סיפורו של א.
מהווה דוגמה אופיינית.
א.
הגיע לקבוצה שעבדה בהדרכתי
בהמלצת חברה שהשתתפה בפעילות הקבוצה.
בהגיעו היה
א. כאוב
ומלא חששות מפני כאבי גבי תחתון שהטרידו
אותו תקופה ארוכה מאוד.
הוא עבד,
לאורך שנים,
בהדרכת אנשי מקצוע שונים,
ובאופן כללי הונחה להרבות
בתנועות הגורמות לקעור הגב התחתון בתנוחות
שונות.
בהגיעו אלינו
לראשונה, עסקנו
בקבוצה בישיבה על ספסלים,
ובכפיפות שונות לפנים.
א.
ראה ונחרד.
הוא ממש פחד לתת אימון
ולשתף פעולה.
הפעולות נראו לו הפוכות
מן הדרוש עבורו.
בעיניי היה
ניכר שכל מערכת השרירים האחוריים שלו
נמצאה במצב מקוצר,
והיה לדעתי צורך חד משמעי
במתיחת שרירי הירכיים,
ישבנים והגב התחתון,
ובהארכת שרירים אלה.
לאחר מאמצי
הסבר ושכנוע לא מבוטלים,
החל א.
לקחת חלק בפעילות תוך הקפדה
צמודה מצידי על דיוק הביצוע.
ככל שעבר
הזמן, גבר
ביטחונו ואמונו בי ובדברי.
בהדרגה הוא החל לתרגל גם
בבית, על
בסיס יומי, את
הדברים החשובים ביותר.
כעבור חודשים,
בהם חל שיפור הדרגתי ומתמיד
בהרגשתו ויכולת התנועה שלו,
חזר א.
ושאל אותי "למה"?
מדוע אמרו לו,
משך זמן רב כל כך,
לעשות דברים שלא אפשרו לו
להיפטר מכאבי הגב.
היום,
כשנתיים אחרי,
מתייחס א.
אל כאבי הגב שלו כחלק מן
העבר.
על ידי תרגול
מתאים ומתמיד יש בידו שליטה על הכאבים.
הרגשתו הכללית
משופרת מאוד,
יכולותיו הגופניות השתפרו
ובעיקר ביטחונו העצמי בכך שהוא יכול לסמוך
על גופו, ושהוא
איננו חשוף, חדשות
לבקרים, להפתעות
כואבות.
