לכל גוף של בן-אנוש, תווים, יציבה, אופני תנועה, ותכונות ייחודיות אך לו לבדו. במדעי האנתרופולוגיה, הרפואה והפיזיותרפיה מקובלות הגדרות לאופייני יציבה ובהן חלוקות ותתי-חלוקות.
ההבדלים הקיימים בין בני האדם באופייני היציבה/תנועה, מבדילים בין אדם לאדם, כשם שההבדלים בתווי פניהם או קולם - מאפשרים זיהוי אדם אחד מבין כל היתר. משום מה, זוכים אופייני היציבה/תנועה לתשומת לב פחותה, ומתייחסים אליהם בעיקר כאשר הם בולטים במיוחד. (למשל: גיבנת).
השפעת המדיה בכל הקשור ל"חזות", בצד "מראה אופנתי" מרחיקת לכת: הורים רבים (כולל שלי עצמי, בשעתו) מדרבנים את ילדיהם, ושבים ומזכירים להם ללא ליאות, לשבת, ללכת או לעמוד – "זקוף", שולחים את בנותיהם לשיעורי ריקוד כדי להשיג חזות "זקופה" זו. אף עמידה "גאה" בצבא היא כזאת הזוקרת סנטר קדימה עת הגוף כולו מתוח ונוקשה.
ברצוני לדבר על אופייני היציבה המכונים בכינוי העממי: "גב עגול" ו"גב ישר".
בציבור הרחב זוכה הגב הישר להיחשב כטוב, יפה ובריא יותר מן העגול. אך בכל הנוגע לאיכות התפקוד ולכאבים, אני מתרשם, מתוך ניסיוני המקצועי, שבעלי גב עגול או ישר, סובלים מבעיות וכאבים, בתפוצה דומה מאוד, אולי אף זהה...
ובאשר ליופי – הרי שעל פי תפיסתי, בטבע קיימת אחדות והתאמה מוחלטת בין היפה לטוב, ליעיל ולמועיל. לפיכך כל מצב אשר איננו יעיל/מועיל בעליל – בהכרח, אינו יכול להיחשב כיפה. כך היציבה הנכפית על הגוף כתוצאה משימוש בנעליים בעלות עקבים גבוהים, וכן, גב עגול מוגזם, או ישר מעבר למידה הפונקציונלית הדרושה, אינם "יפים" באותה מידה.
מבחינה תפקודית, ניתן להמשיל את חוליות הגב לשרשרת של אופניים.
השרשרת צריכה להיות מסוגלת לתפקד היטב הן במצב עגול, והן במצב ישר. ואם שרשרת כזו, נעזבה זמן רב ללא תנועה, החלידה ו"נתקעה" כך, שחלק אחד שלה עגול ואחר ישר – הרי, ששני החלקים לא ראויים לשימוש באותה מידה.
גב במצב תקין אמור להיות מסוגל להתעגל, להתיישר להיות בעל עצמה וגמישות, ולאפשר תנועה בכל המישורים.
כשל בתפקוד שרירי הבטן הוא הגורם המשמעותי ביותר המשותף לשני האופיינים עגול/ישר.
מצב מעוגל הוא כשל של הבטן ביצירת עמוד האנרגיה ל"פתיחת" הגב. (בדומה לנשיפה במשרוקית "פורים" הנפתחת עם הנשיפה בה, אך נשארת סגורה בלעדי עמוד האנרגיה שיוצרת הנשיפה).
מצב ישר הוא כשל של שרירי הבטן באילוץ הגב להתעגל כשנידרש הדבר מבחינה תפקודית.
הגדרות:
קיפוזה: החלק הקמור בגב העליון, בגובה השכמות. כשאדם מוגדר כבעל "קיפוזה" - הכוונה לקיפוזה מוגזמת.
לורדוזה: החלקים השקועים בעמוד השדרה המותני והעורפי. בעל "לורדוזה", הוא מי שהשקע המותני שלו קעור יתר על המידה.
קיפולורדוזה: מצב בו גם הלורדוזות העורפית ו/או המותנית, וגם הקיפוזה – מוגזמות.
מבנהו הבסיסי של עמוד השדרה כולל את העקומות הטבעיות: לורדוזה (=השקע המותני / צווארי), וקיפוזה – (הקמר שבגובה השכמות). זהו איבר בעל אופי קפיצי, שממלא חלק חשוב (אך לא בלעדי), במערכת בלימת הזעזועים של הגוף. חשוב לשמור על עקומות אלה במצב תפקודי תקין.
שינוי אופיין יציבה/תנועה אישי כלשהו, זו משימה קשה וממושכת. יוכלו להשיגה רק אותם אנשים שיתמסרו לנושא זה, בלימוד והבנה, בתרגול, והרבה מודעות גופנית עצמית. לרוב, אופיין יציבה אישי מסוים, יישאר כזה לכל החיים. הדבר בגדר תכונה מולדת, וגם לאחר תהליך למידה ואימון מתאימים, עדיין ניתן יהיה לזהות את האופיין המקורי, למרות שהוא יבלוט פחות, וייצר פחות השלכות שליליות מנקודות תורפה הנובעות מדפוס יציבה מקורי זה.
עתה אנסה להסביר, באופן סכמתי ועקרוני בלבד, מהם הקשיים האופייניים לכל צורת יציבה, גב עגול או ישר.
