מה עדיף למניעת כאבי גב – קעור או קימור

המטופלים אותם אני פוגש במסגרת עבודתי בטיפול והדרכה למניעת כאבי גב תחתון, רובם ככולם, הם אנשים שמאחוריהם שורה ארוכה של טיפולים מטיפולים שונים.

החל מייעוץ אורתופד, המשך בטיפולים פיזיותרפיים מגוונים, כירופרקט, אוסטיאופט, יוגה, פלדנקרייז, שחיה, מרפאת כאב... והיד עוד נטויה.

חשוב להבין שהפתרון לכל בעיה רפואית שמקורה באורח החיים של האדם (עודף משקל, סוכרת, עישון, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית אירובית, תזונה לקויה, כאבי גב ועוד) עשוי להמצא אך ורק בשיפור אורח החיים שיינקט ע”י האדם עצמו.

מכאן שלא ניתן לטפל ביעילות ולאורך זמן בכאבי הגב, מבלי שבעל הדבר ייקח חלק פעיל בעבודה ויישא באחריות להבראתו שלו.

הסובל מבעיות גב חייב לשנות אי-אילו דפוסים והרגלים באורח החיים, לעומת זה שהיה נהוג על-ידו עד כה, ושאיפשר לכאבי הגב להתפתח.

השינוי החשוב ביותר, וזה שבלעדיו לא ניתן להשיג הישגים משמעותיים ברי קיימא לאורך זמן, עשוי להיות תרגול (יומי) המותאם לצרכיו וליכולתו של המטופל/ת.

לגבי רוב מכריע מהסובלים מכאבי גב, סיבת הכאב, כפי שהוסבר במאמרים שונים בבלוג זה, וכפי שאסביר להלן, הינה שרירי גב מאוד מקוצרים. לפיכך פעולות להארכתם, דוגמת כפיפה לקירוב כתפיים אל הברכיים (=קימור הגב) הן פעולות בכיוון הנכון.

לצערי, קורה לא אחת שבבקשי ממטופל/ת להתכופף מישיבה על כיסא, כפיפה לפנים, בניסיון לקירוב כתפיים אל ברכיים, מופיעה הבעת פליאה רבה או אף חשש אמתי מפעולה פשוטה וטבעית זו. להערכתי, חשש זה מקורו בהמלצות ההפוכות בדיוק שהאדם קבל, והשתדל לנהוג לפיהן עד כה:

ההמלצות שקבל כללו מגוון תנועות בהן מובא הגב התחתון למצב קעור (שקוע). מצב מקוצר בשרירי הגב התחתון.

לעתים אני נדרש לשורה ארוכה ומגוונת של הסברים והפצרות בכדי לזכות בשיתוף הפעולה המיוחל.

ראוי להדגיש שאני דן כאן באותם מקרים בהם מופיעים כאבי הגב תוך כדי מהלך חיים רגיל (כאבים שאינם תוצאה של תאונה או מום מולד).

זה המצב ברוב המוחלט של המקרים!

גופנו נועד לתנועה. קביעה זו מתייחסת גם לעמוד השדרה והגב.

השאלה שעל הפרק:

האם רצוי להדגיש בתרגול מונע פעולות במגמה של

קיעור - העמקת השקע המותני, או מגמה הפוכה – קימור?

זה המקום לשאול האם תפיסתית, נכון "להזהר" ולצמצם טווחי תנועה כהמלצה לריפוי – והכוונה לא בשעה הכאב עצמו (שאז הכאב עצמו מהווה מעצור לתנועה זורמת ורגילה, כפי שכל אחד חווה), אלא כאורח חיים המומלץ לתחזוקה. את זאת אני שולל מכל וכל!

למיטב הבנתי וניסיוני, - באם חוסר הגמישות במערכת השרירים האחוריים, ומצבם המקוצר של אותם שרירים, הם הגורמים לבעיות בגב התחתון, הרי תרגול פעולות לשיפור גמישות זו, ומתיחת אותה מערכת שרירים, יהיה תרגול בכיוון הנכון.

לעומת זאת, לדעתי, באם כאבי הגב נגרמים בשל שרירים מקוצרים וחסרי גמישות, מובן מאיליו שתרגול פעולות בהן מובאים שרירי הגב התחתון למצב עוד יותר מקוצר, לא יכולות לשמש פתרון. ולכן לא מומלץ לבצע פעולות במגמה לקיעור הגב התחתון. ממילא זו מגמה הנמצא בעודף גדול בחיי רובנו.

כך אני נוהג מזה שנים רבות עם הגב הפרטי שלי ועם גבם הכואב של רוב מכריע של האנשים העובדים בהדרכתי.

