כפות רגליים (3)

להתנהגות כפות הרגליים נודעת השפעה עצומה על כל חלקי הגוף. אנסה לתאר חלק מהשפעות אלה.

עומס-יתר על קדמת כפות הרגליים והבהונות:

בפרק הקודם הוסבר שהתבססות עיקרית אמורה להתקיים על עקבים ושוליים חיצוניים של כפות הרגליים. במצב זה הגוף צומח אנכית מן הקרסוליים ומעלה. אך מצב בו נאלצות הבהונות לשאת משקל, מעיד על הטיית הגוף לפנים. בהעדר התבססות נכונה - גוברת נטיית הגוף "ליפול" לפנים. במצב זה נאלצת מערכת השרירים האחורית של הגוף בכללה, ושרירי הגב התחתון בפרט, לעבוד בעומס גובר כדי למנוע נפילה. נטייה זו (של הגוף לפנים) על השלכותיה השליליות, מחמירה ככל שעקבינו מוגבהים יותר. ניסוי פשוט ימחיש זאת בתחושה ברורה: עמדו, לפרק זמן קצר, על הגבהה מתחת לעקבים (3 ס”מ לערך). בעמידה זו, על עקבים מוגבהים, ניתן לחוש שחלקה הקדמי של כף הרגל נושא עומס מוגבר, תחושת מאמץ בגב תחתון תוך העמקת השקע המותני, נטייה גוברת של הבטן "להשפך" קדימה (מגמה שלילית ומסוכנת). עתה, הניחו את ההגבהה מתחת לכריות כפות הרגליים. במצב זה, ניתן לחוש שהעומס על העקבים גבר (כנדרש), בבהונות ובקדמת כפות הרגליים תורגש הקלת עומס, תגבר דריכות הבטן למניעת ה"נפילה" לאחור, והעיקר: תחושת הקלה בגב התחתון. עומס מוגבר ומצב מקוצר של שרירים – הם שני הגורמים העיקריים לכאבי גב. הסבר זה, מתייחס למערכת השרירים האחוריים בכללה, לרבות שוקיים, ישבנים, גב תחתון ועורף. למניעת תופעה זו לא יועילו תרגילים לחיזוק הבטן. כל ההולכים/ות על עקבים גבוהים עושים זאת מתוך כוונה לשפר את המראה, אך התוצאה בהכרח תהיה הפוכה.
עומס מופרז, שיאלצו לשאת הבהונות וקידמת כף הרגל - ישפיע לרעה גם על צורת כף הרגל ועיצובה. התעבות ועיוות של שורש הבוהן הגדולה והבוהן עצמה (הלוס ולגוס), וכן עיוותים שונים בשאר הבהונות. תופעה זו נפוצה מאוד, לרבות אצל מי שהעומס המוגבר על קדמת כף הרגל מתקיים אצלו אף ללא הגבהת עקבים.

כף רגל נטויה פנימה:

התבססות על שוליים חיצוניים של כף הרגל ניתנת להשגה על ידי עבודת השרירים המצויים בגשר כף הרגל ובשוק. ללא עבודה נכונה של שרירים אלה תחול שקיעת כל כף הרגל פנימה, באופן בו הכף אינה מונחת במקביל לרצפה. במצב זה יבואו לידי ביטוי התופעות השלילות המאפיינות רגל שטוחה – "פלאטפוס". חשוב לציין שרוב המוגדרים כבעלי רגל שטוחה הם בעלי ליקוי התנהגותי ולא ליקוי מבני.

כף רגל "קורסת" פנימה (ומשטיחה את הגשר) מייצרת מצב בו מחולק העומס על כף הרגל בצורה לא נכונה, ולעיתים עד כדי "ריחוף" הזרת, ואי שיתופה בפעולות העמידה וההליכה. כף רגל נטויה פנימה גורמת לעצם השוק לפגוש את עצם הירך כך ששטח המגע ביניהן אינו מלא. עצמות השוק והירך אינן מונחות בדיוק במנח המושלם זו מול זו, ונוצר לחץ-יתר בין שתי העצמות בחלק הפנימי של המשטח המפרקי ביניהן. מצב שעלול להוביל לשחיקת סחוס מואצת בברך. גיד אכילס, המחבר את שרירי השוק אל העקב, נטוי פנימה ואינו אנכי כנדרש.

כפות רגליים מופנות חוצה בעת עמידה (צ'ארלי צ'פלין):

ניתן להראות בדוגמאות רבות מאוד, (אחת מהן תוארה בפרק הקודם) שכפות הרגליים הפונות חוצה בעמידה, (ולרב גם בתנוחות אחרות), גורמות למצב מקוצר בשרירי הגב. בעת הליכה בכפות רגלים שאינן מקבילות, הזרת לא יכולה להשתתף בדחיפת האדמה לאחור, תיגרם, לאורך הרגל כולה – עד הירך – תנועת פיתול קלה. מאחר ומפרק הברך הוא מפרק צירי שלא נועד לתנועות פיתול - תנזקנה גם הברכיים מהתנהגות כפות רגלים כזאת.

התנהגות כף הרגל בהליכה

הליכה בכללה היא פעולה מורכבת, בה חייבים להשתתף כל חלקי הגוף. להליכה אייחד פרק נכבד וניפרד. כאן  אדון רק בתיפקוד כף הרגל בעת הליכה.

הליכה אמורה להתבצע מתוך תחושה, כאילו כפות הרגליים מתגלגלות בתוך גליל גדול. גלגול זה מהווה מרכיב במערכת בלימת הזעזועים. עקב נועד לפגוש ראשון במשטח, ואחריו, בגלגול כף הרגל לאורך השוליים החיצוניים של כף הרגל, אל שורש הבוהן הקטנה ואל כרית הזרת עצמה הפוגשת את המשטח לפני יתר הבהונות. בהמשך פרישת יתר הבהונות, כמניפה, אל המשטח. לקראת ניתוק כף הרגל מן האדמה, יש להשתמש, בכל חמש הבהונות, תוך הדגשת תפקוד הזרת. על הבהונות לדחוף את האדמה לאחור כדי לקדם את הגוף לפנים. אין לאפשר מצב בו הזרת אינה משתתפת בדחיפה זו. זרת פעילה מאלצת את כל(!) הבהונות להשתתף בדחיפה. כמו כן, מעודדת פעולת הזרת את מקבילות הרגליים, ומייעלת את פעולת ההליכה. ניתן להרגיש זאת במיוחד בעת הליכה בעליה – הדגשת דחיפת הזרת תגרום להאצת קצב ההליכה, גם ללא כוונת האצה! הליכה בחול הלח שעל שפת הים מטביעה עקבות שעל פיהן ניתן לדעת אילו מן הבהונות אכן השתתפו בדחיפה לאחור. העקבות השכיחים, מעידים על חוסר השתתפות הזרת בדחיפה, ועומס יתר על הבוהן הגדולה. העדר מקבילות כפות רגליים, ואי שיתוף הזרת בעת הליכה - מזיקים לכפות הרגליים והברכיים. תנועה סיבובית של כף הרגל תוך כדי שהייתה על הרצפה - הפניית כף הרגל האחורית חוצה (אל הצד), לקראת - ותוך כדי ניתוקה מן הקרקע, - אינה רצויה. תנועה זו מעידה על העדר גלגול כף הרגל לאורך שוליה החיצוניים, והעדר מגע אקטיבי בקשר שבין הזרת והקרקע.