גב עגול ונגזרותיו:
בשפה העממית, אדם עגול-גב הוא מי שגבו נוטה להיות מעוגל יתר על המידה.
"גב עגול", היא קיפוזה (קמירות) מוגזמת.
מאחר ולגוף שאיפה ספונטנית לאיזון, (ראה "עקרונות התנועה" - איזון) – ישלח הגוף חלק אחר ממשקלו לפנים כ"פיצוי" על הימצאות חלק מסוים ממשקל הגוף במיקום אחורי מן הרגיל.
לפיכך כאשר חלק הגב המעוגל בגובה השכמות הוסט לאחור,ינסה הגוף לפצות על כך בהטיית הצוואר והראש לפנים, העורף מתרחק ממצבו האנכי, או גוברת העמקת השקע המותני לפנים, (או שתי התופעות גם יחד). מצב זה יוצר עומס נוסף על שרירי העורף המצויים במצב מקוצר. בניסיון לשאת מבט לפנים, מתקצרים שרירי העורף עוד יותר והעומס עליהם גובר. משקל הראש הנמצא הרחק לפנים, לעומת בסיס העורף – גורם להגדלת ה"מומנט", ול"שבירת" קו צמיחתו מתוך העורף. עלול להיווצר "גבנון" בבסיס העורף.
- החזה השקוע מצביע על שרירי חזה מקוצרים.
- השרירים מקרבי-השכמות מוארכים ונוטים לחולשה.
- הכתפיים "מצביעות" לפנים, ונוטות למגבלות גמישות עקב הגבלת טווחי התנועה שלהן.
- שרירי השכמות נמצאים, אמנם, במצב מוארך – אך אין זה פוטר אותם מלהיות נתונים לעומס ניכר, דרך קבע, בשל משקל הכתפיים והראש המונחים מלפנים. נפוץ למדי מצב של חולשה יחסית של שרירים אלה וכאבים באזור.
- בטן רפויה.
- שקע מותני עמוק. שרירי גב תחתון מקוצרים.
- שרירי ירך וישבן מקוצרים.
כל ההשפעות הנ"ל, מהוות גורמי סיכון לכאבים באחד או יותר מהאיברים המעורבים בכך.
אבדן גובה הדרגתי.
הטיפול הדרוש:
שיפור גמישות שרירי הירכיים, הישבנים והגב התחתון.
שמירה על גמישות העורף.
שיפור גמישות מפרקי הירכיים והכתפיים.
הארכת שרירי החזה. חיזוק וקיצור מקרבי השכמות.
שיפור תפקוד שרירי הבטן לקיום התבססות בעצמה מספקת, ובניית עמוד אנרגיה להצמחת הגוף.
גב ישר, אופיינים וניגזרות:
- עקומות הגב (קיפוזה, לורדוזה), שטוחות יתר על המידה.
- גמישות חסרה, ושרירים קצרים, לאורך כל הגב והעורף. כאבי גב ו/או עורף, על רקע מצב מקוצר של שרירי הגב, וחוסר תנועה מספקת בין החוליות. חוסר תנועה זה נגרם בשל העדר גמישות של השרירים.
- תפקוד חסר של שרירי הבטן ליצירת תנועתיות בחוליות הגב, ותוצאתו - גב שאינו תנועתי במידה מספקת.
- תנועת הראש כמו "מנותקת", מהקשרה ליתר חלקי עמוד השדרה. עקב חוסר תנועתיות זרימתית זו, עלולה הנוקשות בשרירי הצוואר והעורף ו"זקיפות היתר" לגרום לכאבים באזור העורף.
- טווח תנועה גדול במפרק ירך על חשבון תנועתיות בחוליות גב תחתון, תגביר הסיכויים לכאבים באזור.
הנטייה לגמישות הרבה במפרקי הירך והכתף - עלולה להתבטא ביחס בלתי הולם בין כוח לגמישות סביב המפרקים, לעיתים, עד כדי חוסר יציבות המפרקים. (בעיקר אצל נשים).
- נטייה לחוסר מקבילות רגליים. (העדפת ישיבה מזרחית או צדית). תפקוד פלג הגוף העליון כחטיבה אחת עלולה לייצר נטייה מוגברת להתגרמות מפרקי חוליות הגב התחתון, לעיתים כבר בגיל צעיר. (סביב שנות העשרים לחיים).
הטיפול הדרוש:
שיפור הגמישות של שרירי הגב בכלל והתחתון בפרט.
שמירה עיקשת על מקבילות הרגליים.
שימוש מתמיד בשרירי הבטן ליצירת תנועתיות בגב.
תרגול לייצוב מפרקי הירך והכתף, (בעיקר נשים) באמצעות חיזוק שרירי הפריפריה.
חשוב לציין שרוב בני האדם נמצאים במקום כלשהו בין שתי ההגדרות הסכמטיות של גב עגול או ישר, ולכן חשוב לכולנו להבין את שני המצבים.
על ידי תרגול מתאים ונכון, ניתן לתת מענה טוב ויעיל, לכל אחד מאופייני היציבה שתוארו, ולהימנע מן הבעיות האופייניות לכל סוג יציבה.
התרגול אמור לשמש פיצוי על ההרגלים, שהביאו למצב.
יש לתת דגש על פעולות להגמשת הגב, בעיקר בשכיבה וישיבה, בממד האורכי ובשילוב תנועות הפיתול (רוטציה).