על איכות התוצאות אני מעדיף לתת למטופליי להעיד.

להלן דרך המחשבה המנחה אותי לבחור אופן טיפול זה:

בכל המצבים הזקופים בהם אנו נמצאים (עמידה, הליכה וברוב מצבי הישיבה והשכיבה), ימצא הגב התחתון במגמת קיעור - העמקת ה"שקע המותני" הטבעי (לורדוזה, קער) .

השקע המותני (והצווארי) הם חלק נורמלי ממבנה עמוד השדרה.

מבנה זה נועד לענות על תפקודים רבים וחשובים.

אחד התפקודים - הקניית קפיציות לעמוד השדרה, כחלק ממערכת בלימת זעזועים רבת מרכיבים. (לא כאן המקום לפרט את כל היתרונות לאופי מבנה זה של עמוד השדרה).

פועל יוצא מאופי מבנה זה – הִמַּצאוּת השרירים באזור הגב התחתון במצב מקוצר למשכי זמן ארוכים בכל יום.

הנחת המוצא שלי היא שכאבי הגב התחתון מתחילים להתפתח, ברב מכריע מהמקרים, כתוצאה מחוסר איזון בין המצב הקעור, בו שרירי הגב התחתון נמצאים מקוצרים, המצוי בשפע בחיי היומיום, לעומת מצבים קמורים בגב התחתון, שהם נדירים.

זאת בנוסף לעומסים מופרזים ולא מאוזנים אתם נאלצים שרירי הגב התחתון להתמודד.

דוגמה נפוצה למצב הגורם לעומס מופרז:

כשבעת עמידה נוטה משקל הגוף לפנים, עד כדי שחלק ניכר משקל הגוף מונח על חלקה הקדמי של כף הרגל (סמנים המעידים על כך ניתן לראות על כפות רגליהם של רוב הציבור), נאלצים שרירי הגב להתמודד עם עומס מופרז, במאמץ למנוע את נפילת הגוף לפנים. אילו היה מונח עיקר המשקל על העקבים,(בהתאם ל"הוראות היצרן") היה הגב נאלץ להתמודד עם עומסים מופחתים, כאלה שהוא תוכנן לעמוד בהם. (קיימות דוגמאות רבות נוספות). ראה מאמר "כפות רגליים".

קיצור שרירים ועומסים מצטברים, הם הסיבה העיקרית, וכמעט היחידה, לכאבים ולהתחלת בעיות הגב.

באם גורמים אלה לא יקבלו מענה הולם, תחמיר הבעיה בהדרגה, עד שתגיע לפגיעה בדיסקים ובמבנים אחרים.

חוסר איזון זה שמעודד קיצור שרירים מתמשך במערכת השרירים האחוריים בכלל, ובגב התחתון בפרט, בנוסף לעומסים ולחצים גדולים באזור זה, מהווים את התנאים והסיבות לכאבי הגב.

(הסברים ודוגמאות נוספות באשר לגורמים לכאבי גב ניתן למצוא במאמרים:

"הסיבותלכאבי גב", "פריצתדיסק", ובמאמרים נוספים)

הטיפול המונע בבעיה צריך להיות מושכל, מתוך הבנת הסיבות והגורמים להופעתה, והתחשבות ב"עקרונות התנועה".

לפיכך, פעולות בהן יש שימוש הולך וגובר ביכולת כפיפת הגוף לפנים,וכן בשילוב עם פיתול, בעיקר בישיבה, (על כיסא ועל הרצפה, לא בעמידה!) , ובפעולות המיועדות לשיפור הגמישות והארכת השרירים במערכת האחורית של הגוף – בעיקר בגב, ישבנים ובירכיים, הן פעולות שיש בהן כדי לספק איזון למצב המקוצר האופייני בחיי היומיום.

אלה הן הפעולות הדרושות למניעת כאבי גב.

רופאים אורתופדים, מומחים לעמוד שידרה, נוהגים להתייחס לנושא כאבי הגב רק באם התגלו ממצאים "מפלילים" בבדיקות הדמיה כאלה או אחרות.

להלן ציטוט מדויק מדברים שאמר לי אחד מרופאים אלה:

"כשמגיע אלי אדם המתלונן על כאבי גב, ואני עורך לו את כל הבדיקות ולא מוצא שום דבר - אני לא יכול לעזור לו".

הרופא לא מוצא ממצאים משום שהשרירים המקוצרים בגב המטופל, לא נחשבים בעיני הרופא כבעיה, ואינם נראים בבדיקות המקובלות על הרופא. למרות ששרירים מקוצרים אלה הם הסיבה לכאבים.

