במקומותינו, מקובלת ההמלצה הגורפת, לפיה יש לשמור "גב ישר" בעת ירידה להרמת משא כלשהו, כאשר כל הכפיפה נעשית אך ורק בצירי הברכיים.
המלצה זו, המוכרת לרבים, נתמכת גם בפרסומים מאוירים מטעם גופים האמונים על טיפוח ושמירת בריאותנו ובטיחותנו.
הטענה העומדת בבסיס המלצה זו אומרת שיש לשמור גב ישר להקטנת המומנט שיוצר המשקל על הגב, וכן להימנע ככל האפשר ממצב של חוסר מקבילות החוליות. זאת מתוך הנחה שכל עוד נשמרת מקבילות החוליות קטן הסיכוי לפרימת דיסק.
אלא שבפועל שתי הטענות אינן עומדות במבחן המציאות.
גודל המומנט ניקבע בהתאם למרחק שבין בסיס הגוף והמשקל המורם, ולא בהתאם למצב הגב.
חוסר מקבילות בין החוליות נובע ממהות ואופי המבנה של עמוד השדרה, כך שלא סביר לדעתי לטעון שחוסר מקבילות זה אינו תקין. הסבר מפורט ימצא הקורא בפרקים אודות "פריצת דיסק" ו"הסיבות לכאבי גב"
להערכתי, המלצה לבצע כפיפת ברכיים בלבד לשם הרמת משקל – שגוייה בהחלט, ואינה עולה בקנה אחד עם טובת הגב או הברכיים.
הגב:
יש לצאת מנקודת הנחה שכאבי הגב נגרמים ברובם, (לפחות בשלבים ההתחלתיים של התופעה), בשל תנועתיות חסרה, לחצים מופרזים, ובעיקר קיצור שרירים בחלקו האחורי של הגוף. בחיי היומיום זוכים השרירים האחוריים למתיחה ראויה, אם בכלל, אך לעתים נדירות ביותר.
מדובר בעיקר בשלוש קבוצות שרירים:
גב
ירכיים (בעיקר שרירים אחוריים).
ישבנים.
נקל להוכיח בניסוי פשוט ששריר במצב מקוצר נוטה לכאוב.
נטייה זו גוברת ככל שמצב זה נמשך זמן רב יותר וככל שהוא נתון תחת עומס.
שרירי הגב התחתון נמצאים, כמעט כל הזמן, במצב מקוצר, ובחלק גדול של הזמן גם נתונים לעומס משמעותי.
כשמצב זה מתקיים בד בבד עם שרירי ישבן וירך מקוצרים, ועם רמת תפקוד ירודה של שרירי הבטן, הוא גורם למוגבלות התנועתיות באזור הגב התחתון.
כל הגורמים האלה יחדיו הם שמביאים לכאבי הגב, וללא טיפול הולם בסיבות אלה, יופיעו בהדרגה גם נזקים חמורים יותר כגון בלט/פריצת דיסק, הקרנות כאב לרגל ועוד.
כפיפה להרמת משקל (וגם ללא כל משא) בברכיים כפופות ובגו ישר – תביא את הגב התחתון למצב מקוצר ביותר, ובה בעת גם להתמודדות קשה כנגד עומס ניכר מאוד הנגרם בשל הנטייה החזקה לנפילה לפנים. שרירי הגב נאבקים קשות למנוע נפילה זו.
והרי שרירים מקוצרים הנתונים לעומס – אלה בדיוק הגורמים לכאבי גב.
ברכיים:
כוח החיכוך נמצא ביחס ישר למקדם החיכוך וללחץ שבין המשטחים הבאים במגע.
כשהברכיים כפופות במידה מרבית, ומופעל כוח להתרוממות, מתקיים במשטח המפרקי שבין עצמות השוק והירך לחץ אדיר, הגורם לשחיקת סחוס מואצת. את רחש החיכוך הזה ניתן לחוש ולשמוע באוזנינו באופן חופשי בעת התרוממות מכפיפת ברכיים בגב ישר לעמידה, גם ללא כל משקל. הדבר יורגש גם בכפיפת הברכיים החזקה בעת הירידה לכריעה, אך בעיקר יורגש בעת ההתרוממות לעמידה.
לפיכך, מאחר וצורת כפיפה כנ"ל אינה טובה לגב ולברכיים – המלצתי החד משמעית
להימנע מכך באופן מוחלט!
כיצד נכון להרים משא:
יש לעמוד קרוב ככל האפשר לחפץ המיועד להרמה. (הקטנת המומנט).
יש לכופף ברכיים במידה קלה, לעגל עם שרירי הבטן המתכנסים את הגב באזור המתנית, וכמובן תוך נשיפה והתעגלות במידה הדרושה לאחיזת החפץ.
התנועה מעלה תיעשה תוך:
התבססות מודגשת על העקבים.
ומאמץ מודגש בשרירי הבטן להרמת הגב – שוב תוך כדי נשיפה קולנית (למשל על העיצור ש'), ותוך חלוקת עומס מיטבית בין רגליים לבטן/גב
בתוך כך חיוני לקרב את המטען קרוב אל הגוף ככל האפשר, כדי לשמור מומנט מזערי.
