסימנים מוכיח שהאדם המסוים אינו מציית ל"הוראות היצרן", ולכן איברים נוספים - בעיקר ברכיים, מפרקי ירך וגב – נפגעים אף הם.