באם מצב זה יימשך לאורך זמן, יתדרדר מצב המטופל בהדרגה, עד אשר יופיעו אותם ממצאים שאליהם כן מתייחס הרופא, (בלט-דיסק, פריצת דיסק, הסתיידויות, זיזי-עצם, היצרות תעלה).

לממצאים מן הסוג הנ"ל מוצעים לא פעם פתרונות פולשניים ואחרים.

אך המטרה חייבת להיות הימנעות ממצבים אלה.

לאור כל האמור לעיל, אני סבור שתרגול פעולות המיועדות לשיפור גמישות (הארכת) השרירים האחוריים, בין היתר על ידי פעולות קימור הגב - כפיפה לפנים, כפיפה לפנים הכוללת פיתול, וכן פעולות לשיפור גמישות הירכיים והישבנים, יחד עם תפקוד נכון של שרירי הבטן, זו הדרך הבטוחה למניעת כאבי גב.

יעידו על כך מאות ואלפי אנשים שפעלו בדרך זו.

לעומת גישה זו, קיימת אסכולה אחרת, רחבה למדי, שעליה נסמכת שורה ארוכה של רופאים, אורתופדים, ופיזיותרפיסטים.

על פי דעתם של אלה, חזות הכל – פריצת דיסק.

כל עוד אין פריצת דיסק – כאילו אין בעיה, ואפשר להסתפק במשכך כאבים ומנוחה.

על פי שיטה זו מומלץ להרבות בתנועות הגורמות לגב התחתון להגיע למצב קעור (העמקה יזומה של השקע המותני) בתנוחות שונות.

(לדוגמה: שכיבה על הבטן והרמת פלג הגוף העליון על ידי יישור הידיים).

בבסיס גישה זו עומדת הטענה שעל ידי שיקוע מותני זה ניתן לא רק למנוע פריצת דיסק אלא גם לטפל ביעילות במקרים בהם פריצה שכזו כבר אירעה. (ראו בבלוג זה את המאמר "פריצת דיסק").

לגבי רב מכריע מהסובלים מכאבי גב, המלצה זו דומה להמלצה לאדם הסובל מאי ספיקת ריאות בשל עישון – להכפיל את כמות הסיגריות שהוא מעשן.

בין היתר גורסת גישה זו שחוסר מקבילות של החוליות מהווה חלק מהסיבות לפריצת דיסק. (זהו לדעתי – רעיון מופרך). החוליות נוצרו כחוליות ולא כ"מקל של מטאטא" בדיוק כדי שתתאפשר בהן תנועה שתכלול זויות רבות ומשתנות.

מכאן גם צומחת המלצה מאוד נפוצה בדבר הצורך לרדת מעמידה לעמידה שפופה, בגב ישר, ועל ידי כפיפת ברכיים בלבד.

גם זו, לדעתי, המלצה שגויה בתכלית, שתשפיע לרעה על הגב והברכיים. (קל מאוד להוכיח את טענתי).

ניתן למצוא שפע מידע אודות גישה זו באתרי אינטרנט רבים, אף בעברית, ולכן אינני רואה צורך בהסבר הרעיון העומד בבסיס השיטה במסגרת מאמר זה. (ראה "שיטת מקנזי" ובאתרים רבים נוספים).

לפי הבנתי, השיטה לקיעור הגב עשויה לטפל בהצלחה רק במצבים מאוד מאוד מסוימים, המהווים אחוז קטן ביותר, כמעט זניח, מכלל הסובלים מכאבי גב.

בגישה זו ניתן להשתמש במינונים מאוד זהירים ומזעריים, אפילו דרך שיגרה, בין שלל התנועות אשר מבנה עמוד השדרה נועד לאפשר.

אך בשום אופן לא ככיוון תנועה עיקרי או בלעדי.

חשוב לזכור שמצב מקוצר בשרירי הגב התחתון מצוי בלאו הכי בשפע מוגזם בכל פעולה בחיי היומיום. אין צורך להדגיש מגמה זו בתרגול יומי, אלא, לשם השגת איזון, רצוי להדגיש את המגמה ההפוכה (קימור).

מי שמבין שתהליך מתמשך של קיצור השרירים בגב התחתון ומגבלות תנועתיות באזור זה, הן הסיבות להיווצרות הבעיות, אמור להבין שעבודה במגמה שתעודד קיצור כזה אינה יכולה לשמש מכשיר נכון ויעיל למניעת הבעיה.

סיפורו של א שהתפרסם כאן, הוא סיפור האופייני למקרים רבים ומכאן חשיבותו וחשיבות תשובתי לנושא.