סיפורה של ורד

הסיפור של ורד – סיפור על בעיית גב שיטתית.
פגשתי את ורד לפני כמעט עשר שנים. אישה כבת 50, גדולת מידות ובעלת עודף משקל.
כדבריה, היא פגשה במקום עבודתה את ע'. ע' השתתף, באותה תקופה, בפעילות קבוצתית בהנחייתי מזה כשנתיים, ולאחר שהבין את מצבה, המליץ לה להפגש איתי במילים אלה: “את מה שאורי לא יכול לעשות אף אחד לא יכול".
מיהרתי ואמרתי שאני לבדי – יכול אולי לעזור לעצמי, אך לא לאף אדם אחר.
מיד כשנפגשנו, ניכר היה לעין החקרנית שלי, שהתנהגות כפות הרגליים שלה והגמישות המאוד מוגבלת בגבה וברגליה, מציבים אותה בעמדת סיכון לכאבי כב.
ואכן, לדבריה היא עם היסטוריה עשירה וארוכה של כאבי גב, לרבות שני ניתוחים ומצב עכשוי רע וכואב כאילו לקראת עוד ניתוח. ורד נשאה אלי עיניים מקוות ושאלה מה אוכל לעשות לטובת הגב שלה.
בשלב זה הסברתי לורד את מה שאני מסביר תמיד לכל מטופלי:
על מנת לבחון את יעילות הצעותי ביחס לגב שלה, עלינו לתפקד כצוות.
תפקידי בצוות – ללמד אותה את הפעולות הנדרשות לה לתירגול.
תפקידה – ללמוד ולתרגל בהתמדה.
במהלך תקופה בת מספר שבועות עבדנו על בניית מתכונת אימון לורד.
ורד עשתה כמיטב יכולתה להבין מה ההיגיון וקו המחשבה שלי בכל הסברי והדגמותי. כמובן שהשקיעה גם משאבי רצון וזמן בתירגול. בתוך כך הצליחה ורד ללמוד ולהפנים את הפעולות השונות.
אין ארוחות חינם. אך בתמורה לעבודת הצוות שלנו הלך מצבה והשתפר בהדרגה.
מקץ כחודשיים ורד לא הייתה זקוקה לי יותר, ושלחה אלי מכתב תודה נרגש המובא כאן לפניכם. (באישורה המלא כמובן)
סיפורה של ורד הוא סיפור אופייני להרבה מקרים אחרים.
להלן מכתב ורד.

לכבוד

אורי עתריה

לאורי היקר,יש אנשים משמעותיים משאירים חותם אדיר לפעמים מבלי שאפילו הם מודעים לכך. ואתה עבורי אחד מאלו שהטביעו חותם בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי.
מזה כשנתיים אנחנו לא מתראים בפועל. אך אני מרגישה חובה נעימה לספר לך שאתה אתי מידי יום ביומו.להזכירך, המליץ עליך בפני עובד, שאמר לי עליך: "את מה שאורי לא יכול לעשות, אף אחד לא יוכל." עובד ידע עד כמה אני סובלת מכאבי גב תחתון. הייתי סקפטית. אבל לאור ניסיונו אתך ותיאוריו את עבודתך, החלטתי שאין לי כבר מה להפסיד. אני אחרי2 ניתוחים של פריצת דיסק, פלטפוס נוראי, שיתוק בכף רגל שנגרם כתוצאה מפריצת דיסק וגם עודף משקל, לאור כל אלה לא העזתי "להתמסר" לכל אחד. אך הפעם עובד שכנע ואני העזתי והתקשרתי אליך.
ברור היה לי בזמנו, עת נפגשנו אחת לשבוע, שעלי "להכין שעורים" ואמנם מידי יום התאמנתי, כך שהגעתי לפגישה בינינו גמישה יותר, עם שאלות על “,החומר הנלמד" ועם ציפייה ללמוד עוד תרגילים שיקלו על גבי הרצוץ. א ב ל מה שחשוב יותר מכך, וזו הסיבה שאני כותבת לך, הוא העובדה. שאני עדיין מתמידה.יום יום מידי בקר אני מקדישה לעצמי את הפינוק היומי. התרגילים שלמדת אותי הפכו לשגרת יומי.אני בטוחה שפריצת דיסק פעם שלישית – נמנעה. אני מרגישה טוב: בלי כאבי גב, בלי הקרנות כאב לרגל בלי שום זכר להיסטוריה הרפואית שלי.ועוד מלה אחת – עקרונות התזונה שהנחלת לי - מיושמים. ואתה בוודאי לא תתפלא אם אגלה לך שגם רזיתי.תודה לעובד, אך תודה מקרב לב לך, אורי ששיפרת את איכות החיים שלי ללא הכר.

אפשרויות התקשורת אתי נמצאים בידי אורי.
להתראות,

ורד יציב.